ב-6 בינואר 1994, בזמן המבחנים האמריקנים לאולימפיאדת החורף - הותקפה ננסי קריגן והושבתה מפעילות. צוות טלוויזיה שהיה במקום מתעד את זעקות ה "למה, למה?" שלה ולפתע כל הזרקורים התקשורתיים מופנים לעבר ענף ההחלקה על הקרח. מהר מאוד התברר כי בעלה לשעבר של היריבה הגדולה ביותר של קוריגן על הקרח - טוניה הארדינג - הוא זה שארגן את התקיפה.
ננסי בורשטיין שסרטה "על החבלים" שעסק במתאגרפים היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, חוזרת 20 שנה לאחור לאותו מאורע טראומתי וליריבות בין קאריגן לבין טוניה הארדינג, יריבות שלא במתכוון העלתה את קרנו של ענף ההחלקה על הקרח והפכה אותו מענף זניח לכזה שמגלגל מיליוני דולרים בשנה.
הסרט עוסק בסיפורה של הארדינג, ילדה מבית הרוס עם אם שהכתה אותה ובכל זאת הפכה לאחת המחליקות הטובות בעולם. בראיון חושפני מספרת על דרכה לצמרת וממשיכה לטעון כי ידעה רק בדיעבד על המזימה של בעלה לשעבר לתקוף את קריגן ולגרום להארדינג לנצח באליפות ארה"ב ולהגיע ביתר קלות לאולימפיאדה.
הארדינג טוענת בסרט כי בעצם לא היה לה - המחליקה שבאה משום מקום - אף פעם סיכוי כנגד קריגן הנאה ואהובת התקשורת. "זה היה כמו דיינסטי, אבל באמת", מעיר אחד העיתונאים שסיקר את הפרשה ואת היריבות בין שתי המחליקות השונות כל כך. פרשה שהסתיימה בכתבי אישום נגד בעלה לשעבר של הארדינג ובשליחת חבריו לכלא נשארה אחת הצהובות ביותר שידע הספורט באמריקה וכמו שאומרת אחת המרואיינות בסרט: "ננסי קריגן כבר נשכחה אבל כל אחד זוכר את טוניה הארדינג ולא לטובה".
