אין ספק שהעשור האחרון היה גדוש בהישגים ספורטיביים מדהימים, אוסיין בולט המציא מחדש את הריצות הקצרות עם תוצאות שספק אם ישברו בכלל על ידי אתלט אחר. רוג'ר פדרר שבר את שיא הזכייה בגראנד סלאמים ומיתג את עצמו כגדול הטניסאים בהיסטוריה, מייקל פלפס ניפץ את ההישג האגדי של מרק ספיץ וזכה בשמונה מדליות זהב באולימפיאדה אחת, לאנס ארמסטרונג רשם הישג פנומנלי כשהשלים זכייה שביעית בטור דה פראנס ועוד ועוד ועוד...
אבל גם מחוץ ללב המיינסטרים של חובב הספורט הישראלי התרחשו אירועי ספורט ענקיים, חלקם כמו הזכייה של בוסטון רד סוקס באליפות לאחר 86 שנות יובש הסבו אושר רב למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. אחרים כמו ההפסד הראשון בקריירה של המתאבק הרוסי, אלכסנדר קארלין חוללו רעידת אדמה בענף אבל לא בהכרח הגיעו אל חובב הספורט שמסתפק בליגת האלופות בשלישי ורביעי וקצת ליגה ישראלית בשבת. זהו סיכום העשור שלא הכרתם בספורט, החל מפרישתו של מי שיכל לפרק את מוחמד עלי ועד ל-0:31 של אוסטרליה על סמואה האמריקאית.
נפילתו של הדוב הרוסי
אלכסנדר קארלין כלל לא נחשב לבן אנוש כמותנו, כבר בלידתו הוא שקל 6.8 ק"ג כשהפך למתאבק הגדול ביותר בהיסטוריה של הסגנון היווני-רומי הוא כבר התנפח למימדים של 130 ק"ג, 100 אחוז שרירים. הכינוי שהצמידו לו בברית המועצות היה: "הדוב הרוסי" או "אלכסנדר הגדול", הקנאים מחוץ לרוסיה כינו אותו "הניסוי" מתוך פקפוק על כך שאדם בשר ודם יכול להתעצב למימדים כה מפלצתיים ללא שימוש בסטרואידים או חומרים אסורים אחרים. אל אותם מלעיזים הגיב קארלין: "בכל יום מחיי, אני מתאמן כמו שאף מתאבק לא התאמן מעולם".
וכשעלה על הזירה קארלין אכן היה מפלצת, ההנפה הייחודית שלו שאיתה היה מטיח למזרון ממותות במשקל של 130 ק"ג כמו היו נוצות ברוח זכתה לכינוי: "הנפת קארלין". במשך 13 שנים של קריירה מקצוענית קארלין לא הפסיד ולו קרב אחד מה שסידר לו שלוש מדליות זהב אולימפיות, תשע אליפויות עולם ו-12 אליפויות אירופה. יותר מכך יריביו של קארלין לא הצליחו להשיג ולו נקודה בודדת מולו בשש השנים שקדמו לאולימפיאדת סידני 2000 אך אז התרחש הלא יאומן.
התחרות במשקל עד 130 ק"ג היוותה תקווה גדולה למדלייה ישראלית של המתאבק הנהדר יורי איבסייצ'ק, אלא שאיבסייצ'ק נכנע בחצי הגמר ליריב האמריקאי רולון גארדנר 3:2 לאחר קרב צמוד. איבסייצ'ק הפסיד לאחר מכן בקרב על מדליית הארד וגארדנר, שבילדותו היה זוכה להעלבות מחבריו לכיתה על מבנה גופו המוזר, עלה לקרב הגמר מול קארלין, קרב שלדעת כולם היה אבוד מראש, כולם חוץ מגארדנר עצמו.
קארלין כבר מפתיחת הקרב ניסה את ההנפה המפורסמת שלו על גארדנר, אך האמריקאי העיקש פשוט סירב ליפול. אחרי שלוש דקות מאופסות, הגיע הרגע הגדול של גארדנר. שני המתאבקים הענקיים נאבקו ביניהם על האחיזה ולרגע קארלין שיחרר את ידיו, דבר שמחייב הענקת נקודה לגארדנר. השופטים יצאו להתייעצות ארוכה של דקה וחצי ובסופה החליטו, 0:1 לגארדנר. קארלין נראה כמאבד את כוחו וככל שהזמן עבר במקום שינסה להפוך את התוצאה רק הלך ונחלש, 8 שניות לסיום הוא הניף את ידיו בכניעה ונתן את האות לאחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה האולימפית. נשיא הוועד האולימפי, חואן אנטוניו סמראנש שהגיע במיוחד כדי לראות את קארלין זוכה במדליית הזהב הרביעית שלו, לא האמין וכך גם כל הקהל באולם.
