אחד האתגרים הכי גדולים של עיר מארחת של משחקים אולימפיים הוא כמובן האתגר האבטחתי. אין מהדורה של המשחקים בה העניין סביב המשלחת הישראלית הוא לא אחד הנושאים המרכזיים, או שאיומי הטרור לא נמצאים על סדר היום. ושלא תטעו, העננה הזאת שהוזכרה היא ממש לא רק בגלל המלחמה בישראל. ארגוני הטרור השונים תמיד מעוניינים להפוך את כל הסדר הטוב בעולם החופשי, כך שחלק רב מהשיח לא בהכרח מזכיר אותנו.
ובכל זאת, בגלל שאנחנו במלחמה על הקיום שלנו, ויש לנו משלחת די גדולה בעיר האורות (88 ספורטאים וספורטאיות), כדאי מאוד לעקוב אחר מה שקורה בפריז, ואיך המארגנים הכינו את עצמם לאבטח את האירוע העצום בכל המיקומים שלו. כי עם ההיסטוריה קצת קשה להתווכח, ויש רקורד היסטורי לא כל כך טוב בכל הנוגע לשמירה על הרמטיות והגנה על כולם.
מצד אחד, כשמדובר באירוע כל כך פתוח, מגוון בסוגי המתקנים שלו ושואף להיות נגיש לכל העולם, קצת קשה לבוא עם ציפייה שלא יקרה שום דבר רע באף שלב. מצד שני, אנחנו ב-2024, וזה הגיוני מאוד להיות בגישה של "למדנו כבר דבר או שניים, אז הגיע הזמן ליישם". כלומר, אין סיבה שלא לסמוך על האבטחה ועל המאמצים שנעשים בפריז כדי להבטיח שהאיומים השונים לא יתורגמו למעשים.
1- טבח הישראלים במינכן 1972
איך לא, זה כמובן האירוע החמור ביותר שידעו במשחקים האולימפיים. 11 חברי משלחת ישראלים נרצחו על ידי חוליית טרור פלסטינית, באחד הימים השחורים שלנו אי פעם מאז הקמת המדינה.
זה קרה ב-5 וב-6 בספטמבר 1972, כשהמחבלים רצחו שניים מהמשלחת עם ההשתלטות על המגורים בכפר האולימפי, בעוד תשעת האחרים הוחזקו כבני ערובה למשך 19 שעות לפני שהם נרצחו בזמן ניסיון החילוץ הכושל של המשטרה המקומית.
הנרצחים: דוד ברגר (מרים משקולות), זאב פרידמן (מרים משקולות), יוסף רומנו (מרים משקולות), אליעזר חלפין (מתאבק), מארק סלבין (מתאבק), משה ויינברג (מאמן היאבקות), יוסף גוטפרוינד (שופט היאבקות), קהת שור (מאמן קליעה), אנדריי שפיצר (מאמן סייף), עמיצור שפירא (מאמן אתלטיקה), יעקב שפרינגר (שופט הרמת משקולות).
2- הפיגוע בפארק האולימפי באטלנטה 1996
אירוע טרור נוסף בלתי נשכח הוא הפעלת הפצצה במרכז העיר אטלנטה, במהלך המשחקים של 1996. הפיגוע התרחש בפארק האולימפי, ששימש בעיקר כמתחם תיירותי לאירועי בידור לקהל הרחב, וכן לאירועי הצגת מדליות. אישה אחת נרצחה ישירות מהפיצוץ, וכן צלם אחד מת מהתקף לב לאחר מכן, כאשר יותר מ-100 איש נפצעו.
הטרוריסט היה אריק רודולף, שלמעשה ביצע סדרה של פיגועים, והפצצה שהפעיל במהלך המשחקים באטלנטה היה הראשון מבין ארבעת הפיגועים שהוא אחראי אליהם. הוא נתפס סוף סוף בשנת 2003 ונידון לארבעה מאסרי עולם, בעסקת טיעון כדי להימנע מעונש מוות.
