הערב של ראיין לוכטה
אחרי האכזבה בגמר ה-200 מטרים חופשי, טענתי שראיין לוכטה חייב בגילו לוותר על כמה משחים כדי לשמר את מעמדו בשחייה העולמית. אולם, אמש לוכטה הוכיח לכולם שיש לו עוד הרבה בריכות בקנה כשזכה בזהב ב-200 גב ובשליחים ועל הדרך עלה לגמר ה-100 מטר פרפר מהמקום הראשון, משחה שבו הוא מעולם לא התחרה עד השנה. אי אפשר לחלוק על הכישרון המדהים של לוכטה, שכבר הוכיח לכולם כי ברגע שהוא לוקח את עצמו ברצינות הוא יכול לעשות דברים יפים מאוד בבריכת השחייה. כנראה שאצלו הכל שאלה של רצון ולא של גיל. אם לוכטה רוצה הוא יכול להתחרות ב-100 פרפר, 200 ו-400 מטרים מעורב אישי, 200 חופשי, 200 גב בכל משחי השליחים. יחד עם זאת, אני חושב שזה עדיין יותר מדי משחים, לא עבור הגיל של לוכטה, אלא עבור הרצון שלו. נכון שהוא אמר לא אחת, שאין לו כל כוונה לרשת את מייקל פלפס, אבל הוא עדיין מחכה לאולימפיאדה שבה הוא יהיה הכוכב של תחרויות השחייה. זה לא קרה באתונה, לא קרה בבייג'ין, לא בלונדון. נשאר לו רק את ריו. ייתכן שזו הסיבה שהוא מתעקש על המשחים הרבים.
לא הכל הולך בקלות לפרנקלין
פרנקלין חולמת להשוות בריו 2016 את השיא של מארק ספיץ - 7 מדליות זהב, ואולי אפילו להשוות את שיא 8 מדליות הזהב של פלפס מבייג'ין. פיזית, היא בהחלט יכולה לעשות את זה, אבל במתכונת המשחים הנוכחית קשה לראות איך זה יקרה. פרנקלין סיימה רביעית ב-100 מטרים חופשי ועלתה בקושי לחצי הגמר ב-50 גב. וכדי לעמוד במטרות שלה היא תצטרך בשנתיים הקרובות להפגין שיפור ניכר בספרינטים הללו, למרות שנראה כי היתרונות המרכזיים שלה (הידיים הארוכות) לא באים לידי ביטוי במשחים הקצרים והמהירים הללו. מעניין יהיה לראות אם היא תחפש משחה נוסף להתחרות בו בשנה הקרובה במקום אחד מהשניים הנ"ל.
הפיניש המדהים של יאנג סון
"ב-100 מטר יש רק דרך אחת לשחות בשביל לקבל מדליה. אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר", אמר קרמבו במבצע סבתא. נראה שכך פועלת קייטי לדקי האמריקנית באליפות העולם הנוכחית. אבל היא לא לבד. 200 המטרים האחרונים של יאנג סון הסיני בגמר השליחים ל-200X4 מטרים חופשי היו פשוט עוצרי נשימה. סון זינק למים כאשר סין הייתה במקום החמישי, בפער של יותר משתי שניות מהצרפתים שהובילו על היפנים בקרב על מדליית הארד. עד עשרת המטרים האחרונים היה נראה שהקרב יהיה בין צרפת ליפן, אלא שפתאום הפציע יאנג סון ועם פיניש מטורף עבר את טקאשי מאצודה וגם את ג'רמי סטרביוס ונגע בקיר שלישי אחרי ארצות הברית ורוסיה. 1:43.16 דקות.
הזמן שקבע סון היה הטוב ביותר מבין כל 32 השחיינים בגמר, ועוד בפער עצום של יותר משנייה וחצי. רק סון וראיין לוכטה, שלמעשה העניק את הזהב לאמריקאים, ירדו מ-1:45 דקות. לוכטה קבע 1:44.98 דקות וזה הספיק כדי להכריע את ההתמודדות ולתת פער מבטיח לצ'רלס הוצ'ין וריקי ברנס. הכישרון של יאנג סון פשוט זועק לשמיים ונראה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה במים. אחרי הניצחונות הקלים שלו ב-400 וב-800 מטרים ולפני הזהב הצפוי ב-1,500 מטרים, סון הוכיח שעכשיו הוא בכושר הטוב בקריירה ואפילו נראה שעוד יש לו לאן להשתפר. אז רק תנסו לעצור אותו.