"מתי האמנת שאתה באמת יכול לנצח אותו?", נשאל גארדנר לאחר הקרב וענה: "לפני 10 דקות. אמרתי לעצמי שאני מסוגל, אבל רק שהקרב הסתיים באמת האמנתי בכך".
על המאבק עצמו מול הדוב הרוסי אמר גארדנר: "הוא כל כך גדול ומגעיל, הוא כמו סוס שדוחף אותך. אני לא חזק כמוהו, אפילו לא קרוב, ידעתי שאם אאפשר לו לדחוף אותי סביב למזרון, אין לי שום סיכוי". קארלין עצמו סירב להתייחס להפסד הראשון והאחרון בקריירה שלו, הוא פרש מיד לאחר אולימפיאדת סידני וכיום הוא מעורב בפוליטיקה הרוסית.
המתאגרף שיכל לפרק גם את מוחמד עלי תולה את הכפפות
ספורט מוזר אגרוף, נראה כאילו בכל רגע נתון מתרחש איפשהו בפלנטה קרב על אליפות העולם. הסיבה לכך נעוצה באיגודים הרבים שמנכסים לעצמם את תואר אלוף העולם. אך הביזור הרב באגרוף לא מסתכם רק באיגודים אלא גם בחלוקה הברורה בין אגרוף מקצועני לאגרוף חובבני.
אגרוף מקצועני הוא אותו ספורט מוכר עם מייק טייסון או יורי פורמן שלנו שבו שני בחורים שריריים חשופי חזה וללא מגנים למעט כפפות, חובטים אחד בשני כדי לזכות במיליוני דולרים. האגרוף החובבני הוא הענף שבו מתחרים באולימפיאדה, החוקים שלו שונים מהמקצועני והמתחרים לובשים גופיה ומגני פנים ושיניים.
פליקס סאבון הקובני הוא אחד מגדולי המתאגרפים החובבניים בכל הזמנים ויש הטוענים שאף גדול המתאגרפים בכלל. סאבון כך טוענים מומחי אגרוף יכל להעיף את מייק טייסון ולו היה מתחרה מול מוחמד עלי כששניהם בשיא כושרם, ספק אם ידו של האמריקאי היתה על העליונה. אלא שסרבנותו העיקשת של סאבון לעבור להתחרות באגרוף המקצועני, למרות הצעות כספיות רבות מפתות שקיבל מנעו מהשאלה הזו לקבל תשובה אמיתית.
אז מה בדיוק גורם למתאגרף מצטיין לוותר על מיליוני דולרים? "אני לא אוהב אגרוף מקצועני, יש הבדל עצום בין הסגנון החובבני למקצועני. באגרוף המקצועני המתאגרף לא מוגן כלל והעניין המרכזי הוא להרוויח כסף. זה ספורט מאוד מלוכלכך. האגרוף החובבני הוא נקי וספורטיבי באמת". אלא שהניתוח של סאבון על ההבדלים בין הענפים איננו מספק. סאבון כך מספרים היה נאמן ביותר למנהיג הקומוניסטי הקובני, פידל קסטרו. החשיבות העצומה לה ייחס בייצוגו של קסטרו ומדינתו במשחקים האולימפיים היא שגרמה לכסף הגדול שלא לסנוור אותו.
סאבון השיג בקריירה החובבנית כל הישג אפשרי, הוא זכה בשש אליפויות עולם ושלוש מדליות זהב אולימפיות רצופות, לאחר אולימפיאדת סידני בה סיים כמובן במקום הראשון הוא החליט לתלות את הכפפות והשאיר את שאלת המתאגרף הגדול בהיסטוריה פתוחה לנצח.
חמש מדליות זהב בחמש אולימפיאדות רצופות
"תירו בי אם אני אתקרב יותר בחיים שלי לסירה", דרש החותר הבריטי סטיב רדגרייב לאחר שזכה במדליית הזהב הרביעית שלו ברציפות באולימפיאדת אטלנטה 1996. גם בקשת המוות של רדגרייב לא מנעה ממנו בגיל 38 להתחרות בסידני 2000 עם הרביעייה הבריטית ולזכות במדליית זהב חמישית בחמש אולימפיאדות רצופות, הישג בלתי נתפס שהופך אותו לאחד הגיבורים הגדולים ביותר בהיסטוריה האולימפית. "זה אחד ההישגים הכי פנטסטיים בהיסטוריה של הספורט", אמר ראש הממשלה הבריטי דאז טוני בלייר כשברך את החותר הפנומן.
