אופי הספורט מאפשר הרבה הפתעות בפלייאוף. חוזקה של קבוצות פחות באה לידי ביטוי וביום נתון באמת הכל יכול לקרות. השנה, עם הרחבת פורמט הפלייאוף ל-16 קבוצות (8 מכל ליגה), הגיוון והאתגרים אף גדלו. ולמרות זאת, שתי הקבוצות שהעפילו לסדרת הגמר היו המדורגות הראשונות לאחר העונה הרגילה.
לוס אנג׳לס דודג׳רס
הדוג׳רס סיימו את העונה הרגילה עם מאזן של 47 נצחונות מול 17 הפסדים. בעזרת גליון שכר אסטרונומי של 108 מיליון דולר (שני רק לניו יורק יאנקיז), הדומיננטיות שלהם מובהקת עם הופעה שלישית שלהם בסדרת הגמר בארבע השנים האחרונות. כדי להגיע לגמר, הדודג׳רס ניצחו את מילווקי 0:2 בסיבוב הראשון, ואת סאן דייגו הצעירה והמבטיחה 0:3 בסיבוב השני. החריקות התחילו בסדרת הגמר של הנשיונל ליג, כשהם נתקלו באטלנטה ברייבס. אבל הדודג׳רס השכילו לחזור מפיגור 3:1 בסדרה ולכפות משחק מס׳ 7 דרמטי, שבו חזרו מפיגור כדי להעפיל לסדרת הגמר ולשלוח את הברייבס למגרשי הגולף.
הדודג׳רס מחזיקים בהתקפה הטובה בליגה, עם סדרת חובטים שהובילו את הליגה כמעט בכל מדד התקפי מרכזי: ראשונים עם 349 ראנס (נקודות) ו-118 הום-ראנס (חבטות רחוקות מעבר לגדר), ושניים רק לברייבס עם OPS (מדד המשלב יכולת הגעה לבסיס וכח) של 821. הכוכב הגדול מוקי בטס, שעוד לפני העונה קיבל חוזה של 365 מיליון דולר ל-12 שנים, הוביל את הדודג׳רס עם 16 הום-ראנס בעונה הרגילה ו-OPS מצויין של 927. אליו הצטרפו השורטסטופ המצויין קורי סיגר (15 הום-ראנס), איי ג׳יי פולאק (16), האאוטפילדר קודי בלינג׳ר (12) ושחקן התחנה הראשונה מקס מאנסי (12).
גם הפיצ׳רים (מגישים) של הדודג׳רס היו מצויינים ב-2020, כשהם מאפשרים 3.02 ראנס בממוצע למשחק (ERA). קלייטון קרשאו הוותיק, שחלק מהפרשנים כבר קברו, הוביל את הדודג׳רס עם 62 סטרייקאאוטס (פסילות של החובט באופן עצמאי) ב-58 אינינגים (סיבובים). אליו הצטרפו המקסיקני חוליו אוריאס (45 סטרייקאאוטס) ודאסטין מיי (44). אליהם מצטרפים וולקר ביולר שחזר מפציעה, ובולפן (פיצ׳רים מחליפים שנכנסים באמצע המשחק) איכותי ומנוסה.
טמפה ביי רייז
מדובר, ככל הנראה, בקבוצת הספורט המקצועני הטובה בעולם. הרייז, שכמו בכל שנה הציגו את אחד מגליונות השכר מהנמוכים בליגה (28 מיליון דולר, מקום 28 מתוך 30), סיימו את 2020 עם המאזן הטוב ביותר באמריקן ליג (40 נצחונות ו-20 הפסדים). כבר נכתבו ועוד יכתבו ספרים רבים על שיטת הניהול המדהימה של הרייז, ששנה אחרי שנה מצליחים להאבק בבית המזרחי של הליגה מול הענקיות מניו יורק ובוסטון, שגליון השכר שלהם גבוה פי 4 ו-5.
בדרך לסדרת הגמר הרייז הביסו את טורנטו 0:2 בסיבוב הראשון וניצחו בקושי 2:3 את היאנקיז בסדרה מותחת שהוכרעה בעזרת הום-ראן דרמטי וסמלי של מייק ברוסו — שחקן בינוני שאפילו לא נבחר בדראפט ומושך משכורת מינימום של כחצי מיליון דולר בשנה — מול הפיצ׳ר הקובני ארולדיס צ׳פמן — סופרסטאר עם חוזה של 15 מיליון דולר בשנה רגילה. הרגע המותח הפך מיד לקלאסיקה, גם בזכות יריבות אישית בין השניים, כשברוסו נאבק בהגשות מסחררות של צ׳פמן ובסופן חבט את ההגשה העשירית להום-ראן דרמטי שהעלה את טמפה ליתרון 1:2 ושלח את היאנקיז לפגרה.
גם סדרת הגמר של האמריקן ליג, מול יוסטון הרשעים, ששיטת הרמאות הממסדית שלהם התגלתה לעולם הבייסבול בפגרה שלפני העונה, לא הלכה לטמפה חלק. אחרי שזינקו ליתרון 0:3 בסדרה, איפשרו הרייז ליוסטון לחזור ולכפות משחק שביעי ומכריע, ורק תצוגת על של הפיצ׳ר הוותיק צ׳רלי מורטון מול קבוצתו לשעבר שלחה את הרמאים מיוסטון הביתה.
ההתקפה של הרייז פחות דומיננטית משל לוס אנג׳לס, עם 289 ראנס בעונה הרגילה (מקום 12 בליגה), ו-OPS של 753 (מקום 13). ברנדון לואו הוביל את חובטי הרייז עם 14 הום-ראנס וביחד עם ווילי אדאמס היו השחקנים היחידים בטמפה ששוויים בעונה המקוצרת היה גדול מנצחון אחד מעל מחליף ממוצע (מדד WAR). לדודג׳רס, בהשוואה, היו שבעה. טמפה מסתמכת על חבטות מתוזמנות היטב, הגנה איכותית, ובפלייאוף גם על המחבט הרותח של הרוקי הקובני המלהיב רנדי ארוזרנה (7 הום ראנס!).
כדי להתמודד עם לוס אנג׳לס, המאמן הראשי המצויין של הרייז, קווין קאש, יסתמך על זרועות המגישים מהטובים בליגה. טיילר גלסנואו (91 סטרייקאאוטס העונה) ובלייק סנל (63) הם זוג פיצ׳רים פותחים שיכולים להשבית גם את ההתקפות הטובות בעולם, כפי שאכן עשו במהלך השנתיים האחרונות. הבולפן (מגישים מחליפים) של הרייז מתקתק בכל הצילינדרים, ומורכב מניק אנדרסון המצויין, פיטר פייבנקס ודייגו קאסטיו.
האם קוטלי הענקים מטמפה יכולו לעשות היסטוריה ולשלוח את הדודג׳רס לעוד פגרה ללא תואר? את זה נדע בעוד כמה ימים. Play Ball!
