6,000,000 הוא מספר בלתי נתפס. מדי שנה אנחנו מציינים את יום השואה וזוכרים את גורלם המר של כל אותם מיליוני יהודים שנרצחו בידי השטן הנאצי ואת גבורתם של כל אלו שלא הלכו כצאן לטבח.
רצח של 6,000,000 אנשים הוא הרבה מעבר לטבח, זהו ניסיון שפל מאין כמוהו למחוק במחי יד תרבות ארוכה. תרבות ממנה גדלו אישים גדולים בתחומים רבים כמו ספרות, מדע, אמנות, פילוסופיה וגם ספורט. הנאצים לקחו את חייהם של יהודים רבים שהיו גדולים בתחומם, האן הולנדר, שדרן הספורט הראשון בהולנד, הוא אחד מהם.
הולנד היא ככל הנראה המדינה הטובה בעולם בכדורגל ביחס לגודלה, בסך הכול 16 מיליון תושבים חיים במדינה שהעפילה פעמיים לגמר המונדיאל והצמיחה כמה מגדולי כוכבי הכדורגל בכל הזמנים ביניהם יוהאן קרויף, מרקו ואן באסטן, פרנק רייקארד, רוד חוליט, דניס ברגקאמפ ורבים וטובים אחרים, וזה עוד בלי להזכיר את ההישגים של מועדון הפאר אייאקס בעבר.
אלא שההולנדים לא נשמו כדורגל מאז ומתמיד. באולימפיאדת 1928 שנערכה באמסטרדם, האצטדיונים היו רחוקים מלהיות מלאים ברוב משחקי הכדורגל. אחד מהאנשים שאחראים להפוך את הכדורגל ההולנדי למה שהוא, דווקא לא היה קשר מחונן או ממציא ה-"טוטאל פוטבול", אלא שדרן רדיו עם הגשה מפולפלת וכריזמטית במיוחד.
האן הולנדר, יהודי מהעיר דוונטר ההולנדית שנולד ב-1886, חי את הכדורגל מיומו הראשון. בגיל 16 הוא היה ממקימי המועדון "גו אהד איגלס" שמשחק כיום בליגה השניה בהולנד ואוחז ככל הנראה בתואר, מועדון הכדורגל בעל השם המגניב ביותר. בתור חייל בצבא ההולנדי, הוא נהג לספר לחבריו ליחידה, סיפורים מאלפים על 22 המטורפים שרודפים אחרי הכדור.
אחד מחבריו לשירות הצבאי, וילם ווכט, הפך לימים למנהל של תחנת הרדיו AVRO. כשהחליטו בתחנה לראשונה להריץ פיילוט של שידורי כדורגל, ווכט נזכר מייד בחברו המאוהב במשחק והזמין אותו לשדר איתו.
הולנדר שידר לראשונה ב-1928, משחק בין נבחרות הולנד ובלגיה, הוא היה כל כך לחוץ באותו היום שהוא פתח את השידור ב-"ערב טוב, מאזינים ומאזינות", למרות שהמשחק נערך בשעות הצהריים המוקדמות.
כבר שידורו הראשון הפך להצלחה עצומה, או כמו שתיארו ההולנדים את מה שאנחנו חשים פעמים רבות בעת שידור של "שירים ושערים", "ליבנו פעם במהירות גבוהה מהרגיל". במהרה הפכו שידוריו של הולנדר ללהיט והולנדר עצמו לשדרן הפופולארי ביותר בהולנד בשנות ה-30.
הולנדר ידע לתאר משחק כדורגל כמו שאף אחד אחר לא ידע, בעידן שקדם לטלוויזיה, הוא היה מעביר את החוויה החיה והנושמת ביותר של הספורט הפופולארי בעולם, בעזרת לשונו החדה, תיאוריו הוויזואלים המרשימים וההתלהבות העצומה שבה היה מתייחס למשחק שכל כך אהב.
ווכט, עצמו ידע לספר על הולנדר: "הוא אהב את האווירה באצטדיוני הכדורגל, ברגעים היבשים של המשחק, הוא היה מספר סיפורים מרתקים על השחקנים עצמם ואופיים וברגעי המתח הוא היה שובה את המאזינים עם ההתלהבות הכנה שלו".
