שירי רינת חברת נבחרת ישראל, הגיע למקום השני במקצה קרבות נשים בגמר אליפות העולם 2010 בקראטה מסורתי שנערך אמש בקורטיבה, ברזיל. לא יאומן. אבל יש לנו מדליית כסף עולמית. אמרנו כסף? זהו, שאם יש משהו ששירי רינת, האישה שהביאה לישראל את תואר סגנית העולם בקראטה מסורתית, ממש צריכה עכשיו, זה כסף.
למעשה, זה אמור להיות האינטרס של כולנו, אחרת, אף אחד לא יכול להבטיח, שהיא תגיע לאליפות אירופה שתיערך בשנה הבאה אצלנו בירושלים. נכון, היא אמנם לא שחקנית כדורגל, אבל היי, מי אמר שכבוד חייב להגיע עם ריח של דשא?
למי שלא עקב עד עכשיו, זהו התואר הגבוה ביותר שהשיג מתחרה ישראלי בהיסטוריה של הקראטה המסורתי מאז ומעולם ומהווה מנוף משמעותי לקידום הקראטה המסורתי בישראל לקראת אירוח אליפות אירופה 2011 בירושלים. קדם לו ההישג המרשים של ראובן שרף, שזכה בשנת 2007 בסלובניה בתואר אלוף אירופה בקרבות.
אנחנו על המפה, גם באמנויות לחימה
הזכייה במדליית כסף באליפות העולם 2010 ואירוח אליפות אירופה 2011 בירושלים שמה את ענף הקראטה המסורתי על המפה בישראל ואת ישראל על מפת אמנויות הלחימה בעולם.
כדאי לציין ששירי הספיקה ליצג את ישראל באליפויות עולם ואירופה רבות ודורגה במקומות מכובדים, כאשר בדרך כבר ניצחה את אלופות העולם ואירופה בתחרויות ברחבי העולם.
זה לא פשוט להפוך להיות אחת הטובות בעולם. "התחלתי להתאמן בגיל 6 בבית ספר היסודי יזראעליה בחיפה, עם המאמן בני דויטש", מספרת רינת, "המשכתי להתאמן כל השנים. התאמנתי עם בני כ-8 שנים ואח"כ עברתי ממאמן למאמן עד שהגעתי למרכז קראטה פולג ובמשך למעלה מעשר שנים הייתי על קו חיפה-נתניה כמה פעמים בשבוע. בגיל 12 הכרתי את סנסאי אבי רוקח כשעשה סמינר בישראל ואז החלטתי שיום אחד, כשאוכל, אסע לארה"ב כדי להתאמן אצלו. מהבחינה הזו – חלום חיים אחד כבר הגשמתי".
"אף פעם לא אהבתי לתייג דברים כגבריים או נשיים, יותר או פחות. כשזה מגיע להישגים המשוואה היא פשוטה - כשמשקיעים - מצליחים. אני לא מרגישה ומעולם לא הרגשתי שאני צריכה להוכיח את הנשיות שלי לאף אחד ובעיני, מי שחי לפי תיוגים מסוימים מפסיד מראש".
האליפות בירושלים? לא יודעת אם אצליח להגיע
זכייה במדלית ארד היא תמיד בעייתית, מכיוון שההישג תמיד מהול בכאב ההפסד. "אני עוד לא ממש יודעת איך לעכל את זה", מספרת רינת על התחושה של לעמוד על הפודיום, "אני חושבת שהייתי המומה. מצד אחד התאכזבתי, כי הפסדתי בקרב האחרון למתמודדת שניצחתי אותה עצמה במקצה אחר. מצד שני, זה באמת הישג מכובד, פעם ראשונה מדליה לישראל באליפות עולם – ככה שזה מאוד מרגש".
ומה הלאה? מה התוכניות שלך?
להישאר בלוס אנג'לס ולהשתפר בקראטה בתקווה שאצליח להשאר כאן. כי עלי למצוא ספונסרים שיוכלו להמשיך לעזור לי להישאר ולייצג את ישראל בתחרויות. והכי חשוב – להתאמן להתאמן להתאמן.
בשנה הבאה תתקיים, לראשונה בהיסטוריה של הקראטה המסורתי, אליפות אירופה בירושלים. אבל דווקא לגבי הסיכויים במגרש הביתי רינת נשמעת פסימית, בעיקר מחוסר ספונסרים. "תחרויות זה כיף ואני נהנית מהן, אבל חד משמעית הן לא הדבר העיקר", מתעקשת רינת שלא בטוחה שתצליח להגיע לאליפות בישראל.
"לגבי העתיד והסיכויים – כל תחרות היא בפני עצמה ומה שיהיה יהיה, אי אפשר לנבא. לצערי, אני לא יודעת אם בכלל אוכל להגיע ולייצג את ישראל, כי גם ככה קשה לי כלכלית בארה"ב. אם לא יהיה לי כסף להגיע לארץ – לא אוכל להגיע, כי אם זה לבחור בין התחרות לבין להתקיים בארה"ב ולהמשיך באימונים – אני בוחרת באימונים. אם יהיה מזל ומישהו שיסכים לממן – כמובן שתמיד אשמח ולכבוד יהיה לי לייצג את ישראל".
עכשיו רק נותר למצוא מישהו שירים את הכפפה.