טקס היסטורי התקיים היום (שני) במינכן. משפחות י"א החללים, שר הספורט חילי טרופר, שר הספורט הבווארי, השר לביטחון פנים עמר בר לב ובכירים נוספים השתתפו בטקס לזכר 11 החללים מהמשחקים האולימפיים של 1972. הטקס הראשון מבין שניים נערך בפארק האולימפי של מינכן.
טרופר אמר: "יובל חלף מאז האירועים המזוויעים של ספטמבר 1972, והתיקון ארך זמן רב מאד. עשרות שנים של אירועי ספורט אולימפיים, חגיגיים ומרגשים, שהתקיימו תוך הדחקה והרחקה של הכתם האפל ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. שנים בהן כאבכן – המשפחות השכולות – התקיים בשולי האירועים; שנים של המתנה להכאה על חטא ולהכרה בעוול, שנוסף על האסון. לקח חמישים שנה עד שהצדק נראה, אבל ההתעקשות השתלמה והצדק, אמנם באיחור".
ד"ר פרופ' מיכאל פיאצולו, שר החינוך והתרבות הבווארי, אמר: "לא יכולים לדמיין את הסבל והכאב שלכם אבל ברצוני שלעולם האנשים שנרצחו לא יישכחו. מכובדי מתקפת הטרור הנתעבת מ-1972 עלתה בחייהם של הספורטאים אבל היעד האמיתי היה מדינת ישראל. גצח הספורטאים היה מתקפה על החירות הדמוקרטיה והעולם החופשי. לפני 50 שנה גרמניה כשלה בשמירה על הספורטאים הישראלים אבל למדנו מאז. שמח שסוף סוף בגרמניה לקחנו אחריות, הכרנו באשמה ושהמשפחות קיבלו את הפיצוי המגיע להן. מחבלים קיצוניים מנסים לפגוע בחיי יהודים בישראל ובעולם כולו".
פיאצולו המשיך: "משפחות יקרות היום הזה פותח פצעים מחדש בעקבות רצח בדם קר. אין אדם שיוכל למחוק את כאבכם או להחזיר לכם את הזמן איתם אבל אני מבטיח לכם שהמתים ממשיכים לחיות במחשבתנו. אנחנו לא שוכחים אותם".
דיטר רייטר, ראש עיריית מינכן: "כל אלו שאהבו את הנרצחים נכנסו לאבל בלתי נתפס וחייהם הפכו לטראומה. האכזריות נגד הספורטאים הרבים היו לה פנים רבות. מתקפה זו מסמלת את השעה האפלה ביותר בהיסטוריה של המשחקים האולימפים. העיר שלנו הפכה לזירת פשע. קשה היה לרבים להבין לאור האבל שהעולם יכול היה להמשיך בשגרה וגם זה הותיר פצעים שאינם יכולים להגליד".
רייטר המשיך: "מדוע אי אפשר היה להגן טוב יותר על ישראל? מדוע המדינה לא היתה יכולה להתכונן טוב יותר למקרי האלימות? אני מבקש להגיד בבושה גדולה. העיר מינכן עשו טעויות. אני מצטער. היו צריכים להודות בטעויות ולקחת עליהם אחריות. בושה גדולה. אנחנו לוקחים אחריות ומתנצלים".
יעל ארד הוסיפה: "כולם מחבקים את התחושות של בני המשפחה ומלווים אותם ברגעי השיא ובחייהם באופן שוטף. במקום שהלב יתמלא באהבה השתלטה עליו חרדה, צער, ואובדן בלתי נתפס. ילדים צעירים איבדו את אביהם, נשים צעירות את אהבת חייהם. הבית לעולם לא יהיה כשהיה. המסר עובר לעולם בידיעה שהטבח מהדהד וגובה מחיר גם 50 שנה אחרי".
אילנה רומנו, נציגת המשפחות: "משפחות חללי מינכן עברו יחד מסע ארוך ומפרך. כל אחד מאיתנו נושא כאב, חלק נפטרו מצער ואובדן. זכרם איתנו כאן היום"
רומנו: "אנחנו רוצים צדק היסטורי. בשנים האחרונות רתמנו את התקשורת הישראלית והבינלאומית יחד איתנו במאבקנו על האמת הכואבת, הצלחנו להביא את זעקת הנרצחים לתודעה העולמית".