איך זה שאוסטרי אחד מעז?
טניס שולחן הוא ענף בשליטה סינית כמעט מוחלטת, לראייה בכל אליפויות העולם לגברים ונשים בעשור האחרון זכו נציגיה של המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, בכולן למעט אחת. ורנר שלאגר האוסטרי נולד למשפחה של אלופי טניס שולחן, מגיל 6, אחיו ואביו לימדו אותו את המשחק והפכו ליריבי האימונים המרכזיים שלו.
ב-2003 הדהים שלאגר שהיה מדורג אז שישי בעולם את הענף כשגבר על כל מתחריו באליפות העולם בפאריס בדרך למדליית הזהב. במשחק הגמר הוא גבר על הקוריאני, ג'ו סי יוק בגמר הראשון מאז 1997 בו לא השתתף אף מתחרה סיני. שלאגר נבחר בעקבות ההישג לספורטאי השנה באוסטריה ובסין ההמומה שבה שחקני טניס שולחן הם מגה סלבריטאים, נבחר שלאגר לספורטאי הזר של השנה.
אוסטרליה מנצחת בתוצאה של כדוריד
ביקורת מוכרת כלפי אי הישגיה של נבחרת הכדורגל של אוסטרליה עד 2006 היתה שבעקבות היריבות הקיקיוניות שהיא פוגשת במוקדמות האיזור האוקיאני היא לא מגיעה מוכנה לשלב הפלייאוף בו היא מתמודדת על כרטיס למונדיאל מול יריבה מיבשת אחרת (לרוב אסיה). גם האוסטרליים עצמם הפנימו את הביקורת ועברו החל מהקמפיין האחרון לשחק באסיה.
אחת הסיבות שאולי שיכנעו את האוסטרליים לנדוד, הייתה משחק הזוי במיוחד באפריל 2001 בשלב המוקדמות של מונדיאל 2002 מול נבחרת סמואה האמריקאית שהסתיים בתוצאה 0:31, שיא כל הזמנים במשחק בינלאומי רשמי.
פרנק פרינה שאימן את האוסטרלים באותו משחק, כלל לא טרח לזמן את הליגיונרים הבכירים ומרבית הסגל נשען על שחקנים מהליגה המקומית החלשה או ליגיונרים מהדרג השני. 10 דקות הצליחו הסמואים להחזיק מעמד ואז קון בוטסיאניס כבש את השער הראשון, שתי דקות לאחר מכן התכבד ארצ'י תומפסון בשער השני.
תומפסון המשיך ל-13 שערים במשחק, שיא גינס נוסף כמובן. "לשבור שיא עולמי זה חלום שמתגשם עבורי, זה לא משהו שקורה כל יום. אבל היריבות שאנחנו משחקים נגדן מעלות שאלות. אני לא חושב שאנחנו צריכים להשתתף במשחקים האלה", אמר תומפסון לאחר קביעת השיא. האמת? צודק.
הקללה של בוסטון רד סוקס הוסרה
באחת הסצינות החזקות של הסדרה "אבודים", ג'ק שפרד, מנהיג קבוצת ניצולים שהתרסקה על אי מסתורי נופל בשבי של קבוצת "האחרים" שכבר ותיקה באי. בן, מנהיג "האחרים" רוצה להוכיח לו על הקשר שלו ושל אנשיו עם העולם החיצון וכהוכחה מראה לו וידאו בו בוסטון רד סוקס זוכה בוורלד סירייס של 2004. ג'ק ההמום לא מאמין וכמוהו מאות מיליוני אמריקאים.
האגדה האורבנית סיפרה על קללה שכונתה "הקללה של במבינו" שהוטלה על הקבוצה בעקבות מכירתו של כוכבה בייב רות' לניו יורק ינקיז ב-1919. מאותה עונה לא הצליחו הרד סוקס לזכות באליפות עד 2004. באותה עונה התרחש נס, בסדרת הגמר של האמריקן ליג, בוסטון כבר הייתה בפיגור של 3:0 ובמשחק הרביעי נקלעה לפיגור של 4:3 באינינג האחרון. באורח פלא היא הצליחה לחזור, לנצח את המשחק וגם את שלושת המשחקים הנוספים כדי לזכות בסדרה. אחרי כזה נס, לאף אחד כבר לא היה ספק שהקללה הוסרה ואכן בוסטון ניצחה את סנט לואיס בוורלד סירייס וחגגה אליפות ראשונה ב-86 שנים.
עם רגל אחת אני מנצח אותך!
