"תמיד יהיו מעידות בשידור, אבל הציבור עדיין צמא לשטויות שלי"

עבורנו תחרויות השחייה במשחקים האולימפיים הן לא רק מייקל פלפס או ראיין לוכטה. לא רק גל נבו או יעקב טומרקין, אלא גם משה גרטל. החל מהמשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס ב-1984 ועד היום, גרטל הוא הקול שמלווה את המשחים הגדולים, קול שתמיד גורם למה שלכאורה נראה אותו דבר, אוסף של אנשים שחותרים במים, להיראות כעולם אחר לחלוטין. עולם מלא דימויים, סיפורים, חלומות ודרמה שאסור להחמיץ אפילו לרגע. שידור שמגיע גם עם מטבעות לשון שנוצרים על המקום. לכבוד האולימפיאדה הקרובה החלטנו לראיין את האיש והביטויים לראיון קליל, נוסטלגי ומלא הומור. וכמובן שאי אפשר לדבר עם גרטל מבלי להזכיר את מקצה השליחים המפורסם מבייג'ין.

 

אז גרטל, מתי בדיוק התחלת לשדר במשחקים האולימפיים?
"הפעם הראשונה שלי הייתה באולימפיאדת מוסקבה 1980 כששנתיים קודם לכן התחלתי לעבוד ברשות השידור עם אושיות יורם ארבל, רפי גינת, דן שילון. והם היו אז רק בספורט, התחרות על המיקרופון הייתה עזה מאוד כי כל אחד רצה את ליטרת הבשר שלו. אני זוכר שב-1980 כבר הייתי מוכן לטוס לרוסיה לשדר משם, למרות המחשבות על כך שאולי לא יתנו לנו לחזור. עשו לנו קורסים איך להצניע את עצמנו, הזהירו אותנו לא לדבר. בכל מקרה, בסוף נשארנו כאן בגלל החרם של גוש המערב וג'ימי קרטר ושידרנו מירושלים. אתה יודע מה, הנה כבר יש לי קוריוז. נתנו לי לשדר את טורניר הג'ודו, אחרי שיורם היה צריך לעבור לכדורגל. הפרשן שלנו היה איש ג'ודו מהצפון והוא לא יכול היה להגיע לשידור אז פשוט חיברנו אותו לטלפון. אני אמרתי מה אני רואה, הוא נתן לי בטלפון את הפרטים ואני העברתי לצופים בבית. אלא שבשלב מסוים, בעודי משדר, מישהו חמד לו לצון והחליט לנתק את הטלפון. נותרתי אילם! מה עושים? איך ממשיכים, הרי אין לי מושג. אני מתחיל לזרוק שמות של מונחים שהכרתי. קצת ווזארי, קצת איפון. אמנם הזעתי לא מעט, אבל עברתי את זה. אני לא זוכר שקיבלתי ביקורות מיוחדות".
 
"בימי כשחיין בקיבוץ רמת יוחנן תמיד רציתי להיות במשחקים האולימפיים, לכן לשדר את תחרויות השחייה היה סוג של סגירת מעגל. ב-1984 הגעתי ללוס אנג'לס ונורא רציתי לשדר את השחייה, רק לקראת סוף "התחרויות כאשר ארבל עבר לכדורסל ולכדורגל ונסים קיוותי עבר לאתלטיקה, אז קיבלתי את הזכות. אמרו לי "גרטל, קפוץ למים". עד אז הרגשתי ממש כמו דג שישב הרבה זמן על החוף. אוי, עד היום אני זוכר את הניצחון של ראודי גיינס ב-50 מטרים חופשי".

איך אתה מתכונן לשידור?
"הדבר הכי חשוב הוא לעבור על השמות, לזרוק אותם על הלשון ולגלגל אותם כדי שהלשון תהיה רכה ומזמינה עבורם. לא מדובר כאן בשני הרכבים של 11 שחקנים ועוד כמה מחליפים, אלא מאות שחיינים מדי יום. ללמוד המון שמות ועוד מכל המדינות. בנוסף, אני מתכונן גם עם רשימה של הזמנים הטובים ביותר שנקבעו השנה בכל משחה, גם לגברים וגם לנשים. אני צריך לדעת את השמות בצורה מושלמת כי כשרצים מהר עם השחיינים אז אפשר להתבלבל בקלות".

