בעוד שבועיים-שלושה לכל היותר לראלב מג'אדלה כבר יהיה הרבה יותר זמן פנוי ללכת. כבר שנתיים ששר המדע, התרבות והספורט משתדל לצעוד 5 ק"מ מדי בוקר בסמוך לביתו שבעיר באקה אל גרביה, לפני שהוא עולה ללשכתו הצנועה בקרית הממשלה בירושלים. זה לא תמיד הסתדר לו. ההליכות. לו"ז צפוף, ישיבות ממשלה, ועדות, פגישות, ארוחות חטופות. קשה לשמור על אורח חיים בריא, בטח ספורטיבי, בתפקיד הזה.
ועדיין הוא מאוד מחובר לספורט. בטח ברמה הארגונית. אבל אחרי שיחה של שעתיים קשה שלא לצאת מהלשכה שלו לקור הירושלמי קצת מיואשים. כי התובנות של מי שבילה בשנתיים האחרונות מאחורי ההגה של מה שהיה צריך להיות מקור להנאה וגאווה לאומית, לא משאירות הרבה מקום לאופטימיות. "מודל המרכזים והאגודות, העסקנים שחושבים רק על טובת הענף שלהם, תקציבי המדינה לספורט שמקוצצים כל הזמן והסרבול הביורוקרטי, לא מובילים את הספורט הישראלי לשום מקום", הוא ירה כשהתיישבנו לסכם את הקדנציה שלו.
מה הוא עשה בנדון, אתם שואלים? "כמעט בלתי אפשרי לקדם כאן משהו במצב הזה", מתגונן מג'אדלה (56) שייפרד בקרוב גם מהכנסת שאליה לא נבחר מטעם מפלגת העבודה. "כל עוד יש מי שדואג להמשיך לחזק את מרכזי הפועל, מכבי, בית"ר ואליצור, והעסקנים מונעים רק מהחשש לפרנסתם - זה בלתי אפשרי".
* איפה האחריות שלך בנושא?
"כמובן שיש לי אחריות, אבל אי אפשר לשנות בשנתיים נורמות של שנים. כבר בשלבים המקדימים למשל להכנת חוק הספורט הבנתי שגם אם נגבש אותו, אין סיכוי שהוא יעבור. היו טיוטות, אבל יש יותר מדי בעלי אינטרסים ופונקציונרים, חלקם בתוך הכנסת, שמושכים לכיוונים מנוגדים".
* אז בעצם לא הצלחת בתפקידך. כשר הרי אתה אמור לנטרל לחצים פוליטיים כדי שאנשי המקצוע יוכלו לעבוד.
"זאת עובדה שאי אפשר לעמוד בכל היעדים שמציבים. ועדיין היו דברים שהצלחתי לדחוף. למשל הקמת הרשות לצלילה ספורטיבית והרשות לנהיגה ספורטיבית. או הקצאה של עשרות מיליוני שקלים מתקציב המשרד להקמת מתקני ספורט בפריפריה".
* הקצאה שעוררה את חמתם של רבים שטענו שמרוב דאגה למגזר הערבי שכחת את השאר.
"אלה טענות של אנשים ב-15 הרשויות הגדולות שההקצאות שלהן מתקציב מינהל הספורט נפגעו. אין לי שום בעיה עם זה. להם יש מאיפה להביא עוד כסף, אבל לפריפריה ולענפי הספורט העממיים רק המדינה יכולה וצריכה לדאוג".
אחד הדברים שעמדו במרכז כהונתו של מג'אדלה היא התחושה שלא מעט דברים נמרחו הרבה יותר זמן מהמקובל. למשל, מינוי מנכ"ל ויו"ר לטוטו שהתעכב חודשים בשל חילוקי דעות עם שר האוצר רוני בר-און. בגלל העיכוב הזה עשרות אגודות ואיגודי ספורט לא קיבלו כמעט חודשיים כסף מהטוטו.
"אני לא מסכים עם הקביעה שדברים נמרחו", הוא אומר. "הזזתי דברים, דאגתי להזרמת תקציבים ועשיתי כל מה שאפשר כדי לקדם את הספורט בישראל. יש כאן עניין אובייקטיבי. זה בסך כל משרד קטן, עם תקציב קטן. כן, היו מהמורות בדרך כמו הסיפור עם הטוטו, אבל פתרנו את זה בסוף. יש הרבה אינטרסנטים סביב הספורט בישראל וזה מאוד מקשה על העבודה".
* תן דוגמה.
"למשל דירקטוריון המועצה להסדר ההימורים. כשנכנסתי לתפקיד רציתי שהוא יבטל את מדיניות המאצ'ינג בפריפריה (ההחלטה לפיה על כל שקל שמקציב הטוטו לבניית מתקן ספורט, חייבת הרשות המקומית להעמיד שקל כתנאי לקבלת הכסף, ת"ג), או לפחות יוריד אותה ליחס של 10% מהרשות מול 90% מהטוטו. בדירקטוריון התנגדו. למה? כי יושבים שם אנשים מההתאחדויות והאיגודים שיש להם שיקולים צרים".
כשמג'אדלה נשאל מי הם אותם אנשים בעלי שיקולים צרים, הוא נע באי נוחות על כסאו. "אני לא רוצה להיכנס לשמות. אבל אני כן יכול להגיד שחלק מהם יושבים על תפקידי מפתח באגודות ובהתאחדויות שלהם במשך שנים וזה מצב לא בריא. לא יכול להיות שקדנציה של אדם מסוים תימשך כל החיים. צריך להגביל כל תפקיד בשנים, כדי שיהיה דם חדש".
