אחת הסוגיות המרתקות בהן עוסק הכדורגל בממלכה, בשנים האחרונות, יוצאת מחדש לאוויר העולם: בין הבשורות שהגיעו עם בחירתה של לונדון לאירוח האולימפיאדה הייתה גם הבשורה על חזרתה למשחקים של נבחרת כדורגל בריטית.
מאז אולימפיאדת רומא, 1960, נעדר הכדורגל הבריטי מזירת המשחקים. הדבר נעשה כתוצאה מאי הכרתה של התנועה האולימפית בחלוקת מדינה ריבונית, כמו בריטניה, לארבע נבחרות. באולימפיאדה הנוכחית, עם בריטניה כמארחת, היה ברור שנבחרתה תעלה למשחקים אוטומטית, גם אם אין ממש נבחרת כזו. לבריטים נותר רק לצאת למלאכת ההקמה.
בממלכה הבריטית שמאז ומתמיד חרטה על דגלה את חשיבות הסדר והארגון, לא בזבזו זמן מיותר. הועד אולימפי של בריטניה החל לכנס ישיבות בנושא, כבר עם קבלת הבשורה על האירוח בקיץ 2005. הבעיה העיקרית שעמדה בפניהם הייתה סירובן העיקש של וולס וסקוטלנד להשתתף בחגיגה. על אפן ועל חמתן של המדינות הללו, שחררה ההתאחדות האנגלית הודעה רשמית משותפת עם הועד האולימפי לפני מספר חודשים, ובה הוכרזה ההחלטה על הקמת נבחרת ומשותפת. ההצהרה הזו עוררה את זעמם של בכירי ההתאחדויות בוולס וסקוטלנד, אך עד מהרה, הבינו גורמים אלו שאין באפשרותן החוקית להטיל סנקציות על הכדורגלנים שירצו להשתתף, ולהפתעתן, היו הרבה כאלה.
בטורניר האולימפי משתתפות למעשה בעיקר הנבחרות הצעירות, עם חיזוק של מספר שחקנים מעל גיל 23, ולכן הבחירה של סטיוארט פירס, מאמן הנבחרת הצעירה באנגליה, להיות מאמן הנבחרת האולימפית, הייתה הגיונית. הבחירה עוררה שוב את המדינות המתנגדות על הכף. הן טענו שהדבר מוכיח כי הנבחרת הבריטית שתוקם תהיה נתונה להשתלטות אנגלית, עם רוב של שחקנים אנגלים בסגל. אבל הכדורגלנים דווקא חשבו אחרת.
בסוף דצמבר האחרון שלח פירס כ-191 פניות לכדורגלנים וולשים, אנגלים, סקוטים ואירים, כדי לברר אם ברצונם לשחק במדי הנבחרת הבריטית באולימפיאדה הקרבה. 185 מהן נענו בחיוב, ביניהם גם פניות לשחקנים וולשים וסקוטים בולטים: ריאן גיגס, סקוט בראון ואדם מתיוס. המדינות המתנגדות שהבינו שהחוק לא עומד לצידן בחרו בדרך הפולנית והנוחה ביותר על מנת לנסות ולמנוע מהכדורגלנים שלהן להשתתף: רגשות אשם לאומיים.
מאמן נבחרת סקוטלנד לשעבר, קרייג בראון, שחרר את ההצהרה המפוצצת ביותר לתקשורת: "אני לא חושב שהשחקנים שלנו צריכים להשתתף בנבחרת הבריטית, אני לא הייתי משתתף בה", אמר בראון, "אני מעדיף להפסיד עם נבחרת סקוטלנד מאשר לנצח עם נבחרת בריטניה". לעומתו, ניל לנון, מאמנה של סלטיק, הודיע כי לא ימנע משחקניו להשתתף באולימפיאדה: "אני לא חושב שכדורגל צריך להיות ענף אולימפי, אבל אם שחקנים ירצו להשתתף, יהיה זה עוול אם אמנע זאת מהם, אני מכבד את חוקת פיפ"א". גם שחקנים מתנגדים מיהרו לפרסם את סיבת הסירוב, ובכך אולי, ניסו לשלהב אחרים: ג'ולי בליטינג, החלוצה שמשחקת בארסנל, הודיעה כי תסרב לייצג את נבחרת הנשים של בריטניה בשל היותה סקוטית, והסבירה כי קיום נבחרת אולימפית משותפת תפגע ברעיון היווצרותה של נבחרת סקוטית אולימפית בעתיד.
