המשחקים האולימפיים בטוקיו הסתיימו, ואנחנו נרגענו קצת אחרי האופוריה מהזכייה בארבע מדליות ישראליות. במקביל לכל זכייה במדליה הייתה איזושהי סאגה מדוברת קצת פחות נעימה, דוגמת הזעם אתמול (שבת) של הוועד האולימפי הרוסי על כך שלינוי אשרם עקפה את דינה אברינה. אבל אם נחזור קצת יותר אחורה, ישנה סאגה שעדיין קצת מרחפת באוויר, והיא רלוונטית לזכייה במדליית הארד של נבחרת הג'ודו בתחרות הקבוצתית.
כזכור, נבחרת ישראל ניצחה בקרב על הארד בטורניר הקבוצתי, בענף שסיפק לנו הכי הרבה מדליות בהיסטוריה של האולימפיאדות, ולפודיום עלו 11 נציגים ונציגות מהמשלחת שזכו לכבוד. רק ג'ודאית אחת מה-12 שהיו חלק מהמשלחת לא קיבלה מדליה, וזוהי גילי כהן, שכן היא לא הייתה רשומה בסגל לתחרות. בעקבות כך, החלו לעלות טענות רבות על כך שהספורטאית הופקרה, ועל העניין הזה צריך לעשות קצת סדר.
נתחיל מהסיבה שכהן לא הייתה רשומה בסגל לתחרות הקבוצתית. עוד בתחרות האישית, ביום השני בלבד של קרבות הג'ודו, הישראלית התמודדה בקרב שמינית הגמר מול שרלין ואן סניק מבלגיה, והפסידה לה ובכך סיימה את דרכה מוקדם ממה שקיוותה. במהלך הקרב, כהן נפצעה בידה. על פי גורם באיגוד הג'ודו, ההחלטה לא לרשום אותה בסגל הייתה מקצועית.
צריך לקחת בחשבון כאן עוד פקטור אחד חשוב - בתחרות הקבוצתית יש חלוקה קצת שונה לקטגוריות משקל, כאשר בכל "דו קרב" בין נבחרות, יש שלושה גברים ושלוש נשים, כאשר אצל הנשים הקטגוריות הן עד 57 ק"ג, עד 70 ק"ג ומעל 70 ק"ג. הקטגוריה הנמוכה ביותר למעשה כוללת ספורטאיות משלוש קטגוריות משקל ביחידות, ולישראל הייתה נציגה אחת בכל אחת מהן - שירה ראשוני (עד 48 ק"ג), גילי כהן (עד 52 ק"ג) ותמנע נלסון לוי (עד 57 ק"ג). העניין הוא שעל פי החוקים, מותר רק שני נציגים או שתי נציגות בכל קטגוריה, ובאיגוד הישראלי בחרו בראשוני ונלסון לוי.
בתחרות האישית, ראשוני הגיעה לקרב על מדליית הארד בעוד נלסון לוי הגיעה לרבע הגמר, ירדה לבית הניחומים ושם הודחה, שזה כבר יותר רחוק ממה שהגיעה אליו גילי כהן. חוץ מזה, לרוב בתחרות הקבוצתית הנציגה מכל נבחרת שעולה במשקל עד 57 ק"ג היא זו שגם בתחרות האישית מגיעה מהקטגוריה הזו, ולכן תמיד היה עדיף שנלסון לוי תהיה המתחרה מטעם ישראל בכל דו קרב. וכך היה.
ועדיין, עם כל העובדות הללו, הייתה קיימת תחושה שמשהו קורה בגזרת כהן, שכן בקבלת הפנים בנתב"ג היא לא הופיעה מול המצלמות. אולם, באיגוד הג'ודו מבהירים עד כמה ההאשמות נגדם בנושא הזה לא תואמות בכלל למציאות. "האיגוד לא הפקיר את גילי כי הוא דואג לה למענק כספי", אמר גורם בכיר. "היה אפשר לא לתת לה. יש חוק יבש, מי שמגיע לו מענק זה מי שלוקח מדליה. אבל היא מקבלת בכל מקרה".
