"בזכות המשחק הזה אני בחיים, בלעדיו כבר היו מוצאים את הגופה שלי באיזה מקום בברזיל". בגיל 35 כשהוא אבא לילדה בת 15, ואחרי ששיחק ביותר מעשר מדינות בקריירה, ברח מהמאפיה האיטלקית של נאפולי, מהמוסלמים הקיצוניים בגבול טורקיה-איראן בגלל שאסרו עליו לדבר עם נשים והתעמת עם סוחרי סמים במועדוני לילה - לאונרדו דוס סנטוס, הקבלן של הפועל מטה אשר/עכו, הגיע למסקנה שהכדורעף הציל אותו.
דוס סנטוס, שנחשב לשחקן הטוב בישראל בשנתיים האחרונות, מאז שהגיע למטה אשר/עכו, יזכה הערב (רוממה, 19:30) להזדמנות נוספת להוכיח זאת, כשיעלה עם חבריו לגמר גביע המדינה וינסה לזכות בפעם השנייה ברציפות בתואר. רגע לפני שהוא מנחית עוד כדור מעבר לרשת, אתר ערוץ הספורט עם הסיפור המרתק של הברזילאי הכי מעניין בכדורעף הישראלי.
לאונרדו רביירו נסימנטו דוס סנטוס נולד ב-1979 בעיר גולאנייה גויאס במרכז ברזיל למשפחה ענייה שאיבדה את הקשר עם האבא כשהיה קטן. בגיל 5 עבר לפאבלה בעיר סנטוס ועוד לפני שמלאו לו 12 שנים נדרש לצאת לעבוד כדי לעזור להביא אוכל הביתה. "לא היתה לי ברירה. הייתי חייב להביא כסף למשפחה כי ראיתי את המצב הקשה בבית", הוא משחזר, "בתחילה, עבדתי במפעל קטן ועזרתי לסחוב דברים, אחרי זה בבית מרקחת וכשהתחלתי לתפוס גובה והיה לי גוף יותר גדול עברתי לביטחון ועבדתי כשומר בכניסה למועדוני לילה. לא פעם הייתי צריך להשתמש בגוף שלי כדי למנוע אלימות או להעיף אנשים שהתפרעו בגלל ששתו הרבה אלכוהול או צרכו סמים ליד כולם. אלו רגעים לא קלים כי אתה מבין שאתה בסכנה כל הזמן".
"באולם הגדול הזה יש רק שחקן אחד שיש לו כישרון להיות בנבחרת ברזיל"
המפגש הראשון עם הכדורעף הגיע לליאו (LEO), כך מכנים אותו חבריו, באיזור בו גר. כדורעף היה אחד הענפים הפופולאריים ביותר, חוץ מכדורגל כמובן, אבל מועדון מקצועי לא היה ולכן שיחק רוב הזמן בקבוצות חובבים במקביל לעבודה כשומר. באחד הימים שמע כי לעיר מגיע מאמן ברזילאי בכיר שבא לראות שחקנים צעירים מפגינים את כישרונם, ואולי דרכו יוכל להתקדם ולהיכנס לאחת הקבוצות בליגה הבכירה.
"עבדתי לילה שלם במשך 10 שעות ברציפות, ובשש בבוקר ידעתי שאני חייב לעבור לצד השני של העיר כדי להגיע אז ויתרתי על זמן למקלחת ואוכל. רצתי הביתה כמעט 40 דקות לקחתי את האופניים שלי, ורכבתי עוד 50 דקות הכי מהר שאני יכול. הספקתי להגיע לאולם אבל הייתי עייף, סחוט לגמרי כשיותר מ-24 שעות לא ישנתי. זה היה קשה להחזיק את העניים פקוחות ועוד לשחק כדורעף. אחרי האימון המאמן הושיב את כולנו והתחיל להסביר תרגילים וטקטיקה. לא יכולתי להקשיב, נרדמתי, הגוף שבר אותי. לקראת סיום, כשמישהו דחף אותי, התעוררתי בבהלה וקלטתי שהמאמן זועף עיניים לכיווני. "באולם הגדול הזה יש רק שחקן אחד שיש לו כישרון להיות בנבחרת ברזיל", אמר כשהוא מכוון את אצבעו אליי, "אבל משהו בראש חייב קודם להשתנות". התחלתי לבכות, הדמעות לא נעצרו כי ידעתי שהוא צודק. לנבחרת ברזיל לא הגעתי, אבל משהו השתנה בי. הבנתי שאני יכול לעשות משהו עם החיים שלי".
המפץ הגדול מבחינתו של דוס סנטוס הגיע בגיל 19 כשהפך לאבא צעיר, דבר שהביא איתו אחריות גדולה. הוא הפסיק לעבוד במועדונים בגלל הסיכון הגדול והפך לשומר בבתי מגורים. במקביל התקדם בכדורעף והצליח להיכנס לקבוצות בליגות נמוכות ובגיל 23 חדר גם לכדורעף המקצועני שם הצליח להראות את הכישרון שלו, והחלק לקבל הזדמנויות לצאת לשחק מחוץ לברזיל - איפה שנמצא הכסף הגדול.
