מכבי תל אביב, שפעם נוספת לא הצליחה לנצח את הפועל באר שבע או קריית שמונה – שתי יריבותיה על תואר האליפות – נמצאת בבעיה גדולה במירוץ הזה. בסיום המשחק כולם דיברו על כך שבק"ש חוגגים את התיקו והרוויחו ממנו, אך לדעתי מדובר בכלל בנקודת מפנה בעונה של ב"ש. הקבוצה של אלישע לוי באה לבלומפילד והסתכלה לצהובים בלבן של העיניים, שיחקה כדי לנצח ולא כדי לא להפסיד. זה משחק מכונן עבור ב"ש, שעשוי להוות קפיצת מדרגה בעונה כולה.
בנוסף, לא הרגשנו בחסרונם של גורדנה ואוגו, ואולי אפילו חבל שדיברו על זה לפני המשחק בכלל, כי ב"ש הוכיחה סגל עמוק – ולמרות שקופחה במספר מקרים על ידי ארז פפיר, שיחקה טוב, הגיעה למצבים ולא הפסידה במשחק חוץ קשה.
ואם כבר שיפוט, ראינו במשחק אחד שלוש החלטות חשובות שארז פפיר שגה בהן וחשוב מאוד להבין האם זה נבע מחוסר ביטחון או מחוסר היכולת שלו לראות כמו שצריך. השופטים כמובן לא צריכים לקבל בונוס על הטעויות - אבל גם לא עונשים. הדרך הנכונה היא לקחת אותם למחלקת הדרכה ולהראות להם קלטות כדי לעזור להם להשתפר.
הצלע הנוספת במשחק, מכבי ת"א, הוכיחה פעם נוספת שהעונה היא ממש לא קבוצה דורסנית ונמצאת מעבר לשיא שלה. הקבוצה לא מתנהלת כמו בשתי העונות הקודמות ואני לא חושב שפאקו הוא מציאה יוצאת דופן, בטח לא כמו אוסקר גארסיה ופאולו סוזה. בשורה התחתונה - שני הכוכבים הגדולים של הליגה, בוזגלו וזהבי לא הופיעו למשחק ולכן לא ראינו שערים.
אלופה מעבר לפינה?
ק"ש במשחקים האחרונים משחקת ב-50 אחוז ועדיין לוקחת נקודות – וזה סימפטום של אלופה. יש לקבוצה המון פוטנציאל, כמעט בלי לחץ, וזה יכול לתת להם את האפשרות לתת פוש בשלבי הסיום של הליגה. אפילו עכשיו כשהם בינוניים הם משיגים את הנקודות. אפילו בהיעדר קאסיו הם לא סופגים, מה שמראה על עוצמה וסגל עמוק.
בית"ר ירושלים כמשל
שני הניצחונות הרצופים של בית"ר ירושלים הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שלאלי טביב אסור היה לפטר את מנחם קורצקי בזמן המשבר ולא הייתה אפילו סיבה לחשוב על כך. בעונה הנוכחית, כשכל הליגה צמודה וצפופה ואין במעט פערי רמות, לאף קבוצה אין סיבה לפטר את המאמן – למעט כמובן מה שקרה במכבי חיפה, שם הייתה בעיה גדולה וחריגה עם אלכסנדר סטנוייביץ'. ראשי בני סכנין (גיא לוי), הפועל עכו (אלון חרזי) והפועל רעננה (חיים סילבס) מיהרו עם ההחלטה.
