יום האישה הבינלאומי חל היום (שני) ולרגל המאורע, החלטנו לברר מה חושבות כמה מהנשים המובילות בתחום הספורט בישראל על היחס לו הן זוכות לעומת הספורטאים הגברים מהאוהדים, הסביבה ובכלל.
בשנת 2010 הנשים שמביאות לא מעט כבוד לספורט הישראלי ולישראל בכלל מרגישות לעיתים מקופחות. "הלוואי ויום אחד נהיה נאורים יותר", אומרת סילבי ז'אן והיא לבטח לא היחידה שמתפללת ליום שכזה.
שחר פאר, יעל ארד, הגר פיינר, סילבי ז'אן, אירה ריסנזון, אסתר רוט-שחמורוב, איריס שלזינגר, אלומה גורן, אורנה אוסטפלד, מירב דורי, אורנית שוורץ, ענת דרייגור, אילנה ברגר, ציפי אובזילר ועוד רבות הביאו ועוד יביאו הרבה כבוד לנשים, לספורט ולישראל כולה ולכן לא ברור מדוע בשנת 2010 צריכים עדיין להתעסק בשאלת הקיפוח כלפי הנשים?
האם לא די בכך שהן עובדות קשה בדיוק כמו הגברים, מזיעות כמוהם ומגיעות לאותם הישגים, אם לא יותר?
סילבי ז'אן, מי שנחשבת לפנים של כדורגל הנשים בישראל, סבורה כי עוד רחוקה הדרך עד ליום בו לא יהיה קיפוח כלפי הנשים בכלל וספורטאיות בפרט: "דווקא בספורט שהוא נחשב לגברי אני כל הזמן מקבלת מחמאות ופרגון מהסובבים אותי. לא פעם עצרו אותי אוהדים של קבוצות שונות ברחוב ואמרו לי שאני צריכה להצטרף לקבוצה שלהם בליגת העל ולעזור להם. מהבחינה הזו, אני תמיד זוכה לאהדה, אבל מהרבה בחינות אחרות אני חושבת שיש עוד הרבה זמן עד שלא יהיה קיפוח כלפי נשים בארץ".
שחר פאר, המחבט מספר 1 שלנו ששמה את הטניס הישראלי בקדמת הבמה העולמית מרגישה את הפרגון מהסביבה וגאה לייצג את הצד הנשי בספורט: "אני מרגישה הרבה פרגון, יש פעמים שנשים מרגישות קיפוח, אבל אני חושבת שזה משתפר עם הזמן ואנחנו מקבלות הרבה יותר כבוד בהרבה מאוד תחומים, לא רק בספורט. אני גאה לייצג את הצד הנשי על הצד הטוב ביותר".
"אם הייתי גבר, הייתי מגיעה לליגה הטובה בעולם"
הקיפוח עליו ז'אן מדברת מתבטא לדבריה בעיקר בתגמול הכספי, בחשיפה התקשורתית ובהכרה המקצועית. בואו נודה על האמת, אם ז'אן היתה כדורגלן גבר, ספק אם היא היתה יכולה ללכת ברחוב מבלי שיעצרו אותה כל רגע לקבל חתימה.
"אם הייתי שחקן גבר אז בטח הייתי מגיעה לשחק בליגה הכי טובה בעולם והייתי מקבלת סכומי כסף גדולים", אומרת ז'אן, "במצב שלנו בכדורגל הנשים ובכלל בספורט הנשים, אנחנו יכולות רק לחלום על הסכומים שהגברים מקבלים. מעבר לזה, יש גם את הסיקור התקשורתי המקפח. הנשים לא זוכות לחשיפה כמו הגברים".
"בעיתונות כותבים עלינו ליד מודעות האבל ואם יש כתבה בטלויזיה זה פעם בדור בערך. תמיד מסתכלים קודם על הגברים ורק אח"כ על הנשים וחבל. לדעתי פשוט לגברים קשה כי הם יודעים שאנחנו חזקות יותר ואנחנו יכולות להזיז הרים אם רק יתנו לנו וזה הפחד שלהם שנצליח יותר".
יעל ארד, ששמה את הג'ודו על המפה, דווקא חושבת אחרת לחלוטין מסילבי ז'אן ולדעתה, הכל זה עניין של מטרות שאדם באשר הוא מציב לעצמו מבלי להתייחס למינו. "אני גדלתי כילדה צעירה ספורטאית ולא כאישה ספורטאית, היה לי חלום לגעת בשמיים ולכבוש את העולם ולפי החלום הזה פעלתי. עברתי דרך מלאה בקשיים ואני לא מרגישה שעברתי דרך שונה וקשה יותר מהדרך של גל פרידמן, עומרי כספי או שחר פאר לצורך העניין. אני לא חושבת שיש אפליה וכמי שבאה מבית שהיו בו אמא ואבא קרייריסטים, אף פעם לא חשבתי על העניין הזה של נשים, בנים, בנות וכן הלאה".