"יש לי פתאום אחריות גדולה נוספת. עכשיו אני צריך להאכיל לא רק את עצמי ולעזור למשפחה שלי אלא עוד בן אדם, שאני הבאתי לעולם, אני האחראי עליו. זה הפך אותי לבן אדם הרבה יותר רגוע ומרוכז במשפחה שלי, וידעתי שאני חייב להצליח בכדורעף". היום כשהיא אוטוטו חוגגת 16, דוס סנטוס ג'וניור עושה בעצמה צעדים ראשונים בתור שחקנית כדורעף כשהאבא הגאה מלווה אותה בכל התהליך והדרך ונותן עצות בכל יום כשהם מדברים דרך הסקייפ במחשב. "כרגע היא משחקת רק בליגה של בתי הספר ועוד לא בקבוצה מסודרת אבל היא אוהבת את זה, אני שולח לה ציוד ונהנה לראות כמה היא מתחברת לספורט".
איימו עליי שאם אצייץ אז "יסגרו לי את הפה, לתמיד"
ארגנטינה, פורטוגל, רומניה, אוסטריה, קטאר, בחריין, גרמניה, כווית ויוון הן רק חלק מהמדינות בהן שיחק דוס סנטוס. בזכות המקומות בהם ביקר רכש לעצמו ידע בלא פחות משש שפות אותן הוא מנסה לשמר ע"י שמיעת מוזיקה מאיזורים שונים בעולם ונגינה על גיטרה בין האימונים. אבל ישנם כמה מקומות בהם נתקל בצד הפחות יפה של הספורט ולמזלו החושים החדים שפיתח לאורך השנים עזרו לו לזהות את הסכנה.
"באיטליה חתמתי בקבוצת קורילאני מהליגה השנייה. הגעתי לקבוצה והייתי שם חודש, אבל שחקנים שהגיעו לפני למועדון סיפרו לי שיש קצת בעיות במוסר התשלומים. כשגם אני לא קיבלתי משכורת וניסיתי לבדוק את העניין הבעיה, גיליתי שמי שמנהל את הקבוצה היא המאפיה הנאפוליטנית של דרום איטליה ואסור היה לי להגיד משהו לא במקום, כי איימו עליי שאם אצייץ אז "יסגרו לי את הפה, לתמיד". החלטתי לברוח. קניתי כרטיס לרכבת לרומא ומשם כרטיס טיסה לפורטוגל ורק כשהגעתי לליסבון נשמתי לרווחה. אני לא שחקן שחמט טוב, אבל תמיד ידעתי להריח כמה מהלכים קדימה. אחרי כמה חודשים קבוצת קורילאני נסגרה ואף אחד מהשחקנים לא קיבל אפילו יורו אחד".
לישראל, דוס סנטוס הגיע לפני שתי עונות אחרי זכייה בתואר ה-MVP של הליגה היוונית כשהוביל את פאוק סלוניקי למקום השלישי - ההישג הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון. סוכן ברזילאי חיבר אותו עם נעם כץ (מאמן מטה אשר/עכו) שהצליח לשכנע את הקבלן לחתום. ליאו, שהוא לא רואה טלוויזיה ולא שומע חדשות יותר מדי, מספר שהידע שלו על ישראל היה בעיקר דעה קדומה על "מדבר לא מפותח", אבל דקה אחרי הנחיתה בשדה התעופה כבר הבין שהגיע למשהו אחר לגמרי.
העונה הראשונה במטה אשר/עכו לא היתה פשוטה עבור דוס סנטוס כשבעיקר לקח לו זמן התרגל לחיים בקיבוץ. "מתחילים לאכול בדיוק ב-12 ולפעמים לחלק מהאנשים זה עדיין מוקדם – וב-12:30 כבר אין בחדר אוכל אף אחד יותר. פשוט מקום שומם ונטוש. זה מדהים איך כולם חיים על השעון. עבורי זה היה שונה מהחיים הברזילאים אבל מתרגלים להכל. עכשיו אני נהנה מזה. אני גם הרבה יותר שלם עם השקט שיש בערבים כאן, לא מחפש לצאת לבארים ומסיבות אלא יושב עם החברה שלי, מנגן בגיטרה, מדבר עם הבת שלי כל יום ומשחק כדורעף. מה צריך יותר מזה?".
אל האולם ברוממה צפויים להגיע כ-2,000 אוהדים אדומים שכבר מריחים גביע נוסף לדאבליסטית, שעדיין לא הפסידה העונה. גם דוס סנטוס יודע שתוצאת המשחק תלויה הרבה יותר בקבוצה שלו מאשר ביריבה, הפועל כפ"ס. "כמו שנעם אומר - אנחנו צריכים להיות בשיא שלנו תמיד. אנחנו אף פעם לא מספיק טובים, כי אין דבר כזה להיות מספיק טוב. תמיד יכולה להיות קבוצה שפתאום תפתיע אותך ואתה חייב להיות מוכן להכל כי בגמר גביע אין אפשרות לתקן. בגלל זה חשוב שהאוהדים שלנו יתנו מופע מדהים ביציעים, וחשוב שהם ידעו שאנחנו כל הזמן שומעים אותם. הדחיפה שלהם מחשמלת אותנו".
