7,000 ספורטאים מ-51 מדינות יצרו ערימה של חבר'ה יהודים על הדשא. עוד 30 אלף סבלו ארבעה מעגלי אבטחה מטרידים עם בדיקות מז"פ סטייל CSI ר"ג כדי להתחכך ביציעי האצטדיון הלאומי העתיק ברמת גן.
בסך הכל, כמה עשרות אלפי יהודים, רובם ישראלים וכולם ציונים – ועדיין אף ארגון טרור לא לקח אחריות על פצצת השעמום שנחתה עלינו.
לא שהיו לנו ציפיות. הרי הדבר הכי מעניין שקרה במשחקי המכביה ב-20 שנים האחרונות היה האסון המצער של המשלחת האוסטרלית. טרגדיה טרגדיה – אבל היי, עובדה שאתם עדיין זוכרים את זה. מישהו זוכר מי זכה בזהב בטורניר הסופטבול במכביה ה-17?
טקס הפתיחה נפתח בצורה גרנדיוזית במיוחד עם נסיעה של עשרות ילדים על אופניים במעגלים. כל הכבוד. 61 שנות עצמאות ואנחנו כבר יודעים לרכוב על אופניים במעגלים. ממש אור לגויים. הרצל עושה כפיפות שמיכה בקבר מרוב גאווה.
יקר
לא יודע כמה שילמו למנחי הטקס גלית גיאת ומייקל הרפז, אבל זה לא היה מספיק. רק לשמוע אותם חוזרים על כל משפט בעברית, אנגלית וספרדית גרם לרוב יושבי האצטדיון לתחושת ורטיגו מסחררת.
שתי במות ענקיות, תאורה מרהיבה ומופע פירוטכני מלהיב. אבל איפה המהות? לא היה עדיף להשקיע את הכסף הזה בהסברה ישראלית בחו"ל? בפעילות כנגד האנטישמיות בעולם? בחידוש האצטדיון המסריח של יבלו? או אולי בהנצחת ארבעת הספורטאים האוסטרלים שקיפחו את חייהם באסון המכביה ה-15?
הטקס עצמו היה בעייתי לצפייה מיציעי האצטדיון. מי שנכח בהופעה של דפש מוד באותו מקום נוראי חש בדג'ה וו כאשר שירי מימון הפציעה על הבמה והחלה לשיר את "חי" הקלאסי של עופרה חזה בזמן שבמסכי הענק הוצגו קטעי קליפים לא קשורים, במקום להראות את הזמרת עצמה. לא את הכל חייבים ללמוד מדייב גהאן. אגב, גם שירי לא שרה את ג'אסט קן גט אינף. באסה.
מיותר
טל ברודי הוא ספורטאי העל האחרון שעקר ממולדתו כדי לעשות עליה בזכות משחקי המכביה. זה היה לפני 44 שנים. ברודי ויתר על קריירה מובטחת ב-NBA (נבחר בדראפט במקום ה-12, לידיעת הקורא עומרי כספי) כדי להגשים את החלום הציוני ולהצטרף למכבי ת"א. ההמשך ידוע – ברודי שדרג את ענף הכדורסל בארץ והפך אותו לענף הספורט הייצוגי מספר אחת של ישראל.
44 שנים חלפו והמכביה נראית מיותרת מתמיד. למרות הנאום המרגש של רה"מ נתניהו, אף ספורטאי שמכבד את עצמו לא יעלה לארץ הקודש אחרי שיבקר במתקני הספורט הלאומיים. אצטדיון רמת גן היה מיושן ומט לנפול עוד לפני שברודי הגיע לכאן. היכל הכדורסל הלאומי של ישראל לא עומד בקריטריונים של מגרשי תיכון בארה"ב ובענפים הפחות פופולאריים המצב קשה עוד יותר.
הגיע הזמן להבין שלמרות החגיגיות של הטקסים, המכביה פשוט לא רלוונטית יותר. עם כל הכבוד לציונות, קשה לראות איזה שחיין קנדי שיוותר על מלגה בטורונטו כדי להתאמן בוינגייט. והאמת, קשה להאשים אותו.