יכול להיות ששמעתם עליהם, אבל רוב הסיכויים שלא. במקרה הטוב תתקלו בשם שלהם פעם או פעמיים בשנה. ואם כל עניין שולי שקשור בחברים שלהם מהכדורגל ומהכדורסל זוכה לאין סוף כותרות ואזכורים במדורי הספורט, מהישגים שלהם בדרך כלל מתעלמים. ככה זה כשאתה בוחר ענף ספורט לא פופולארי בישראלי, ועוד בוחר לשחק בו בחו"ל.
בחברה שבה היחס לספורטאים נגזר לרוב מרמת ההכנסה שלהם, אין פלא שהתקשורת הישראלית נוטה להתעלם מהם. כלכלית, שחקני ענפי הכדור שהם לא כדורגל או כדורסל מרוויחים סכומים נמוכים יותר, ולכן הם גם לא מעוררים עניין גדול. בכדוריד למשל, שחקנים בקבוצות קטנות-בינוניות בליגת העל הישראלית מרוויחים 2,500-4,000 שקל בחודש, כששחקנים בקבוצות הבכירות יכולים להגיע גם למשכורת חודשית של 7,000-8,000 שקל. ישראלים בודדים חוצים את קו העשרת אלפים שקלים. בכדורעף שחקנים מובילים מרוויחים 4,000-5,000 שקל, וכוכבים מגרדים את ה-9,000 שקל. וזה כשבכדורגל משכורת ממוצעת של שחקן בליגת העל עומדת על כ-450 אלף שקל.
בכל זאת, בודדים הצליחו לצאת לאירופה ולהפוך למקצוענים של ממש. זה כמובן מתגמל כלכלית. הבולט שבהם הוא שחקן הכדוריד אבישי סמולר, שלפני קרוב לשנתיים עזב את הפועל ראשל"צ לטובת ה-NBA של הכדוריד - הליגה הגרמנית. סמולר מסביר שעשה את המעבר כדי להתקדם מבחינה מקצועית ("פה אנחנו מתאמנים 12 פעמים בשבוע במקום 5 אימונים בארץ"), אבל גם על החשיפה התקשורתית בגרמניה והשכר הוא לא יכול להתלונן. "הכדוריד פה הוא לגמרי מקצועני, והמשכורות בהתאם", אומר סמולר שמשחק בווצלאר. "זה ענף הספורט השני בחשיבותו בגרמניה, כל משחקי המחזור משודרים בטלוויזיה ויש יותר מ-10 עיתונים ומגזינים שמוקדשים רק לכדוריד. בכל משחק יש 4,000-5,000 אוהדים, ובמשחקי צמרת מגיעים לפעמים ל-20 אלף צופים. התקציב של מועדוני צמרת הוא 15 מיליון אירו, והקבוצה שלי, שנחשבת לקבוצה קטנה, מחזיקה בתקציב של 3 מיליון אירו".
* ואיך השכר?
"משכורת ממוצעת של הכוכבים הכי גדולים היא בין 20 ל-40 אלף אירו לחודש, לא כולל דירה ואוטו".
לסמולר יש חבר ישראלי לקבוצה - חן פומרנץ, שסוגר כבר 4 עונות כשחקן זר באירופה. פומרנץ היה בשלוש השנים האחרונות בשווייץ, ובעונה האחרונה סיים כמלך השערים של הליגה. דווקא עם המעבר לגרמניה הוא נפצע, והוא צפוי לחזור למגרשים רק בפברואר.
"בגלל שרמות השכר בליגה הגרמנית הן גבוהות בהרבה מהליגה הישראלית זה שיקול מרכזי במעבר", מסביר פומרנץ. "בארץ שחקן מתוגמל בסכומים שלא מאפשרים אורח חיים מקצועני - במקרה הטוב זה משמש כהשלמת הכנסה. בגרמניה הסכומים גבוהים בהרבה ואתה יכול להרשות לעצמך להתמקד רק בספורט עצמו. אני ממליץ לצאת לחו"ל רק למי שבאמת רוצה להיות מקצוען. מדובר בחוויה שהסיפוק שמקבלים ממנה הוא עצום".
מוני פנאן עבר למונפליה
הנציג הבולט של ענף הכדורעף הישראלי הוא איתמר שטיין, שסוגר כבר שנה חמישית ברציפות באירופה כשחקן זר. שטיין, שיצא לאירופה לאחר שזכה עם הפועל מטה אשר באליפות המדינה, שיחק 3 שנים בהולנד שם זכה באליפות. בשנתיים האחרונות הוא משחק בצרפת, לאחר שהוסיף לרזומה שלו גם גביע צרפתי. לדברי שטיין, הוא עבר לאירופה לאחר שהבין כי רק שם הוא יוכל למצות את הפוטנציאל המקצועי, ולהרוויח משכורת יפה שרחוקה מאוד ממה שמקובל בארץ.