_c.jpg "ניל לנון, אולימפיאדת לונדון 2012 (צילום: Pete Norton, GettyImages IL)")
עם כל הרצון הטוב ולמען האמת, קשה שלא להודות בצדקתם של חלק מהמתנגדים. המאמן הוא אנגלי, כאמור, וההתאחדות האנגלית לכדורגל אחראית לארגון המשחקים, ולמעשה על כל הפקת הפרויקט ושיווקו. כך למשל, החליטה ההתאחדות שככל הנראה תארגן לדיויד בקהאם תפקיד ניהולי ומשמעותי כלשהו בנבחרת הבריטית שנוסדה, זאת לאחר שפירס השאיר אותו מחוץ לסגל. מעבר לכך, רוב הסיכויים הם שבקהאם גם יהיה נושא הלפיד של הנבחרת הבריטית בכדורגל, במהלך טקס הפתיחה של האולימפיאדה.
באנגליה ממשיכים לשדר עסקים כרגיל וחיוכים מפויסים למדינות השכנות. פירס מיהר לציין שבקהאם הוא סמל אנגלי אך גם בריטי כאחד, וכי הנבחרת נכונה לקבלת כדורגלנים מכל המדינות. עוד הדגיש פירס כי בראש ובראשונה קפטן הנבחרת הוא ריאן גיגס הוולשי. בגיל 38, גיגס המשחק במנצ'סטר יונייטד יקבל עליו את הכבוד הגדול. פירס הגיב על הבחירה ואמר: "היו לנו הרבה מועמדים, גיגס בלט מעל כולם. אני מאוד נהנה מהעבודה איתו ומצפה להגיע להישגים".
אחרי המאבקים והמלחמות למתנגדים נותר רק לעקם את האף בעוד נבחרת הכדורגל הבריטית מנסה לגעת בזהב. הקשר ההתקפי ארון ראמזי הסביר את השתתפותו נטולת רגשות האשם: "כמובן שהייתי שמח לשחק עם וולס, אבל כחלק מהנבחרת הוולשית לא הייתה לי עד כה הזדמנות להשתתף בטורניר גדול כמו האולימפיאדה". גם העיתונאית לורה ווילאמסון, כתבת "דיילי מייל" הבריטי, טוענת כי ההחלטה על נבחרת משותפת לא פוגעת ברגשות הלאומיים של סקוטלנד, אירלנד או וולס. "הנציגים הבכירים של המדינות הללו, מתנהגים בבריונות", טוענת ווילאמסון, "לא מדובר על הקמת נבחרת בריטית לצמיתות, אני לא יודעת מה יקרה בהמשך אבל ברור שלעורר את אשמתם ושאלת זהותם של הכדורגלנים המשתתפים פוגעת ברוח הספורטיבית. אין בנבחרת ביטול של הזהויות הלאומיות הפרטניות אלא אם כבר, קירוב לבבות, איחוד וגאווה גדולה שבאה מתוך הבחירה להיות המקום שיארח את המשחקים".
נבחרת בריטניה בכדורגל תפתח רשמית את התמודדותה באולימפיאדה ב26/7. היא תשחק בבית א' מול סנגל. שאלת הזהות עודנה מרחפת ונותר רק לתהות אם תפגע ברוחם של השחקנים ובטיב הכדורגל האולימפי, או שמא דווקא המיזוג יעשה עמם חסד ויביא את המדליה.