גרטל. 32 שנים של שידורים מהמשחקים (באדיבות דוברות הערוץ הראשון, דוד וינוקור) | צילום: ספורט 5 איך אתה מרגיש כשאתה עושה טעויות?
"אין בעיה, זה קורה. הציבור בבית צמא לשמוע את ה"שטויות של גרטל". אבל צריך להבין את הסיטואציה. אני משדר שש שעות ביום ולא כל דבר ניתן לומר בצורה הכי קוהרנטית ונכונה, לא הכל אפשרי. כל אדם שיעמוד במשך 6 שעות מול קהל וינאם יהיו לו מעידות. לא תמיד אנחנו מוצאים את העברית התקנית".
 
אחד האירועים הבלתי נשכחים באולימפיאדת בייג'ין היה כאשר ג'ייסון ליזאק האמריקני הביא למייקל פלפס ולארצות הברית את הניצחון בגמר ל-100X4 מטרים חופשי, אחרי שהצרפתים כבר הוליכו ביתרון גדול לאחר 350 מטרים והשחיין המסיים שלהם היה אלוף העולם ושיאן העולם אלאן ברנאר. 80 מטרים לסיום הכריז גרטל ש"צרפת תנצח את ארצות הברית, שוק על ירך, אני חותם לכם". את הקאמבק של ליזאק בסיום הוא לא צפה. והאמת שגם אף אחד אחר לא.
 
ארה"ב - צרפת. עוד מזכירים לך את זה?
"תראה, בשחייה יש דברים מוחלטים. כשאני נכנס למשחה אני יודע מי אמור לנצח כי הזמן שהוא יכול לעשות מהר יותר מאשר כל אחד אחר. זה לא כדורגל או ג'ודו. השחייה היא ספורט מוחלט. הגעתי לבייג'ין ולמשחה הזה ספציפית עם הידיעה הזו. הצרפתים הובילו על האמריקנים לפני החילוף האחרון בפער של יותר מקפיצה אחת שלמה למים. ואז לפתע אני רואה את השחיין האחרון ומי זה? לא אחר מאשר ג'ייסון ליזאק. באותה שנייה קפץ לי הפלאשבק. נזכרתי שארבע שנים קודם לכן ליזאק היה השחיין המסיים של האמריקאים באתונה ואז הוא פשוט הרס להם את הגמר מול דרום אפריקה של רולנד סקומן".
 
"ומי עוד היה לפניו? שיאן העולם! השחיין הכי מהיר בעולם כולו. ההבדל היה כל כך עצום ולא היה מי שיאמין שליזאק יסגור את הפער. ב-75 מטרים הנבואה שלי התגשמה, נבואה שגם היום אני חותם עליה! אבל ב-25 "המטרים האחרונים קרה הדבר שהפך את העולם על פיו ובסופו של דבר אני נתפסתי בקלקלתי, נתפסתי "עם המכנסיים למטה", אבל זה גם היופי של הדבר. אני לא בא להלל את השגיאה הקולוסאלית הזאת, אבל לדעתי זה היופי שבשידור וזה רק הוסיף לתיאור שלי ולאירוע עצמו. אני נהנה מכך שהצלחתי לשטות בעצמי".

רביעיית השליחים של ארה"ב. הפאדיחה מ-2008 (GETTYIMAGES) | צילום: ספורט 5 ואיך היה להתמודד עם הביקורת לאחר מכן?
"טוב, אז המשחה נגמר וגרטל נתפס בקלקלתו ותלו אותו בחוצות העיר. אבל לא תאמין, לפני שנתיים התארח אצלנו בארץ מאמן ארצות הברית בשחייה מ-2008 ושאלנו אותו מה הוא חושב על הניצחון ההוא. ואז הוא הפתיע אותי ואמר שהם בעצמם לא האמינו שליזאק יכול לשחזר את זה. כנראה שמה שקרה הוא שליזאק קיבל סיוע עצום מחליפת השחייה שלו ושברנאר פשוט נלחץ. הצרפתים עשו את טעות חייהם כשהם נתנו לברנאר לנעול את המשחה".
 
