כשחושבים על זה, יש משהו מדהים בברקים. אור עצום שמכסה את כל השמיים ומלווה ברעש חזק מאוד כמה שניות לאחר מכן. הם גורמים לכלבים לנבוח, לילדים לפחד ולכל אחד מאיתנו לסובב את הראש לחלון. תופעת הטבע הזאת הפכה לסמל גם בתרבות, למשל במקרה של דיוויד בואי עם ברק מצויר על הראש בעטיפה המיתולוגית של Aladdin Sane.
לקראת סוף העשור הראשון של שנות האלפיים, עולם האתלטיקה הוכה בברק, תרתי משמע. יוסיין בולט הגיע פחות או יותר משום מקום ושבר את שיא העולם בריצת 100 מ' בפעם החמישית בה רץ אותה בחייו הבוגרים וקבע אותו על 9.72 שניות. הוא הפך לכוכב בינלאומי במשחקים האולימפיים של בייג'ין, עם ריצת ה-9.69 שניות והרגע האייקוני בו הסתכל לצדדים והאט עשרות מטרים לסיום.
למרות ההישג באולימפיאדה, התחרות הגדולה ביותר בקריירה של בולט הייתה דווקא אליפות העולם באתלטיקה ב-2009 בברלין. אחרי פציעות וכשהשתתפותו באליפות בסימן שאלה, בולט הגיע לאצטדיון בו ג'סי אוואנס הפך לגיבור עולמי 73 שנים קודם לכן. כבר אז הוא היה הכוכב הגדול ביותר בעולם האתלטיקה, אבל באותה אליפות בולט הפך מאצן גדול למיתוס.
הוא סיים את הריצה בזמן מדהים של 9.58 שניות, שיא עולם חדש (והשיפור הכי גדול בין שני שיאי עולם מאז החלה המדידה), וארבעה ימים לאחר מכן עצר את השעון על 19.19 שניות ב-200 מ'. שני השיאים עומדים על תילם עד היום, 13 שנה. לא היה שיא שהחזיק כל כך הרבה זמן מאז 1983.
אבל הגדולה של בולט היא מעבר לכך, היא נמצאת גם ברמה התדמיתית. הוא היה ונשאר האתלט המוכר ביותר בעולם, גם שנים לאחר הפרישה. לג'מייקני יש 11.5 מיליון עוקבים באינטסגרם, בעוד לאלוף האולימפי הטרי ב-100 מ', מרסל ג'ייקובס, יש 820 אלף. בענפי ספורט אישיים אחרים יש אנשים שנכנסו לוואקום של ספורטאי ענק (קיילב דרסל וקייטי לדקי בשחייה במקום מייקל פלפס, למשל). עדיין אין יורש מובהק לבולט, גם ברמה הספורטיבית וגם ברמה התדמיתית.
הספורט: דומיננטיות שאין כדוגמתה
הרוב המוחלט של התוצאות הטובות ביותר ב-100 מ' הושגו ע"י בולט או ע"י ספורטאים שנתפסו בפרשיות סמים כמו אסאפה פאוול, ג'סטין גאטלין וטייסון גיי. בשלב מסויים, כל 28 התוצאות המהירות בהיסטוריה היו של בולט או של אצנים שצרכו חומרים אסורים.
במקביל, 4 מ-6 התוצאות המהירות בהיסטוריה עד היום שייכות לבולט במרחק הכפול של 200 מ'. אלה שתי התחרויות שנחשבות לגדולות ביותר באתלטיקה, וקשה עד בלתי אפשרי להקביל אותן לספורט אחר. הדבר הקרוב ביותר הוא לדמיין מצב בו שחקן קובע שנה אחרי שנה את שיאי השערים והבישולים בעונה אחת בכדורגל.
