בדרך לזהב: הבלוג של סבטלנה ריכטר

כילדה תמיד חלמתי להגיע לאולימפיאדה. התאמנתי בהחלקה אומנותית אבל הפסקתי בשנות העשרה המוקדמות שלי בגלל פציעה. לשמחתי, בעשור האחרון אני מלווה, גם אם לפעמים מרחוק, את סרגיי, שמתאמן בקליעה. כל כך שמחתי שהוא עמד בקריטריונים ונבחר לייצג את ישראל באולימפיאדה וכשסיפרו לי שגם אני נוסעת איתו מיד אמרתי לו שלא ידאג, שאני לא רוצה להפריע לו, שיעשה את מה שהוא צריך לעשות ואני אסתכל מהצד, אלווה אותו במבט ובחיוך, ואתרגש מאוד בשבילו, כי גם אם סרגיי מאוד בוגר במחשבה שלו, בנשמה הוא עדיין ילד ובסיכומו של דבר הוא הילד שלי.

בנשמה שלו הוא עדיין ילד. הילד שלי

הרבה אנשים שואלים אותי מה אני מתכננת לקחת איתי במזוודה, ובעיקר איזה בגדים אלבש באולימפיאדה, והאמת שאני לא כל כך מתעסקת בזה. מזל שזו תחרות ספורטיבית שאפשר ללבוש בה חליפות ספורט נוחות כי זה מה שבאמת מתאים לי. מה שכן, בטוח שבמזוודה שלי, כמו בזו של סרגיי, יהיה דגל ישראל, שתמיד מוכן שם בצד במקרה וסרגיי יצטרך לעלות לפודיום, והלוואי שכך יהיה. בנוסף, אני בטוח אקח איתי הרבה סבלנות שתלווה אותי עד שכל התחרות תסתיים, וכמובן חבילות גדולות של טישו, לדמעות ההתרגשות שיזלגו כמו מים.

מה הצעתי לסרגיי לשים בתוך המזוודה שלו? הרבה הרבה מחשבות טובות שילוו אותו בכל האימונים כי אנרגיות טובות תמיד עוזרות, במיוחד כשעושים את המקסימום-בדיוק כמו שסרגיי עושה תמיד.

סרגיי ריכטר אומר תודה לאמא, צפו בסרטון>>