קובי בראיינט בלייקרס, בייב רות' ביאנקיס, וויין גרצקי בקינגס. אני בטוח ששרלוט, בוסטון ואדמנטון, או למען האמת כל קנדה, היו שמחות לקבל ולו חלקיק ממה שהכוכבים האלו תרמו עבור קבוצותיהם.
הכל בעצם עניין של תזמון נכון והצעה כספית נכונה, ללא קשר לשביתה של איגודים או ארגונים הרוצים בשלום האינטרסים של עצמם. עם תחילתה של עונת הפוטבול ומשחקי קדם העונה, נתמקד בארבעה טריידים בעמדות מרכזיות שיכולות להטות את כף עבור אחת הקבוצות שהרוויחו את השחקן החדש, לגנוב את כל הקופה ולזכות בסופרבול.
טרבאריאס ג'קסון (קוואטר-בק)
עבר ממינסוטה וייקינגס לסיאטל סיהוקסההחתמה לשנתיים בשווי כשמונה מיליון דולר לא היתה יכולה לבוא לג'קסון בעיתוי טוב יותר. השחקן חי תחת הצל של ברט פארב בשנים האחרונות. עם החתמת דונובן מקנאב, השוקל חזרה משלו לימי תהילה נוסטלגיים, לא היה לטרבאריס מה לעשות במינסוטה יותר. הקיו בי החדש של סיאטל מגיע רעב ועם תמיכה מפתיעה.
הסיהוקס החתימו, בנוסף לג'קסון, גם את חברו להתקפה, התופס מספר אחד של הקבוצה בשנה האחרונה, סידני רייס. אך ההחתמה המשמעותית ביותר עבורו היא דווקא העברתו של דרל בבל, מאמן ההתקפה של הווייקינגס בשנים בהם ג'קסון היה בסגל לסיאטל. התיאום בין השניים יהיה ההבדל בין עוד עונה, שאולי תסתיים בפלייאוף מקרי לנצי הים, או בעונה שתשכיח לקהל של סיאטל את ימיו של מאט האסלבק.
רג'י בוש (ראנינג-בק)
עבר מניו אורלינס סיינטס למיאמי דולפינס
בוש, רג'י בוש. האיש שהוביל את מכללת דרום קליפורנייה לאליפות מכללות בלתי נשכחת. האיש שגם הוביל, בשיתוף סוללת כוכבים מרשימה את הסיינטס, לאליפות מרגשת ב-2009.
למה להחליף אותו בעצם? כשלסיינטס מספיק רצים צעירים ומוכשרים (דוגמת פייר תומס והחבר'ה החדשים ספרולז ואינגרם), באמת אין צורך לקחת בסיכון בריאותי עם רג'י בוש.
עם עזיבתו של רוני בראון, מיאמי היו חייבים למלא את החלל החסר ברץ מתאים עם ניסיון במעמדי לחץ, מעמדים בהם הקבוצה נכשלה בשנים האחרונות והיו הבדל של משחק פלייאוף או סיום עונה בתחושת פספוס.
הדולפינס מקווים כי בוש יהווה מנטור הולם ומתאים לרוקי, דניאל תומס מקנזס סטייט, שמצפה לקבל את רוב העבודה על הקרקע, כשבוש יתחזק את קו ההתקפה של הדולפינס. יהיה מעניין לראות איך קבוצה שקמה או נופלת על סגנון מסויים, ("ווילדקאט") משנה את תפיסתה עם שני רצים חדשים במערכת.
דריק מייסון ופלקסיקו בורז (ווייד-רסיבר'ס)
שחקנים חדשים בניו יורק ג'טס
הג'טס, ששנתיים רצופות כבר קרובים כל כך למעמד הגעה לסופרבול, החליטו לנסות לשנות את קו העזרה למרק סנצ'ז, כאשר החתימו תופסים חדשים לצידו של התופס המוביל הולמז. הם ויתרו על אחד מסמלי הקבוצה, ג'רקו קוצ'רי, ואחד מהשחקנים היותר רב-גונים של הליגה, ברד סמית', הכריח את הקבוצה לבצע מסע רכישות הולם.
עם צירופם של דריק מייסון ופלקסיקו בורז, הקבוצה לוקחת סיכון לא קטן בכך שאחד מהשניים לא יספק את הסחורה המתאימה. לקחת בחשבון גיל מתקדם יחסית של מייסון (37) עם ים של בעיות משמעותיות (ושכליות) של בורז, הקבוצה עלולה לשלם ביוקר על רכישותיה.
למרות זאת, הכישרון שהשניים מביאים לג'טס ייחודי וחיוני לקיו-בי הצעיר, שכל שנה שעוברת נראה כי הוא מתחיל ללמוד יותר ויותר איך לנצח משחקים גם בלי עזרתה של ההגנה הקשוחה של הקבוצה.
נאמדי אסומוגה (קורנר-בק)
מאוקלנד ריידרס לפילדלפיה איגלס
אין שאלה שהפרס הראשי של ההגנה השנה היה הקורנר-בק המוכשר של הריידרס, נאמדי אסומוגה. האתלט יליד לואיזנה ממוצא ניגרי היה בראש ענייינם של מספר קבוצות הרוצות לזכות בסופרבול העונה.
האיגלס ביצעו מסע רכישות מאוד מעניין השנה (שכלל גם את וינס יאנג) ואת ההגנה הם חיזקו בקורנרים מאוד מרשימים בביצועיהם. דומניק רוג'רז קרומטי שבא מאריזונה יהווה גיבוי הולם לאסומוגה ואסנטה סמיואל (אם סמיואל יישאר בקבוצה). אסומוגה חתם על הסכם שיא לשחקן בעמדתו בשווי 60 מיליון דולר לחמישה שנים, מתוכן, 25 מיליון מובטחות לו.
יהיה מעניין לראות אם מסע הרכשות של האיגלס יסתיים כמו זה של מיאמי היט בכדורסל, כאשר הם הגיעו כל כך קרוב אך לא זכו בסוף בתואר. בפוטבול רק 16 משחקים בעונה, אז רמת הכימיה בין השחקנים חשובה פי כמה, אפילו אם מדובר באחד משחקני ההגנה הנחשבים בליגה כרגע.
