"ואולי יש נחמה
בקצה של הקצה,
יש תקווה שטוב יקרה.
יש זכרון ויש אמונה
שמותם הוא לא לשווא.
גיבורי התהילה במותם
ציוו לנו חיי שלום.
יהי זכרם ברוך"
מתוך מחברת סיפורים קצרים ושירים שכתב אלדד רגב
שלוש שנים עברו מאז נחטף אלדד רגב ללבנון בידי החיזבאללה, וכמעט שנה מאז נהרג, ולשמה של מכבי נווה שאנן נוסף עוד שם – אלדד. הכיתוב על חולצות השחקנים - "אלדד רגב מחכים לך במגרש" - הוחלף בכיתוב שלא מותיר אלא להתגעגע למי שהביט בנו כל הזמן הזה מבעד לתמונה, עם עיניו הבוהקות מלאות הטוב וחיוכו צחור. ההמתנה שאלדד ישוב וישחק כדורגל, המשחק האהוב עליו יותר מכל, הסתיימה.
מי האיש
"את מכירה את השיר 'מי האיש'?" שואל אותי יוסף שריקי, מאמן הקבוצה מליגה ג', בעודו מזמזם את השיר. "אני כל הזמן שר אותו, תזכרי את המילים. זה שיר מתוך תפילה. 'מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע – עשה טוב, בקש שלום ורודפהו'. זה היה אלדד", הוא ממשיך, "פשוט אין מילים לתאר".
"אלדד שיחק אצלנו שנה בתפקיד קשר ומידי פעם כחלוץ", משתף שריקי, "אנחנו קבוצה חיפאית שמשחקת בקרית אליעזר ואלדד היה מתנדב לקחת את מי שלא היה לו איך להגיע או לחזור. הוא תמיד קיבל כל דבר, לא שמעת ממנו מילה רעה. זן נדיר בכדורגל".
רגב היה מקפיד להופיע כמעט לכל אימון, אך בשל המילואים נבצר ממנו להגיע לכולם. "אני זוכר שאלדד היה מודיע שהוא לא יגיע לאימון מסוים כי הוא הולך למילואים ושריקי לא כל כך האמין וחשב שהוא מתחמק", נזכר עמית בירנבאום, בלם הקבוצה ששיחק עם רגב. "רק אחר כך הבנו שהוא היה גם מתנדב להחליף חברים מהפלוגה שלא יכלו להגיע למילואים". לדבריו, אלדד היה משקיען גם במדי נווה שאנן. "הוא תמיד היה בא ועושה את האימון כמו שצריך", מוסיף בירנבאום. "אני לא יכול לשכוח את המשחק האחרון שלו בכפר כמא. זה היה המשחק הכי טוב שלו מבחינה מקצועית ובכלל של הקבוצה – אני פשוט זוכר את זה יותר מכל".
עוד בשבוע בו נודע דבר החטיפה, הדפיסו שחקני נווה שאנן את חולצות המשחק הנושאות תקווה לחזרתו של רגב. אלא שהציפייה של שנתיים לחזרתו בחיים נסתיימה בן רגע, עם הופעתם של שני הארונות השחורים – באחד הייתה גופתו של אלדד, ובשני של חברו לחטיבה, אודי גולדווסר.
"האמת היא שאני טיפוס בכיין", מעיד על עצמו שריקי, "קשה לי לעכל דברים כאלה. כששמעתי את הבשורה בכיתי, והייתי בוכה גם כשהיינו מזכירים אותו לפני משחקים". "היינו בהלם", מוסיף בירנבאום, "באותו יום כשהחזירו את אלדד, הרגשתי באיזשהו מקום שאולי הוא יחיה, וכשהגיע הארון פשוט זלגו לי הדמעות מהעיניים".
מכביסט מילדות
"אני לא זוכר רגע ספציפי שבו התחיל החיבור של אלדד לכדורגל", משתף בני רגב, אחיו של אלדד. "הוא היה משחק בבית הספר, לא כיוונו אותו למשהו מקצועי. זה היה בגדר תחביב".
אלא שעם הזמן הלך התחביב הזה וקנה לו מקום גדול יותר ויותר בחייו של אלדד. בשנה שלפני החטיפה, הספיק אלדד אפילו לצאת לקורס מאמני כדורגל. "שאלתי אותו לגבי קורס המאמנים והוא ענה 'נראה מה יהיה'", מספר רגב. "הוא אמר שזה נשמע לו נחמד כי הוא אוהב כדורגל ונראה לו שיתאים לו הקטע של הדרכה. הוא זרם עם זה, לא החליט שזה מה שיעשה אבל גם לא אמר שזה רק תחביב".
בנוסף לעובדה ששיחק כשחקן פעיל בליגה ג', נהג רגב לפקוד באופן קבוע את משחקי הקבוצה האהודה עליו, מכבי תל אביב, ולצפות בשחקן האהוב עליו - אבי נמני. "האמת שבכלל לא ידעתי", מתוודה שריקי. "לא ידענו שהוא אוהד מכבי תל אביב, הוא היה צנוע. רק אחר כך אחיו בני סיפר לנו שהיה לו גם מנוי למשחקים של הקבוצה".
את האהדה למכבי תל אביב מסביר האח בני כ"משהו מהילדות שנתפס". לדבריו, הכל נשאר במשפחה: "גם אחי עופר, שגדול יותר ממנו, אוהד את הקבוצה, וכך גם אחי אייל. אני אמנם נטיתי יותר לכדורסל אבל זה היה טבעי ללכת בעקבות האחים הגדולים".
"ההנצחה שהכי מתאימה לו"
ב-13 באפריל הגיעו בני משפחת רגב למתקן האימונים בקרית שלום בכדי להשתתף בטקס שנערך לזכרו של אלדד, בו נכחו בין היתר יו"ר מועדון הכדורגל של מכבי תל אביב, אביב בושינסקי, ומנהלה המקצועי של הקבוצה, אבי נמני. במהלך הטקס ניתנה למשפחה חולצת הקבוצה עליה הודפס שמו של אלדד, שתשמש מעתה כחולצה של קבוצת נערים ג' במועדון. לסיום נערך משחק בין קבוצת הנוער של מכבי תל אביב לבין מכבי נווה שאנן, בה שיחק אלדד. נווה שאנן אמנם הפסידה 4:0, אך הפעם תוצאת המשחק הייתה פחות חשובה.
"קודם כל זה כבוד שקבוצה כמו מכבי תל אביב מזמינה אותנו, קבוצה קטנה ובקושי מוכרת, לשחק איתה", מסביר שריקי. "הטקס היה מפואר וממש עשה לי צמרמורת. אני מקווה שזה יתקיים מעכשיו בכל שנה. בכלל, נחמד לדעת שיש עוד קבוצת נערים שנושאת את שמו של אלדד. אני מקווה שגם עיריית חיפה ומכבי חיפה ינקטו בצעדים כאלה".
חשיבות המשחק בעיני האח בני טמונה בעצם העובדה שמדובר בקבוצה של נערים. "אלדד לא רק אהב כדורגל והגיע למשחקים, הוא גם ניסה להתפתח בכיוון של אימון נוער וילדים. נערים מתבגרים שנושאים את שמו זו ההנצחה שהכי מתאימה לו, ובמיוחד בקבוצה שאהב".