"ללא הכסא גלגלים וללא הנכות, לא הייתי מה שאני עכשיו. מדליסטית כבר חמש שנים ברציפות באליפות העולם וזוכת מדליית ארד במשחקים הפראלימפיים בריו"- מורן סמואל, נובמבר 2019.
אני ממש זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי את מורן סמואל. היא הגיעה לראיון ב"בוקר ספורט" אחרי עוד אחד מההישגים המרשימים שלה בחתירה. בלתי אפשרי היה שלא להידבק באופטימיות שלה, בכריזמה, ברעב להצלחה ובגישה של אהבת החיים על אף כל הקשיים.
מעבר לזה שהיא מהמובילות בעולם בענף שלה, היא מייצגת את כל מה שאני מחפשת בספורטאית - התמדה שמובילה להצלחה אבל גם ואולי בעיקר, מודל לחיקוי במושגים שהם הרבה מעבר לספורט.
אז הנה לכם עשר סיבות שהופכות בעיניי את מורן סמואל לספורטאית העשור בישראל:
1. מטאור - בדיוק לפני עשור סמואל נכנסה לענף החתירה. ארבע שנים אחרי שהפכה בבוקר אחד מכדורסלנית בשיאה למשותקת מהחזה ומטה. כמה ספורטאים אתם מכירים שתוך שנה אחת מכניסתם לענף מסוים כבר היו על הפודיום באליפות העולם? אז סמואל. כבר ב-2011 היא הייתה בין שלוש החותרות הטובות בעולם ושנה אחר כך ייצגה אותנו במשחקים הפראלמיפיים בלונדון וסיימה חמישית.
2. עשור של מצוינות ויציבות - מאז אותה מדליית ארד באליפות העולם ב-2011, סמואל לא מפסיקה להוסיף תארים לרשימה. טוקיו תהיה האולימפיאדה השלישית שלה. שלוש מדליות בגביעי עולם, אחת מהן מוזהבת. עוד חמש מדליות (בנוסף לארד ב-2011) באליפויות עולם. השיא הגיע ב-2015 כשהוכתרה לאלופת העולם בחתירה ל- 1000 מ' בסבואה, צרפת. והתואר הכי חשוב כבר דורש סיבה נפרדת, אז תתקדמו לפסקה הבאה.
3. מדליסטית פראלימפית - בדיוק כמו שירדן ג'רבי חזרה עם מדליית הארד על צווארה מאולימפיאדת ריו 2016, אז כך גם מורן סמואל. חבל שהטייטל "מדליסטית פראלימפית" תופס פחות כותרות, אבל הכבוד להישג צריך להיות זהה - סמואל הקדישה את חייה במשך ארבע שנים כדי להגיע למעמד הזה והשיגה את המטרה שכל ספורטאי חולם עליה.
4. פנים של קהילת ספורט שלמה - סמואל היא שגרירת הספורטאים הפראלימפיים בישראל. היא הפרצוף הראשון שעולה לי לראש בהקשר של ספורט נכים. בישראל, לצערי, הספורט הפראלימפי בכלל וענף החתירה בפרט לא זוכים למעמד ולסיקור תקשורתי שווה ביחס לענפי ספורט "סקסיים" אחרים. "ספורטאי מחמד", כך היא תיארה באחד הראיונות שעשתה את מצבם של הספורטאים הפראלימפיים, ועדיין במציאות הזו סמואל מצליחה לבלוט ותהיו בטוחים שגם להשאיר חותם.
5. קול לאוכלוסיית הנכים - אז מעבר לעובדה שבזכותה הספורט הפראלימפי קיבל מקום גדול יותר (לא מספיק) במודעות צרכני הספורט בעשור האחרון, סמואל משתמשת בכוח שלה כדי לשפר את היחס כלפי נכים בכלל. יחס שרחוק מלהיות מושלם. כך למשל שיתפה ב-28 בנובמבר בפוסט באינסטגרם על מקרה מצער ומתסכל שקרה לה בטיסה חזרה לישראל. ציטוט אחד ממנו יסכם לכם את החוויה: "אני הגעתי ו'הרגליים' שלי נשארו איפשהו ברחבי הגלובוס". באותה נשימה הבטיחה להשתמש במקרה שלה כדי להעלות את המודעות ולמנוע הישנות של מקרים דומים. זו רק דוגמה אחת למעשים רבים שסמואל עושה בנושא.