היחיד שזכה בזהב ב-100 וב-200 מ' היה האתלט הגדול בהיסטוריה לפני בולט, קארל לואיס. הוא זכה פעמיים בזהב ב-100 מ', פעם אחת בדיעבד לאחר השעייתו של בן ג'ונסון בסיאול 1988, ופעם אחת ב-200 מ'. בולט זכה בכל אחת מהן שלוש פעמים, ובכולן על המסלול.
הדומיננטיות הזאת בלתי נתפסת. הוא זכה ב-8 מדליות זהב אולימפיות בקריירה וב-11 מדליות זהב באליפות העולם, מספרים חסרי תקדים לאצן במרחקים קצרים (לואיס זכה ב-9 מדליות זהב אולימפיות, אך 4 מתוכן היו בקפיצה לרוחק). הגדולה של בולט, קודם כל, התבססה על זה שהוא רץ ממש ממש מהר.
התדמית: קרבות ראפ ומערכונים
הענף ראה לא מעט ספורטאים ענקיים, גם בזמן בולט וגם אחריו. אנשים כמו מו פראח, דליילה מוחמד, ארמנד דופלנטיס או אשטון איטון הגדירו מחדש את גבולות הגוף האנושי באליפויות העולם והאולימפיאדות, אבל לא הגיעו למימדים של בולט. גם כי הם לא היו טובים כמוהו, וגם כי האישיות שלהם שונה.
אנחנו מצפים מכוכבי הספורט שיהיו הכי טובים שיש, בהכל. הכי כריזמטיים, הכי מצחיקים, הכי מעניינים, תמיד אומרים את הדברים הנכונים. רובם באופן טבעי לא כאלה. בני אדם שרצים מהר לא בהכרח יהיו מצחיקים או אינטליגנטיים או מפוצצים בעניין. בולט, בשונה מהם, היה כזה.
לא רק שבולט היה האצן הגדול מכולם, הוא היה האצן הסלב מכולם. הוא מצא את עצמו בקרב ראפ מול ג'יימס קורדן, בפרק של טופ גיר, במערכון של סטארדיי נייט לייב ואפילו מפיק אלבום של שירי דאנסהול. הכריזמה הזאת הפכה אותו למרואיין מבוקש ולמי שמושך עניין מכל מקום, וגם לאחד שמרוויח 30 מיליון דולר בשנה מחסויות. סכום בלתי נתפס לאתלט. הוא פרסם, בין היתר, אוזניות, חברות תקשורת, מסחר במניות ואפילו את התרופה אדוויל. כולם רצו להיות מזוהים עם האיש המהיר ואחד האנשים המגניבים ביותר בעולם.
העתיד: בולט חדש?
לא ברור אם נראה עוד בולט. הצל שהוא השאיר על הענף גדול מדי, וגם אם יהיו אתלטים גדולים הם ימדדו בהשוואה אליו (בדומה ללברון ג'יימס ומייקל ג'ורדן). תוצאות השנה ב-100 וב-200 מ', 9.76 שניות של פרד קארפלי ו-19.49 שנ' של אריון נייטון, רחוקים מאוד משיאי העולם שלו.
למרות זאת, אחד הדברים היפים ביותר בספורט הוא שאי אפשר לדעת. כמו שבולט הגיע משום מקום, יכול להיות שנראה ספורטאים גדולים אחרים שמשתלטים על המסלול בסערה, גם אם הם לא יהיו דמויות גדולות מהחיים כמו הג'מייקני. יש כמה מועמדים לא רעים, הבולט שבהם הוא נייטון, שבגיל 18 קבע תוצאות מדהימות ב-200 מ'.
ככל ששיא מחזיק יותר זמן המיתוס סביבו רק גדל, והשבירה שלו תהיה דרמטית יותר. מישהו, מתישהו, ירוץ 100 מטר בפחות מ-9.58 שניות ו-200 מטר בפחות מ-19.19 שניות. גם אם הוא לא יהיה מוחצן ואהוב כמו בולט, הוא יפוצץ לכולנו את המוח. לכו תדעו, אולי זה יקרה כבר באליפות הזאת.
Follow @Roi_Weinberg