רגע אחרי שיצא מהבריכה פגש סון את פיטר ואן דן הוגנבנד, שעשה דבר דומה בעצמו לפני 13 שנים במשחקים האולימפיים בסידני 2000. ואן דן הוגנבנד זינק למים כאשר הולנד דורגה חמישית בגמר ה-200X4 חופשי. "ההולנדי המעופף", שמשמש כפרשן בברצלונה, חלף על פני ג'יימס סאלטר מבריטניה ומסימליאנו רוסולינו מאיטליה והביא להולנדים את מדליית הארד. גם חסרו לו עוד חמישה מטרים כדי לעבור את נבחרת ארה"ב, שזכתה בכסף אחרי אוסטרליה של איאן ת'ורפ ומייקל קלים, שגם קבעה שיא עולם. אה כן, גם ואן דן הוגנבנד קבע אז את הזמן הטוב ביותר בגמר.
המצטיינת. בגמר ה-50 מטרים חופשי בבייג'ין פרצה לתודעה העולמית נערה מרשימה בת 17 בשם קייט קמפבל כשזכתה במדליית הארד, אולם מאז הכל הלך לה הפוך. במשך שלוש השנים האחרונות היא הוכשה על ידי נחש, סבלה במשך כל 2010 ממחלת הנשיקה ולא העפילה לאליפות העולם בשנחאי בגלל וירוס מסתורי. מחלה נוספת גרמה לה להפסיד בגמר ה-50 חופשי בלונדון ולוותר לגמרי על ה-100 חופשי. בכל מקרה, למרות המחלות והבעיות הבריאותיות, הכישרון לא נעלם.
השנה הייתה לקמפבל שנה פשוט מושלמת. הגוף היה בריא והתוצאות לא איחרו להגיע - קמפבל ירדה 5 פעמים מגבול 53 השניות ב-100 חופשי. בגמר היוקרתי אמש היא פשוט התפוצצה מהזינוק. קמפבל פתחה פער אחרי היציאה הראשונה מהמים ולא איבדה אותו לרגע. מקרב צמוד עם שרה שיוסטרום, מיסי פרנקלין וראנומי קרומוואידיויו קיבלנו הצגת תכלית שחיינית בת 21. אחרי הזכייה היא פשוט פרצה בבכי. "במשך ארבע שנים העבודה הקשה שלי ירדה באסלה, תרתי משמע", אמרה קמפבל הנרגשת, "המחלות הללו ריסקו אותי אבל גם נתנו לי מוטיבציה לעתיד. ידעתי שהעולם לא יודע מה אני מסוגלת לעשות", אמרה קמפבל, שתנסה להשלים דאבל ב-50 מטר חופשי. האמת? שרק תהיה בריאה.
הפספוס. ריקי מולר פדרסן היא שחיינית נהדרת, אבל בשני הגמרים שלה באליפות עד כה העניינים התפספסו לה. שחיינית החזה הדנית, שפספסה מדליה כשסיימה רביעית ב-100 חזה, חרטה את שמה בטבלת השיאים עם שיא מרשים במיוחד ב-200 מטרים חזה, אך כנראה במטרים האחרונים בגמר נגמר לה האוויר והיא אפשרה ליוליה אפימובה לברוח. פדרסן עוד תנסה לזכות במדליה ב-50 חזה, אך נשאלת השאלה - מה עדיף, שיא עולם ומדליית כסף או מדליית זהב ותואר עולמי? רוטה מייליוטיטה טענה ששיא עולם טוב מהכל. אני לא בטוח שפדרסן מסכימה. אני כן בטוח שבעתיד עוד נראה אותה נאבקת על ראש הפודיום ואולי אז היא תוכל לענות על השאלה הזו בעצמה.
הפתעת הערב. הכירו את פארידה עוסמאן, שנולדה, גדלה ומתאמנת בארצות הברית, אך מייצגת את מצרים בזירה הבינלאומית כבר מגיל 14. בעוד בישראל עדיין מתגעגעים להופעה של נבחרת השחייה בלונדון 2012, עוסמאן הציבה אמש את מצרים על מפת השחייה העולמית כשהעפילה בגיל 18 לגמר ה-50 מטרים פרפר עם שיא אפריקאי של 26.12 שניות. עוסמאן גם עשתה היסטוריה מיוחדת כשהפכה לאישה הערבייה הראשונה שמגיעה לגמר באליפות העולם בשחייה. היעד הבא של אלופת העולם לנוער ב-50 פרפר: מקום על הפודיום.
