טוני דאנג'י פורש לאחר 7 עונות גדולות באינדיאנפוליס קולטס, בהם הוא הפך למאמן היחיד ב-NFL שסיים 6 עונות רצופות (2003-2008) עם לפחות 12 נצחונות, והיחיד שהגיע לפלייאוף ה-NFL 10 עונות רצופות.
דאנג'י הגיע פעם אחת בחייו לסופרבול, היה זה הסופרבול ה-41 ב-2007, כאשר הוא הוביל את הקולטס לאליפות עם נצחון על שיקגו. באותו סופרבול הפך דאנג'י למאמן השחור היחיד ב-NFL שלקח אליפות.
לפני 7 העונות החלומיות באינדיאנה בהן זכה ב-4 אליפויות בית והגיע לגמר ה-AFC פעמיים, דאנג'י עבד כמאמנה הראשי של טמפה ביי באקנירס למשך 6 שנים ועזב את הקבוצה עם מאזן נצחונות-הפסדים של 42:54, המאזן הטוב ביותר של מאמן טמפה ביי בכל הזמנים.
למשך כל הזמן דאנג'י המשיך להבליט את סדר החשיביות שלו כאשר בראש הפירמידה ממוקמת האמונה, אחר כך המשפחה ורק אז הפוטבול. הקריירה של דאנג'י כוללת ממוצע של 10.7 נצחונות בעונה, מה שהופך אותו למאמן הכי ווינר בתולדות הליגה, על אף שידע להקדיש זמן למשפחתו עוד לפני המאמץ שהשקיע בעבודתו.
כשדאנג'י התבקש לבסס את ההחלטה שלו לפרוש אמר: "פשוט החלטנו שזה הזמן המתאים... אני זכיתי לחיות חלום שלא כל אחד יכל".
הוא גם דאג להמשך דרכה של הקולטס אחרי עזיבתו, ואמר על המאמן שכנראה הולך להחליף אותו באימון הקבוצה: "קאלדוול הרבה יותר ממוכן, הוא יעשה את העבודה בצורה מצויינת".
דאנג'י ייזכר תמיד כאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של ה-NFL, שיידע לשים דגש על החיים מחוץ למגרש הפוטבול ובו בזמן להוביל את קבוצותיו להישגים נעלים.
