כל הנתונים המקצועיים מצביעים על עובדה אחת: יחגוג באוגוסט את יום הולדתו ה-30. הוא הרבה מעבר לשיא, הוא לא ייצא לשחק באירופה לעולם יותר ועל הכוכב הזה בנו את הקבוצה - לא רק מבחינה מקצועית, גם מבחינה מנטלית. הקשר אמור להיות המנהיג, זה שמרים את הקבוצה בשעת משבר, זה שמעודד, שדוחף למעלה, לא רק קדימה. מתי בפעם האחרונה מישהו ראה את ורמוט מעודד שחקן שעשה טעות? מתי ראינו את ורמוט מדבר עם השחקנים, מרים אותם או מנחם?
בדרבי ההבדלים היו תהומיים לא רק ביכולת, אלא בעיקר בחוסן המנטלי. זהבי מסר כדור לעדן בן בסט והאחרון החמיץ ברשלנות מול השער. זהבי מיד רץ לבן בסט, חיבק אותו ועודד אותו. כמה דקות לאחר מכן, פיליפ אבו מאנה מסר לא טוב לוורמוט, מה הייתה תגובתו של המנהיג? פרישת ידיים לצדדים, התנשפות ופרצוף מאוכזב ומיואש. נכון, מכבי הייתה ביתרון. נכון, המצב בהפועל קשה, אבל כאן בדיוק אגדות נמדדות, כשהסערה מטיחה אותן לסלעים. ורמוט חלש מנטלית וזה אסוני לקבוצת תחתית שמחפשת מגדלור באפלה. הוא לא מביא את הישועה להפועל, הוא מדביק בייאוש שלו את חבריו.
בגינון יש כמה חוקים ברורים. לפעמים צריך לעקור את הפרח הכי יפה בגינה כי הוא משתלט על הערוגה ומונע מאחרים לצמוח. הפועל ת"א צריכה לקחת את המעבר של ורמוט ולהפיק מזה את המיטב - לשחקנים צעירים יש הזדמנות לתפוס את מקומו ולהתבלט. נכון, בכשרון אין אף אחד בהפועל שמתקרב לורמוט, אבל היא צריכה עכשיו דברים אחרים. היא צריכה שמישהו יקום ויגיד: "אני אנווט". צריכה ששחקנים יבקשו את הכדור, ירדפו אחריו, ירוצו פי חמש ובעיקר - היא חייבת חוסן מנטלי.
אין שום נתון סטטיסטי שיעיד שהמעבר טוב להפועל, ורמוט הוא רמה אחת מעל הקבוצה הזו. אבל האדומים לא צריכים נתונים ולא סטטיסטיקות. לפלייאוף העליון הם לא יגיעו, בטח לא לאירופה. המטרה היא להישאר בליגה ואת זה לא עושים עם יכולת טובה, אלא עם השיניים.
נקודה למחשבה: ורמוט שיחק במדי הפועל מול מכבי כשהוא כבר יודע שהוא עובר ליריבה יום לאחר מכן. למרות שהוא שיחק טוב, אין תפוח רקוב מזה בארגז ומישהו צריך לפתוח בחקירה כי זה לא פחות חמור מפרשת צ'ורצ'יץ' והפיצה. רק תארו מצב שבו ורמוט צריך לבעוט פנדל ובטעות לגזול ממכבי נקודות חשובות למירוץ האליפות.