"בטניס נלחמו מאוד על השיוויון בגראנד סלאם"
שחר פאר, שמזיעה לא פחות על מגרשי הטניס בעולם מכל טניסאי גבר בסבב יודעת בדיוק עד כמה בעולם חשוב השיוויון ולכן בטניס עשו הכל על מנת להשוות את סכומי הזכייה של נשים וגברים: "בטניס נלחמו מאוד על השיוויון בגראנד סלאמים, בהתחלה היה הבדל גדול והוא הצטמצם עד שנהיה שיוויון. בתחום שלי אין סיבה שזה לא יהיה שווה כי אנשים שבאים לראות טורניר באים לראות נשים וגברים. הספונסרים נותנים כסף לנשים ולגברים גם יחד ולכן אין סיבה שלא יהיה שיוויון".
עם מבט קדימה, ז'אן מנסה להיות אופטימית ומקווה שיום אחד יהיה כאן שיוויון שלא ישאיר את הנשים מקופחות: "אני לא יודע אם הקיפוח הזה יצטמצם. יום אחד אני מאוד מקווה שכן, אבל זה מאוד תלוי בגישה של היושבים בראש, אני לא באה בטענות, אבל אני יודעת שאם יחליטו לעשות מעשה זה יפתח את הדלתות לנשים, דלתות שצריכות להיפתח וזה לא רק בכדורגל, אני רואה את זה בהרבה ענפים".
"אין סיבה לקיפוח הזה, חייבים שיהיה זעזוע ביחס לנשים כי אנחנו לא נותנים לנשים להצליח וחבל. אני חושבת שהקיפוח הוא לא רק בספורט אלא בכלל, תמיד מקפחים את הנשים בארץ. גולדה מאיר היתה ראש ממשלה ומאז לא נותנים הזדמנות לנשים. לציפי לבני לא נתנו צ'אנס. הכל מתחיל מגישת הקיפוח נגד הנשים וחבל. אנחנו צריכים להיות נאורים ולהתקדם קדימה בגישה לנשים".
"לא מרגישה שעברתי דרך קשה יותר כספורטאית אישה"
"צריך לקחת דוגמא מארצות סקנדינביה, שם הנשים שולטות לא רק בספורט. דרך הספורט אני רוצה לקדם את הנשים, אבל מפחדים לתת לי במה, מפחדים שאישה תהיה חזקה יותר מגברים. אני מקווה שיום אחד יבקשו ממני לעזור ולשנות את היחס כלפי נשים בספורט. אני מקווה שזה יקרה, אבל נראה לי שכולם מפחדים שהנשים יהיו חזקות יותר ויצליחו לעשות שינויים".
פאר בסה"כ מרוצה מהמגמה התקשורתית כלפיה ומודה שהיום זה טוב יותר מפעם: "קשה לי להתבטא על מה שהיה פעם, אבל כיום אני מרגישה שמפרגנים לי בתקשורת ובכלל. אני לא מרגישה שעברתי דרך קשה יותר כספורטאית אישה, אבל אני ספורטאית אינדיבידואלית וזה שונה מספורט קבוצתי. אני, בתור מי שאני, מרגישה שאני מקבלת הרבה מהתקשורת ואני מרוצה".
יעל ארד מודה שיש חוסר שיוויון, אבל בטוחה שצריך לפעול במישור החברתי המלא בעניין: "אי אפשר להתעלם מזה שיש בעיות בשיוויון בין נשים וגברים וצריך לחתור ולטפל בזה. מאחר ואני אישה מצליחנית, אני חושבת שנשים צריכות לסמן לעצמן מטרות ולהשיג אותם ולא לחפש תירוצים אך גם גברים צריכים לפעול כך".
"אדם כאדם צריך לסמן מטרות ולפעול להשיגן. חשוב שיהיה שיוויון הזדמנויות, אבל חשוב יותר שאדם באשר הוא, אישה או גבר, יסמן מטרות וישיג אותן. המסר שלי והדוגמא האישית שלי לנשים הוא כזה שצריך לפעול כחברה נאורה ולקדם את השיוויון בכל מישור. כאדם פרטי, השיוויון לדעתי מתחיל מהחלומות ומי שעובד קשה בסוף יצליח".
