אוסקר גלוך הוא שחקן הכדורגל הטוב ביותר של הנבחרת האולימפית. זה היה ברור לכולנו ערב הטורניר, זה היה ברור לכולנו ערב היורו שהוביל אותנו לפריז 2024 וגם אמש (רביעי) מול מאלי. זה היה משחק לא גדול של גלוך, אבל הוא עדיין היה הטוב משחקני הנבחרת על הדשא ואולי בכלל, כפי שניתן לראות בנגן למעלה.
(התמונה בהפנייה לכתבה באדיבות הוועד האולימפי)
מצד אחד, פעולה גדולה של גלוך הובילה לשער היחיד לזכות הנבחרת, שער עצמי של חמידו דיאלו. הוא היחיד במדים הלאומיים שבעט למסגרת (ועשה זאת פעמיים), ומעבר לכך הוסיף מסירת מפתח. הוא זכה לרוב המחמאות ובצדק, אבל מצד שני איבד את הכדור 12 פעמים והשלים 20 מסירות בלבד. לא נתונים טובים למי שאמור להיות הפליימייקר של הנבחרת, קל וחומר שחקן כמו אוסקר גלוך.
הפיזיות כמובן השפיעה, והובילה את גיא לוזון לשינוי מוצלח במחצית (שאולי היה באיחור של 45 דקות). איתן אזולאי עלה במקום איינאו פרדה בשביל להעניק מימד נוסף של פיזיות, כשעידו שחר החליף את אלעד מדמון. בכך גלוך עבר לאגף ב-4:3:3, עמדה נוספת שאינה עמדתו הטבעית אבל העניקה לו את השטחים שהופכים אותו לשחקן כל כך טוב.
ייתכן שזאת, בין היתר, הסיבה לכך שהוא נאלץ לפנות את מקומו בשל מתיחה בתאומים ובספק למשחק מול מאלי. השחקנים היריבים היו גדולים עליו, וביותר מדי מקרים הוא נאלץ להתמודד מול שחקנים גדולים ממנו. כאן, למשל, זה הסתיים באיבוד מסוכן.
למרות זאת, אוסקר גלוך לא שחקן כנף. הוא קשר התקפי שנוטה ללכת שמאלה כדי לנצל מרחבים, אבל מכאן ועד שחקן כנף יש הבדל משמעותי. יכול להיות שהצעד הבא במשחקו יהיה שיפור היכולת לרוץ על קו החוץ ובעקבות זאת לשחק כשחקן כנף (או התפתחות פיזית שתקל עליו מול שחקנים גדולים ממנו ותאפשר לו לשחק כתשע מזוייף), אך השנה הוא מיעט לשחק כקיצוני שמאלי. ברוב המשחקים בזלצבורג הוא היה קשר קדמי.
יהיה מעניין לראות אם נבחרת ישראל תנסה לשחק משהו דומה, למשל 4:2:3:1 בו גלוך מתחת לחלוץ דור תורג`מן. מצב כזה עם שני קשרים אחוריים פיזיים כמו עמרי גנדלמן ואיינאו פרדה, ושני שחקני כנף טבעיים כמו אושר דוידה וליאל עבדה, עשוי להעניק לגלוך את המרחב הזה.
מעבר לכך, גלוך עצמו היה לעתים נחפז מדי מול השער. היו רגעים בהם מסירה הייתה יכולה להיות הפעולה החכמה יותר, למשל במהלך המצורף מטה. מסירה הייתה יכולה להיות שער, וייתכן שזה מושפע מהלחץ על היהלום, מחוסר ריכוז או פשוט מעצבים על אותה פיזיות, כפי שניתן לראות כאן.
ביל שנקלי דימה פעם כדורגל לפסנתר אותו סוחבים שמונה אנשים ושלושה מנגנים עליו. בנבחרת, כרגע, יש את הגרסה הכדורגלנית של יוני רכטר. הנבחרת תהיה במיטבה אם היא תיתן לגלוך לנגן. מול נבחרות שאינן מאלי יהיה לו קל יותר, כן, אך ייתכן ששינוי מערך יכול להיות חלק מהפתרון.