ואנדרליי דה לימה מברזיל כבר היה ביתרון של כ-25 שניות במקום הראשון של המרתון באתונה 2004, אך הותקף על ידי כומר אירי אחרי 35 ק"מ מתחילת המרוץ. האירוע הזה גרם לדה לימה לאבד את היתרון המשמעותי, ושני מתחרים עקפו אותו עד לקו הסיום, והוא הסתפק במדליית הארד.
שמו של הכומר (לשעבר) הוא ניל הוראן, והוא כבר היה ידוע בהשקפת העולם הקיצונית שלו ובניסיונות שלו להעביר את המסר שסוף העולם קרב. הוא הביע מחאות שעשו לא מעט רעש בשנים שלפני כן, כולל הסתננות לגרנד פרי בריטניה בפורמולה 1 ב-2003 וכן במרוץ סוסים אחד. למרות זאת, ולמרות הניסיונות של היוונים להדק את האבטחה לאחר איומים ביטחוניים, הוראן המריא למשחקים האולימפיים ב-2004 ונכנס ללא הרבה בעיות לתוך המסלול.
4- כשאדם מעורער נפשית התקרב לג`ו ביידן בוונקובר 2010
גם באולימפיאדת החורף יש סיפור אחד חמור למדי. במשחקים בוונקובר ב-2010, סגן הנשיא בזמנו, ג`ו ביידן, התארח באצטדיון BC PLACE, ששימש כאצטדיון האולימפי הרשמי בו נערכו טקסי הפתיחה והסגירה. כלומר, שכבות האבטחה באצטדיון כזה, בו נערכים האירועים הכי רגישים, אמורות להיות בלתי חדירות.
למרות זאת, על פי הדיווחים, אדם מעורער נפשית מקולומביה הבריטית הצליח לעבור לא מעט משכבות האבטחה באמצעות מסמכי זיהוי מזויפים שהוא הכין בביתו, כמו גם תג שמאפשר לו גישה למתחמים שונים בתוך האצטדיון. הוא בסופו של דבר נעצר כמה שורות לפני שהגיע לביידן עצמו, ומארגני המשחקים הצהירו כי "לא הייתה שום סכנה לביידן".
5- פריצה למצעד המשלחות בלונדון 2012
מבין חמש הדוגמאות פה זו כנראה הכי פחות חמורה, על פניו (ובהתאם לתוצאה הסופית שלא הייתה יותר מדי בעייתית). אבל זה כן יכול להעלות דאגות באשר ליכולת של מארגני המשחקים לשמור על הכל מאובטח ומהודק ככל הניתן. במקרה הזה, אישה אנונימית מהודו פרצה למצעד המשלחות בלבוש אזרחי והצטרפה למשלחת ההודית.
האישה הזאת הייתה סטודנטית צעירה מהודו שגרה בלונדון, ורק רצתה להיות חלק מהחוויה עם המשלחת מהמדינה שלה, בטענה שנאמר לה שזה בסדר. מארגני המשחקים בבירת בריטניה הוציאו הודעת התנצלות על האירוע, ובזה זה הסתיים. אי אפשר שלא לחשוב אחרי מקרה כזה על טקס הפתיחה בפריז, שיהיה הראשון אי פעם מחוץ לאצטדיון. איך יצליחו לוודא שלא יהיו תקלות וכשלים? אין לדעת.
כל הדוגמאות המוכרות האלה רק מציגות עד כמה הרצון להבטיח את שלום הספורטאים והצופים לא תמיד יכול להתקיים בצורה מושלמת במציאות. ואלה רק המקרים המוכרים ביותר, שכן יש עוד לא מעט דוגמאות הרבה יותר קטנות שפחות סוקרו, כמו אירוע הירי בריו דה ז`ניירו 2016 מחוץ למאהל של עיתונאים.
לנו רק נותר לקוות שבפריז לא יהיו מקרים דומים, ושכל מה שנעסוק בו, בטח סביב המשלחת הישראלית שלנו, זה כל מה שקשור לספורט. שהאירוע יעבור בשלום, לכולם ולכולן.
לנו רק נותר לקוות שבפריז לא יהיו מקרים דומים, ושכל מה שנעסוק בו, בטח סביב המשלחת הישראלית שלנו, זה כל מה שקשור לספורט. שהאירוע יעבור בשלום, לכולם ולכולן.