* שנתיים לא אישרת לטוטו את התקציב בגלל חילוקי הדעות שלך עם הדירקטוריון בנושא המאצ'ינג.
"נכון, כי זה עניין עקרוני אצלי. להבטיח לפריפריה כסף תמורת כסף שאתה יודע מראש שלא קיים שם, זה לא רציני. אמרתי להם שאם הם רוצים תקציב מאושר, שיישנו את ההחלטה".
התקשורת גזענית
זה לא סוד שמתחילת הקדנציה שלו מג'אדלה נתפס כנטע זר בספורט הישראלי. התדמית שדבקה בו היא של אחד שהתיישב על הכיסא הפנוי הראשון שמצא, ובמקרה גילה שהוא כולל גם את נושא הספורט. כמה מזה נכון? כנראה שצריך לתקן כאן עוול קטן. ברמה האישית, מג'אדלה עסק בעבר בכדורגל, כדורעף, טניס שולחן ואתלטיקה. ברמת עסקנות הספורט, הוא שימש לפני שמונה לשר כחבר הנהלת הוועד האולימפי הישראלי, חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל, חבר הנהלת התאחדות הספורט בישראל ויו"ר הפועל באקה אל גרביה. כל זה כמובן לא הופך אותו חסין לביקורת. ועדיין הוא טוען שהביקורת עליו היתה ברובה לא עניינית.
* הרגשת שחיפשו אותך בגלל המוצא שלך?
"נתקלתי בביקורות שהסריחו מגזענות. חלקן אפילו היו גלויות לעיני כולם. למשל, כשהנהלת בית"ר ירושלים ושחקני הקבוצה לא לחצו את ידי בגמר גביע המדינה כי התבטאתי נגד חלק מהאוהדים שלהם. אבל לא נעלבתי מזה. אם מישהו מחליט לבקר אותי בגלל משהו ענייני, אני לא אשן בלילה. אבל הם החרימו אותי בגלל הפחד מקומץ הגזענים בקהל שלהם שעליו מתחתי ביקורת. פשוט בזתי להם באותו רגע. הנה, תראה את יצחק שום שהיה המאמן שלהם. אחרי כל הלויאליות כביכול שהוא הפגין כלפי הקהל, הוא כבר לא שם, ואני נשארתי שר הספורט. אז על מי בדיוק הוא הגן שם? אין לי מה לכעוס על דברים כאלה. זה מתחת לכבודי".
* ספגת הרבה ביקורת בעיתונות, פובליציסטים שלא חסכו ממך מילים קשות. גם הם לא היו ענייניים?
"לא כולם היו ענייניים. כשעיתונאי כותב שהסתובבתי יחף בכפר האולימפי בבייג'ין והתבלבלתי בין שחר צוברי לשחר פאר, זה כבר ממש לא לגיטימי. יש לזה אפילו ריח של התנשאות".
אחרי שהוא חוטף מקלחת מבטים מהדובר הפוליטי שלו, דותן אוליבר, שלא מתלהב מההתבטאויות שלו נגד התקשורת, מג'אדלה חוזר לחייך. חיוך לבבי, אפילו קצת שובב. אבל את האש בעיניים הוא לא מצליח להסתיר. לא מעט עלבונות הוא ספג בתפקיד הזה. כן, הוא יודע שצוחקים על חשבונו, אבל כל עוד זה לא עובר את גבול הטעם הטוב לא אכפת לו. האם הדמות שלו ב"ארץ נהדרת" למשל עברה את הגבול? "זאת סאטירה ואני מקבל את זה", הוא אומר, ומיד מוסיף: "גם אם לא מקובלים עליי כל מאפייני הדמות".
צריך את אלכס גלעדי
אנחנו חוזרים לשייט בתחום שקצת יותר נוח לו לדבר עליו - הפרקטיקה של עבודת שר הספורט. מג'אדלה מתאר פרוצדורות על פרוצדורות שלא היו מביישות סניף של מפא"י בשנות החמישים. "כבר מזמן רציתי לאשר לטוטו לפרסם הימורים על מרוצי סוסים ומכוניות", הוא מגלה, "אבל הבנתי שאין סיכוי ששר האוצר יסכים. העברתי לו מסמך חתום לפני כחודש וחצי, והנה כלום לא קרה".
* אתה מתאר מצב שנשמע קצת אבסורדי. השר רוצה לשנות משהו ולא יכול. אז אולי הגוף הזה שנקרא שר הספורט הוא בכלל מיותר?
"הוא ממש לא מיותר. צריך שר ספורט חזק בישראל כדי שימשיך כל הזמן לנסות לשפר ולייעל. נכון, יש חסמים. אם אני כשר צריך גם אישור של שר האוצר לכל פעולה, זאת בעיה קשה".
* אולי הפתרון הוא להגמיש נהלים ולמנות שר שבא מהספורט? זה עבד בליטא ויוון.
"להגמיש נהלים כן, אבל מי מבטיח שספורטאי ינהל את הדברים בצורה טובה יותר? אני לא רואה סיבה שמיקי ברקוביץ' למשל יהיה שר הספורט אם אין לו ניסיון ניהולי ותואר אקדמאי".
* את מי היית ממנה להיות שר הספורט אחריך?
"מישהו שיש סביבו קונצנזוס ויכול להוביל תהליכים מעצם האישיות שלו. למשל אלכס גלעדי, שקרוב ל-25 שנה פעיל בתחום הספורט על רבדיו השונים".