עד כמה הפופלאריות של הולנדר היתה גדולה, אפשר להבין ממה שסיפר ג'י. דה-קלרק, יושב הראש של תחנת AVRO באותם ימים: "במשטרה פעם אמרו לי שברגע שהולנדר עולה למיקרופון, הם יודעים שהם מחוסרי עבודת שטח ונשארת להם רק עבודת הניירת במשרד. בזמן שהולנדר משדר, אף אחד לא נמצא ברחובות, אין רציחות, אין מקרי שוד, אין מהומות, יש פשוט דממה מוחלטת".
הולנדר היה מקבל מכתבי מעריצים, פרחים ואף מתנות כמו קופסת סיגריות כסופה מהמאזינים האדוקים שלו. מלבד עבודתו בתור שדרן, היה הולנדר גם עיתונאי ספורט נחשב ושימש כסגן העורך של מדור הספורט בעיתון הטלגרף ההולנדי ונחשב למראיין מצוין.
הולנדר היה ידוע בשידורי הכדורגל שלו, אבל שידר גם ענפי ספורט אחרים כמו אתלטיקה ושחייה. ב-1936 בעת ששידר את אולימפיאדת ברלין, בגרמניה הנאצית, הוא זכור בתור מי שהתלהב במיוחד על הזכייה הכפולה של האתלט ההולנדי, טינוס אוסנדרפ בשתי מדליות הארד בריצות הקצרות.
אוסנדרפ עצמו לא שמר כבוד לשדרן היהודי שהילל אותו והצטרף למפלגה הנאצית ההולנדית ומאוחר יותר ל-S.S. לאחר מלחמת העולם השניה נשפט אוסנדרפ על פשעיו וישב בכלא במשך ארבע שנים.
אפילו הצורר הנאצי, אדולף היטלר, לא יכל להישאר אדיש כלפי השדרן היהודי המהולל ותעודה חתומה בשמו נשלחה לאות הערכה על שידוריו באולימפיאדת ברלין. בסופו של דבר אותה תעודה גם עלתה לו בחייו.
עם כיבוש הולנד על ידי הנאצים ב-1940, פיטר ווכט את חברו הוותיק מעבודתו עוד לפני שהגרמנים החלו בסנקציות נגד יהודי הולנד. התנהגותו של ווכט זכתה לביקורת חריפה במאמר שפורסם ב-Leewarder Courant ב-1974: "ווכט התאים את AVRO לסדר החדש שהנאצים ניסו להשליט".
"הוא אירגן ראיון בתחנה עם אנטון מוסרט (ממנהיגי התנועה הנאצית בהולנד) ויצר קשר עם מקס בלוקזיג'ל, איש התעמולה של המפלגה הנאצית בהולנד. ווכט פיטר את היהודים בתחנה עוד לפני שהנאצים עשו זאת".
הולנדר עצמו היה בטוח שתעודת ההערכה שקיבל מהיטלר ב-36' תשמש כחסינות עבורו וסירב להתחבא מפני הכובש הנאצי. לצערנו הרב, ציפורני הנאצים לא חסו על האיש ששינה את פני הכדורגל בהולנד וכמו יתר יהודי המדינה, הוא נשלח למחנה המעבר וסטרברוק ומשם גורש ביחד עם משפחתו למחנה המוות בסוביבור שם מצא את מותו ב-1943.
ב-1947 הציעו לראשונה חברי תחנת הרדיו AVRO הקמת אנדרטה לזכרו של הולנדר באצטדיון האולימפי באמסטרדם, רק ב-1953, 25 שנים לאחר השידור הראשון של הולנדר, דברים החלו לזוז כאשר AVRO הגישה בקשה רשמית להנהלת האצטדיון להקמת האנדרטה.
ב-1956 חשפה אחותו של האן הולנדר את האנדרטה שהוצבה במקום שהולנדר אהב יותר מכל, תא השדרים באצטדיון. בסוף חודש אפריל הקרוב, תעלה למשך שנה במוזיאון ההתנגדות באמסטרדם תערוכה על כדורגל בתקופת מלחמת העולם השניה, גם סיפורו של ה-"קול הראשון של הכדורגל ההולנדי" יוצג שם.
