הגעתי לסנט לואיס בקיץ 2011, ולקח לי מעט מאוד זמן להתאהב בקרדינלס. בכל זאת, רק חודשיים אחרי שהגעתי הם זכו בוורלד סירייס אחרי אחד הקאמבקים היותר מדהימים בהיסטוריה ( אבל אפילו הקאמבקים האלה, מדהימים ככל שיהיו, לא יכולים לספר את הסיפור המלא.
**
בערך חודש לפני תחילת העונה התפרסמו שתי כתבות על הקרדינלס: אחת הייתה ב-FOX SPORT, השנייה ב-ESPN, ובשתיהן היה לכתבים רק דברים טובים להגיד על המועדון. “Cardinals Know Their Baseball”, הייתה הכותרת של אחת. "הקרדינלס יודעים מה הם עושים, וכרגע הם עושים את זה יותר טוב מכולם", הוסיף הכתב ב-FOX SPORT. אבל למרות כל השבחים והמחמאות שהרעיפו הכתבים על הקבוצה, קשה היה להסכים איתן.
את העונה הנוכחית הקרדינלס החלו פצועים וחבולים. יותר מכך, הם נראו חלשים יותר מבשנה שעברה, פגיעים יותר. לא היה ברור מה עובר בראש של ג'ון מוזיילק, ה-GM של הקבוצה. לא כל כך היה ברור מה הקרדינלס עושים במהלך הפגרה. הנה מבט קצר על ה Off-Season שלהם:
עזבו: קייל לוהש (מגיש), סקיפ שומאכר (אאוטפילד. או בסיס שני. או זורק מהבולפן. הוא עשה הכל)
נפצעו וסיימו את העונה: ג'ייסון מוטה (קלוזר), רפאל פורקל (שורטסטאפ)
נפצעו לתקופה ארוכה: כריס קרפנטר (מגיש)
הגיעו: טיי ויגינגטון (בסיס ראשון), רנדי צ'אוט (זורק מחליף).
בתחילת העונה היו הרבה שאלות בנוגע לסגל. זה התחיל ברוטציית המגישים הפותחים, שאיבדה את קייל לוהש (המגיש הטוב ביותר שלה בשנה שעברה) וכריס קרפנטר (זוכה הסיי יאנג לשעבר). היו שאלות גם בנוגע לעמדת השורטסטאפ, שם פיט קוזמה הצעיר הוא השורטסטאפ הטבעי היחידי בסגל. היו שאלות בנוגע לבולפן (המגישים המחליפים), שגם ככה לא היה מדהים בשנה שעברה ועכשיו גם איבד את ג'ייסון מוט, הקלוזר הנהדר. בקיצור, היו הרבה שאלות. אבל אחרי קצת יותר מחודש של בייסבול כבר אפשר להגיד בפה מלא – לקרדינלס יש תשובות. הרבה תשובות.
סנט לואיס נמצאת כרגע עם המאזן הטוב בליגה (12:21), והיא ניצחה חמישה מששת משחקיה האחרונים (כולם בחוץ). אז מה הוא הגורם המרכזי להצלחה? קודם כל, רוטציית המגישים הפותחים. כן, כן – רוטציית המגישים הפותחים, זו שאיבדה את לוהש וקרפנטר. לרוטצייה של הקרדינלס יש את ה-ERA (מספר הריצות שהם מאפשרים לקבוצה יריבה פר 9 אינינגים) הטוב בליגה – 2.29. הם איפשרו ליריבות שלהם הכי פחות הומראנים, משיגים הכי הרבה כדורים על הרצפה (groundballs), ובקיצור – הם עושים את העבודה.
בהתקפה, הליינאפ של הקרדינלס מפחיד בכל עמדה. הם ידועים כאחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה כבר זה מספר שנים, למרות העזיבה של אלברט פוחולוס. השנה, הקרדינלס התחילו בצורה פושרת בהתקפה. הם מכים 258, מקום עשירי ב-MLB. אבל כאן נכנס הנתון המעניין. הקרדינלס מכים 330. כשיש להם שחקנים בבסיס שני או שלישי, שזה בקלות הכי טוב במייג'ורס. הם מכים אפילו יותר טוב עם רצים בבסיס שני או שלישי ושני אאוט – 357. (שזה, מיותר לציין, הכי טוב בליגה). אז על מה זה בכלל מעיד, כל המספרים המסובכים וקצת משעממים הללו? זה מעיד על דבר אחד פשוט. יכולת בקלאץ'.
יכולת בקלאץ'? זוכרים את זה מאיפשהו? זוכרים את הקאמבקים המטורפים? זוכרים את הטריפל של דיווד פריז האלמוני בוורלד סירייס ב-2011? או את הסינגלים של דניאל דסקלסו ופיט קוזמה האלמוניים עוד יותר מול וושינגטון בשנה שעברה? הם היו עם שתי אאוט (ובמקרה של דיוויד פריז בוורלד סירייס, גם שתי סטרייקס). הם היו עם רצים בבסיס השני והשלישי. הם היו בקלאץ'. אז אתם חושבים שעכשיו הבנתם מאיפה כל זה מגיע? חכו עוד קצת, כי הקטעים הטובים עוד לפנינו.
ב-2009 זכתה ממפיס רדבירדס באליפות הפסיפיק קוסט ליג בבייסבול. איך זה קשור? כי ממפיס רדבירדס היא אחת מקבוצות הבת של סנט לואיס קרדינלס. בסגל של אותה ממפיס ב-2009 שיחקו כמה שמות מוכרים בקרב אוהדי הקרדינלס היום – ג'ון ג'יי, מיצ'ל בוגס, איימה גרסיה, אלן קרייג, ושני הקלאצ'רים – דניאל דסקלסו ודיוויד פריז.
מערכת קבוצות הבת (farm system) של הקרדינלס נחשבת לטובה ב-MLB ע"פ המון מומחים, כולל האתר Baseball America. וזה ממש לא רק בגלל אותה אליפות קטנה ב2009. הקרדינלס בחרו בדראפט שורה של שחקנים מובילים כרגע במועדון, כשבנוסף לשחקנים מאותה קבוצה בממפיס אפשר להוסיף גם את יאדייר מולינה. היום, לקרדינלס יש שורה של פרוספקטים שהגיעו לאחרונה ל-MLB או נמצאים קרוב מאוד להופעת הבכורה שלהם. אוסקר טברס, טרוור רוזנטל, שלבי מילר, קרלוס מרטינז, מייקל ווצ'ה וקולטן וונג מייצגים את הקרדינלס ברשימת 100 הפרוספקטים הטובים ביותר של Baseball America. לא רע בשביל קבוצה אחת, לא?
**
כשמסתכלים על סנט לואיס קרדינלס, זה נראה כאילו תמיד יש לקבוצה ולצוות המאמנים פתרונות. הם תמיד יכולים לשלוף עוד שפן מהכובע. אבל כשבוחנים את הסיטואציה לעומק זה ברור – אצל הקרדינלס זה בכלל לא שפנים מהכובע. יש שיטה, יש דרך, ובסוף גם יש יכולת. אז לא משנה כמה סיפורי סינדרלה הקרדינלס כתבו ועוד יכתבו, הם נמצאים קודם כל, בראש ובראשונה, בצד השני של המשוואה. בצד של הפייבוריטים.