6. מחנכת - לכל ספורטאי עלית יש את הכוח להשפיע ולחנך. מורן סמואל מנצלת את הכוח הזה עד תום. היא שגרירת "אתנה" ושותפה במאמצים לקידום ספורט הנשים בישראל. בנוסף היא הקימה את "גבולות שקופים" - פרויקט שנועד לשנות תפיסות עולם של בני נוער לגבי אנשים בעלי מוגבלויות.
7. אימהות וספורט מקצועני כן הולכים ביחד - סמואל זכתה גם להפוך לאמא בעשור הנוכחי. את מדליית הארד בריו היא קיבלה כשהיא מחבקת את בנה ארד (ר"ת לאמונה, רצון ודרך - המהות של מורן, כבר אמרנו?), אותו ילדה בת הזוג שלה, לימור. אבל מה שריגש והדהים אפילו יותר קרה ב-2018. באפריל של אותה שנה סמואל ילדה את ביתה רום בלידה טבעית אחרי 55 (!) שעות בחדר הלידה. גם מי שלא חווה לידה מבין את הקושי בלהחזיר את הגוף לקדמותו, אבל סמואל, כפי שוודאי כבר הבנתם, היא משהו אחר. ארבעה חודשים בלבד אחרי הלידה היא זכתה במדליית הכסף באליפות העולם בפלורידה. על אנושית.
8. קהילת הלהט"ב - "אני אמא, ספורטאית, אישה ו..לסבית". סמואל מצליחה במורכבות המיוחדת שלה לייצג כל כך הרבה אנשים שזקוקים לדמות כמוה. לסביות למשל. סוף העשור השני של המאה ה-21 מגיע ועדיין השיח על הומוסקסואליות בספורט הוא סוג של טאבו, ועדיין זוגות חד מיניים לא יכולים להתחתן ולהקים משפחה בקלות בישראל. לחותרת הפראלימפית מעולם לא הייתה בעיה להתגאות באהבה שלה לאישה. השלמות הזו עם עצמה גורמת לי להעריץ אותה.
9. מדליקת משואה - כל הנרשם למעלה זיכה את סמואל בכבוד הגדול והראוי ביותר. השנה היא נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה-71 למדינה. זו הייתה החותמת על כך שכל ההישגים שלה, במים ובחיים, לא נעלמו מעיני החברה. זה היה האישור הסופי שהיא הצליחה להעביר את המסר שהיא כל כך מאמינה בו וחזרה עליו רגע לפני הדלקת המשואה - "האמונה הופכת כל מכשול לאתגר. אין דבר שהוא בלתי אפשרי".
10. האתגר היומיומי - "בחלומות שלי אני לא בכסא גלגלים. אני רצה, אני קופצת, אני משחקת כדורסל" (סמואל, נוב' 2019). את כל הרשימה האדירה הזו מ-1 עד 9, סמואל השיגה בעשור בו היא הפנימה את המציאות החדשה של חייה: החיים על כסא גלגלים. בעוד שספורטאים אחרים מתמודדים עם הקשיים ה'רגילים' בקריירה - פציעות, לו"ז רצחני, ויתורים וכו' - מורן סמואל מתמודדת גם עם הרשימה הזו וגם, מדי יום, עם המגבלה של התניידות על גלגלים. אבל מה שהכי יפה זה שאתם לרגע לא תקבלו ממנה את ההרגשה שזו מגבלה. להיפך, זה חלק בלתי נפרד ממי שהיא היום ומההצלחה המטורפת שלה ולזה אני קוראת - ספורטאית עשור.