"ברמה האנושית זה באסה. הלב יוצא אליה. גילי נפצעה במרפק ונבדקה על ידי הפיזיותרפיסט ועל ידי הרופא של המשלחת. היה צריך לרשום מישהי לא פצועה, אז שירה ותמנע נבחרו. השיקול היה נטו מקצועי, והוא היה שיקול נכון. כשנגמרה התחרות, משה פונטי התרוצץ שם בניסיונות לשכנע ולהפעיל את כל המשקל שיש לו כדי שהיא תקבל מדליה. אבל אין עם מי לדבר".
גם המאמן של גילי כהן ושל נבחרת הנשים כולה, שני הרשקו, התייחס לעניין הזה בראיון לערוץ הספורט: "בפן האנושי היה משהו שצובט בלב. יצאנו שש ספורטאיות, בזכותן השגנו את הקריטריון הקבוצתי. על פי החוקים אי אפשר יותר מ-2 בכל קטגוריה. נאלצתי לבחור 2 מ-3 שיוכלו להתחרות. אתה מתכונן לכל תרחיש, הייתי צריך להיות מוכן לזה. גילי נפצעה בתחרות האישית והייתה החלטה רפואית שהיא לא יכולה להתחרות, לפני שהגענו לשיקול מקצועי. היא הייתה חלק מההחלטה הזאת".
גם הרשקו ציין את הניסיון לברר אם היא כן יכולה בכל זאת לעלות על הפודיום: "ניסיתי לשכנע את המארגנים שאם גילי תישקל מעל 57 ק"ג, אז יהיה אפשר לרשום אותה איכשהו. הם לא ידעו איך לענות, היו כללים חד משמעיים. הגענו לקרב על המדליה, היה ברור לי מראש הסיטואציה שנקלענו אליה. צרפת נתקלה באותה בעיה בגברים. נוצר מצב שהיו נבחרות שהיו מראש צריכים להחליט מי לא יקבל מדליה. שלחתי את פונטי לברר מול המארגנים, אמרנו 'לך תדע'. הכל כפוף לחוקים של הוועד ואי אפשר לזוז מילימטר. האיגוד ניסה לעשות את כל המאמצים שהיא תקבל, קשה לעודד ספורטאי במצב כזה".
כשנשאל לגבי הצילומים הקבוצתיים והסיטואציה בנתב"ג, אמר המאמן: "בתמונה הקבוצתית היא לא רצתה להופיע, אני מבין אותה. הכרחנו אותה להיות בחלק מהתמונות. היא ביקשה ממני, היא כיבדה את הזכייה, אבל לא היה לה נעים. לא מכריחים בן אדם בסיטואציה כזאת. בנתב"ג היא ביקשה לצאת מהר ולא עמדנו בדרכה. רוצים שהיא תהיה חלק ושתרגיש טוב. היא לא רצתה וזה די מובן. כנ"ל לגבי להתראיין והכל. אנשים שמסתכלים מהצד לא חיים את מה שאנחנו חיים. הסיפור כסיפור הוא לא נעים, אין מה לעשות. אנחנו לא המדינה היחידה שזה קרה לה, הוועד הבין לאומי צריך לקחת את זה בחשבון".
על המצב החברתי של כהן עם שאר הנבחרת הוא הוסיף: "היא חברה טובה של כל הבנות, כולל אלו שזכו במדליות. מנסים לחבק אותה והיא חלק מהנבחרת. מעניין אותנו כמובן מה היא מרגישה ומה היא חושבת, אוהבים אותה בכל מקרה. יש לה חלק מההישג הזה כמו לכל אחת אחרת. אם הוועד האולימפי לא ייתנו לה מענק, אז נעשה את כל המאמצים בשביל שזה כן יקרה".