"אין מה להשוות מבחינת המקצוענות והמעטפת", מסביר שטיין שמשחק העונה במונפליה. "הדאגה לשחקנים היא שונה מאשר בארץ, ומנסים לדאוג לך לכל מה שצריך. משהו שדומה למה שמוני פנאן היה עושה במכבי תל אביב בכדורסל. ישנם עובדים רבים במועדון שדואגים לכל האספקטים של הקבוצה, כולל נושא השיווק והספונסרים".
* איך מדורגת הליגה הצרפתית מבחינת איכות?
"בליגה הצרפתית אין הגבלת זרים ולכן הרמה רק עולה. הקבוצות משתתפות באופן קבוע בגביעי אירופה, ולפני כמה שנים קבוצה צרפתית אפילו זכתה בגביע האלופות. כיום יש באירופה 3 ליגות שנחשבות ליותר חזקות: הליגה הרוסית, שבה מסתובב גם הכסף הגדול, הליגה האיטלקית והליגה היוונית שתפסה תאוצה בשנים האחרונות".
יחד עם שטיין משחק במונפליה עוד ישראלי, אלכס שפרנוביץ', שעבר העונה יחד עם שטיין מקבוצת בוקוולי שם זכו יחדי בגביע הצרפתי. המעבר בוצע לאחר שהשניים קיבלו הצעה כספית אטרקטיבית. "המשכורת הממוצעת לשחקנים זרים נעה בין 30 ל-120 אלף אירו בעונה", מגלה שפרנוביץ', "ואנחנו נמצאים במקום טוב באמצע".
מה רע בחול ים?
מי שלא מסתפק רק בתהילה ושכר סביר, הוא אייל צימט שנסע עד לארה"ב כדי להגשים את החלום להיות שחקן כדורעף מוביל. צימט עשה סוג של הסבה מקצועית, והפך לשחקן סבב כדורעף החופים המקצועני - ענף שתפס תאוצה בשנים האחרונות, ואף הפך לענף אולימפי. הסבב נחשב לאיכותי ביותר בארה"ב, ולאחד החזקים בעולם. הזוגות (גברים ונשים) שזכו במדליית זהב במשחקים האולימפיים בבייג'ין משתתפים בו באופן קבוע. גם הסיקור התקשורתי הוא רחב, ויש שידורים חיים ב-ESPN וב-FOX.
"שיחקתי במשך שנים כדורעף רגיל, אבל החלטתי לעבור לכדורעף חופים כדי ליצור צמד ישראלי שיתחרה בסבב הבינלאומי ויוכל בהמשך להתקבל לאולימפיאדה", אומר צימט. "הבעיה נוצרה כשלא מצאו שחקן נוסף ליצור את הצמד, ולכן החלטתי בינתיים לעבור ללוס אנג'לס ולהפוך למקצוען בסבב האמריקני".
בנקודה זאת צימט מבקר את הוועד האולימפי הישראלי, שלדבריו לא משכיל להבין את הפוטנציאל. "במשך 4 שנים אני מנסה למצוא פרטנר כדי להגשים את החלום האולימפי, אבל למרות שאני בקשר רציף עם הוועד האולימפי עדיין לא נמצא פיתרון. ראשי הקבוצות חייבים להסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר ולשחרר שחקן מוכשר מהקבוצות כדי שהוא יכול להצטרף אלי. בשלב מסוים כבר הייתי מיואש וניסיתי אפילו לאזרח שחקן מהוואי, אבל גם התהליך הזה נתקע".
ואיך השינוי השפיע על הכיס של צימט? לדבריו הסבב כולל את 32 הצמדים הטובים במדינה, וישנם צמדים רבים שמנסים בכל שנה להגיע לסבב דרך טורנירים של מוקדמות. הסבב עצמו מזכיר מעט את סבב הטניס העולמי, ובכל טורניר סך הפרסים נע בין 250 אלף דולר למיליון דולר. 20 השחקנים הטובים ביותר מרוויחים בין 40 אלף ל-220 אלף דולר לעונה, אך לדברי צימט הסכום אינו כולל פרסים מטורנירים בינלאומיים ותמיכה מספונסרים.