יש לך היום כבר מטבעות לשון שאתה מתכנן ליישם במשחקים הקרובים? משהו על לוכטה או מיסי פרנקלין?
"אל תשאל אותי את זה, אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה. אני לא כותב ולא מכין שום דבר, הכל בשלוף. על כל כתבה שלי בערוץ הראשון אני עובד מול הלשונאית דבורה בן ישראל, אבל כשאני בשטח אני פשוט רץ עם זה, עם העברית ועם הכל. זה חייב להיות ספונטני אחרת אני מת".
 
 במה התפקיד שלך כשדר שחייה שונה מאשר שדרים אחרים?
"במשחקי סידני 2000 הבנתי שצריך לעשות שינוי בסגנון השחייה. אז כבר עברו לחליפות השחייה שמכסות את כל הגוף של השחיין ועל זה שמים כובע ומשקפת. הבנתי שהצופה בבית פשוט רואה אוסף של ראשים ששוחים באותו כיוון ונראים באותו דבר. החלטתי להוסיף עוד משהו. אלו לא בדיחות קרש, אבל כן יותר התרגשות, כן יותר לחלוחית בעין. שייתן לצופה את האפשרות להבין ולראות בבית. אני נהנה משחייה כבר מעצם העובדה שאני רואה שחיינים במים, אני חש את זה בכל הנימים שלי כי אני הייתי שחיין. אני יודע בדיוק מה עובר על כל אחד ואחד בכל שלב, אני יודע איך זה לנצח במאית השנייה ואיך זה להפסיד במאית השנייה. השאלה היא רק איך מעבירים את ההרגשה הזו, את הדרמה המטורפת הזו לצופה בבית. צריך להציג דמות, צריך לספר סיפור כדי שהצופה יקבל את ליטרת הבשר שלו. אחרת הוא ישתעמם".

מייקל פלפס. "הוא באמת מיוחד" (GETTYIMAGES) | צילום: ספורט 5 "תראה יש את דרו גורדון ביורוספורט", מוסיף גרטל בנושא הסגנון, "הוא ידען מופלג ואדם נדיר ואני מכיר אותו היטב. אבל כשאני שומע שדר כזה, אז נורא קשה לי. אני סוגר את המקלט. שדר צריך להוסיף לחלוחית. כל הזמן אני אומר לו - "דרו, תן עוד!", אבל אצלו הכל מדוד ומחושב. ספורט זה כיף וגם לראות ספורט זה צריך להיות כיף".
 
גיינס, ת'ורפ, ביונדי, ואן דן הוגנבנד, קופלין, דה ברוין, פלפס, לוכטה. אלו רק חלק מהשמות שיצא לך לראות ממרחק נגיעה. מי השחיין שהכי אהבת לשדר?
"אין ספק שהכי אהבתי את מייקל פלפס. הוא קצת כבד-פה, ילד היפראקטיבי מבולטימור, יש בו הרבה צבע. נפגשתי איתו לפני שנה בשנחאי באליפות העולם וזה היה באמת מרגש. כשנפגשנו באתונה ב-2004 זה היה עוד יותר נהדר כי הוא היה יותר חופשי לדבר, היום הוא כבר מוקף בפמליה שלו בכל רגע נתון. אני אוהב לתאר ולשדר אותו כי אני אוהב את החריגות והמוזריות שלו. הוא באמת מיוחד".
 
בסוף האולימפיאדה הזו אתה פורש? או ממשיך 4 שנים נוספות לריו?
"בעוד עשרה חודשים אני יוצא לפנסיה, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד ארבע שנים בעיקר כי המשחקים האולימפיים ישווקו מבחינת זכויות שידור בצורה אחרת לחלוטין. לא יודע מי ישדר, מתי וכמה". ואם תקבל טלפון, אז תזנק בחזרה למים? "אם ירצו אותי ואם המוח עוד יוכל לזכור דברים, אז בשמחה. אבל אי אפשר לדעת, כרגע אני שוחה בחומר, אבל טובע במספרים. אני מקווה שזה יקרה גם בעוד ארבע שנים, שלא אטבע גם בחומר".