אלו לא ימים קלים עבור טייגר וודס, לראשונה הקריירה של מי שנחשב כהתגלמות הטוהר בספורט מוכתמת בסיפורים לא נעימים של בגידה באישתו, בדיית תאונות וספונסרים שהולכים ונוטשים. אבל עוד לפני שעלה לכותרות בגלל שערוריות, זכה וודס לפרסום רב על היותו ספורטאי עקשן מאין כמוהו.
ב-14 התארים האחרונים שלו הוא זכה כשהוא סובל משבר מאמץ כפול בשוק השמאלית וקרע ברצועה ברגלו השמאלית. הפציעות הללו שהגיעו לשיאן ב-2008 הותירו תקוות רבות למתחריו הגדולים באליפות ה-U.S Open של אותה שנה. אך דווקא רוקו מדייט, שחקן ותיק בן 45 שכלל לא היה מועמד לתואר הוא זה שהלך עם וודס עד הסוף. לאחר שלא הושגה הכרעה ב-18 חורים, ניצח וודס בשיטת ה-"מוות הפתאומי" והוכיח ששום פציעה לא תשבור אותו, מעניין אם גם הפרשיות החדשות לא.
הכי מהיר שיש וזה לא אוסיין בולט
כיאה לסיכום אלטרנטיבי וחתרני, אנחנו מרגישים מחוייבים להעניק לכם גם שיאים של מהירות שאיננו קשור בפנומן הג'מייקני. אנדי רודיק, הוא טניסאי חד גוני למדי שהצליח להתברג בצמרת העולמית בזכות במתת-אל, יש לו הגשות חזקות, מאוד חזקות. למעשה מתוך 18 ההגשות המהירות בהיסטוריה, עשר שייכות לאמריקני.
באפריל 2004, במהלך משחק מול ולאדימיר וולצ'קוב בחצי גמר גביע דייויס מול בלארוס חבט רודיק הגשת פתיחה במהירות מסחררת של 249.5 קמ"ש, מיותר לציין שזה הסתיים באייס.
אבל אם מרודיק שידוע בסרבים האימתניים שלו שבירת השיא היתה צפויה. מה תגידו על טניסאית שבגיל 35 מחליטה פתאום לשבור את השיא של ונוס וויליאמס? ברנדה שולץ מקארתי ההולנדית נחשבה במשך רוב שנות ה-90' כמגישה החזקה ביותר בסבב הנשים. אלא שאז הגיעו האחיות וויליאמס עם סגנון המשחק הגברי שלהן ובמיוחד ונוס שב-1998 קבעה שיא עולם עם הגשה של 208 קמ"ש.
מקארתי שפרשה מטניס ב-1999, החליטה לחזור ב-2005 כדי לייצג את הולנד בגביע הפדרציה ותוך כדי גם לשחק מעט בסבב. את הצלחותיה מפעם היא לא ממש הצליחה לשחזר, אבל הגשה מדהימה אחת במשחק מוקדמות בטורניר סינסינטי ב-2006 העניקה לה מחדש את תואר המגישה המהירה ביותר בעולם, מקארתי שדורגה אז 311 בעולם שיגרה סרב במהירות של 209 קמ"ש שהכניס אותה לספר השיאים של גינס, העובדה שאת המשחק עצמו היא הפסידה כבר לא באמת שינתה לה.
"אנשים רבים שאלו אותי כמה מהר אני יכול להגיש בגיל 35? היה לי קשה לשמוע אנשים שאומרים שבעבר הייתי המגישה הכי מהירה או שאני המגישה השניה בטיבה בהיסטוריה. לשבור את השיא היה בהחלט חלק חשוב בקאמבק שלי", סיכמה שולץ-מקארתי את הישגה לעת זקנה.
הגענו לגיל שאפשר להתחיל
ואם שולץ-מקארתי שברה שיא בשלהי הקריירה שלה, הנה אחד שקבע הישג מדהים ויכל מבחינת הפרש הגילאים להיות הבן שלה. במרץ 2008, טום דיילי עשה היסטוריה כשבגיל 13 שבו החצ'קונים אפילו עוד לא יוצאים הוא כבר הפך לאלוף אירופה, כשזכה בתואר בקפיצה למיים ממגדל בגובה של 10 מטרים.
זו היתה חוויה מדהימה, אם מישהו היה אומר לי שלושה חודשים קודם שאזכה באליפות אירופה הייתי אומר לו 'לך מפה!', אמר העולל הקטן לאחר שעשה היסטוריה. דיילי הפך לכוכב ענק בבריטניה דבר שגרר גם קנאה מצד חבריו לבית ספר וסדרה של הקנטות והעלבות שגרמה לו לשקול מעבר לבית ספר אחר ולנו המחישה את הבעייתיות שבפרסום בגיל כה צעיר.
