כמעט בכל סרטי הבורקס שיש לי בספרייה שאספתי מאז שהתחלתי לשחק כדוריד מקצועני בשוויץ יש משפט שקשור לחיים בשוויץ. "מבצע סבתא", "גבעת חלפון" ו"אלכס חולה אהבה" הם חלק מהסרטים ששוויץ מוזכרת בהם. אני מבין אותם לגמרי – יש לשוויץ דימוי של "המדינה". אבל השאלה שאני נתקל בה כל הזמן, עכשיו שאני גר פה, היא האם באמת כיף לחיות בשוויץ?
כיף לחיות בשוויץ, בדרך כלל. אני עכשיו יושב מול הטלויזיה, היורו ספורט משדר את הזכייה של מיקי מלול במקום השמיני באליפות אירופה בשחייה, שלג כבד יורד בחוץ וכל החנויות סגורות לרגל חג האיסטר שחוץ מלמצוא אלפי ביצים בכל מקום וכמה ימי חופש, לא ממש התחברתי למהות החג.
השוויצרים חיים בעולם משלהם. אפשר לקרוא להם קצת "סנובים" ביחס לשאר מדינות אירופה, למרות אדיבותם והנחמדות המפליאה. איכות החיים פה היא מהגבוהות בעולם הודות למערכת כספים משומנת שמאפשרת לכל אדם להתקיים פה בכבוד ויותר מיזה ואף אחד לא יצליח לשנות את סדר החיים שלהם. הם זקוקים למנוחה שלהם, לשעות שינה מסודרות, להפסקת צהריים ארוכה ולמספר ימי חופש בלתי מבוטלים.
אבל בעצם, מה רע? השוויצרים לא נכנסו לאיחוד האירופי למרות שהם מרכז אירופה המערבית. הם לא שינו את המטבע ליורו שמקובל אצל כל שכיינותיה. שיטת המיסים פה, שונה מכל שאר המדינות השכנות ומאפשרת לכל אחד ליהנות מכ-85 אחוז ממשכורתו ולהיפרד לצורכי שיפור הסביבה מכ-15 אחוז בלבד. ואכן, רואים את ההשקעה של המיסים בתושבים. הנופים, השוקולד, הגבינה ותרבות הספורט הכול ברמה הכי גבוהה. סנובים. אז למה רק בדרך כלל כיף פה? כי קצת משעמם.
השוויצרים חיים במעין תבנית. אמנם תבנית מזהב, אבל תבנית. השמירה על כל הכללים והרצון לשמור על שעות עבודה ומנוחה מסודרות קצת קשות להבנה לישראלי שהגיע מתל אביב הסואנת. אין לי טענות, בן אדם צריך להשקיע בעבודה ולנוח ולא סתם הם הגיעו לתוצאות המרהיבות של איכות החיים הגבוהה בעולם. אבל צריך גם ליהנות. ולא רק בסופי שבוע. רב מקומות הבילוי ובהם בתי הקפה נסגרים בסביבות השעה 22:00. ופה הבעייתיות, קצת קשה לי להתחבר כמי שהגיע מתל אביב – העיר שבאמת חיה 24 שעות ביממה.
אולי זה המזג אויר הקריר ואולי זה הרצון להשקיע את כל כולך בעבודה, אבל לעניות דעתי משהו חסר באורך החיים השוויצרי. אמנם מהרגע שהגעתי ללוצרן החברים שהכרתי שינו במקצת את אורך החיים שלהם, כי הם מבינים שלפעמים זה כיף לבלות בספונטניות, ויום אחרי כן הם מקללים אותי כי הם עייפים בעבודה, אבל אני חושב שהם הבינו איך זה לבוא ממדינה חמה. באקלים ובאופי של האנשים.
אנחנו אוהבים להיות יחד, לבלות להחליף חוויות ולפעמים קצת להשוויץ, לא סתם כמה מהחברים "הלא ישראלים" שלי פה שהיו בתל אביב בין אם במסגרת הכדוריד ובין אם התאהבות בבן זוג ישראלי, מעריצים את העיר ומרעיפים עליה שבחים. וכמה שאני גאה לשמוע את זה תמיד. פטריוט אמיתי. ואני אוהב שהם מפיצים את השמועה. אחרי הכול אנחנו חיים במדינה שלא קל לחיות בה, אבל יש לנו את הרצון להנות, כמה שיותר וביחד. לצבור כמה שיותר חוויות ולשתף את החברים שלנו בהם.
נכון, לספורטאי מקצוען שוויץ היא גן עדן. אבל מה שלמדתי להעריך פה הוא שאנחנו באמת באים ממנטליות אחרת. חמה – לטוב ולרע. ואתם יודעים מה? כמה שכיף לחיות פה, לא הייתי מחליף את החום בשום דבר אחר.
מזל טוב ל"קשת" על האתר החדש,
שבוע טוב'
חן פומרנץ, לוצרן, שוויץ