כל הדרכים מובילות לרומא. אין ספק כי זו העונה של הג'יאלורוסי. אחרי כל כך הרבה התפתלויות, פיתולים, עליות, מורדות, קפיצות ומעידות – הנה סוף סוף יש לרומא כל הסיבות לאופטימיות ולקטיפת הכתר האיטלקי הבא עלינו לטובה.
זה מתחיל בבעל הבית החדש, ג'יימס פאלוטה, היזם ואיש העסקים האמריקני מבוסטון, שנכנס לביזנס מאוחר מדי בעונה שעברה על מנת לייצב את הקופה ולהחיל את תפיסתו, אבל בפגרה הזו כבר לא לקח שבויים. שיעורי הבית הקפדניים שלו הביאו לאולימפי קו את המאמן הצרפתי הדקדקן רודי גארסיה, שחולל פלאים עם ליל וסט. אטיין. את רכבת ההרים הרומאית בין הקורות הוא בלם עם עם השוער הבינלאומי המצוין והמנוסה מורגן דה סנקטיס מנאפולי, ואת העורף חיזק עם מחדי בן-עטיה, המרוקני המיומן, מאודינזה. במרכז השדה הוא שם ידו על יהלום: קווין סטרוטמן מאיינדהובן, מעמודי התווך של נבחרות הולנד הצעירה והבוגרת בצוותא
רגע, אבל מילאנו היא הרי אופרה אחרת. עיר האופנה בטוח תחזור לאופנה השנה. נו, טוב, לא אינטר, שהרכש הכבד והחשוב שלה הוא המאמן, וולטר מצארי. עם כל הכבוד לאיש שנדד לצפון העשיר אחרי שהעלה את הדרום העני על המפה, הוא לא מסוגל לאפות פיצה נאפוליטנה עם מרכיבים של דייסה. הפריכות חסרה לו בעיקר בשפיץ, שם מאורו איקארדי בוסרי מדי, איזק בלפודיל חלש מדי, ודייגו מיליטו ותיק מדי.
מצארי והנראזורי יזדקקו בעיקר לסבלנות: מאסימו מוראטי, שהשקיע את ליבו, נשמתו והונו במועדון, עשה את שלו ורוצה ללכת. המו"מ עם הטייקון האינדונזי אריק טוהיר על מכירת 75% מאינטר, קורם עור וגידים בימים אלה ועשוי להסתיים בקרוב. או אז (ינואר?) ייפתחו הכיסים השחורים-כחולים מחדש ולאינטר תהיה משענת ותקווה להשתחל שוב למקומות בטבלה שמהם רואים את טורינו, ז'נבה וניון.
אבל יש בעיר חתיכה אחרת שגרה ברחוב סן סירו. והרי מילאן לבטח תעשה הפעם את השדרוג האולטימטיבי. אשתקד, אחרי אובדן זלאטן וטיאגו סילבה, היא קרטעה כמו הרכבת הקלה בתל אביב – שתיהן נראו כמוצר שיהיה מוכן ב-2020 – והנה אט אט ובבטחה, פיתחו הרוסונרי שיטה אבולוציונית חדשה: איך להתקדם בלי לשכנע. הפטנט היה כה מוצלח – מקום שלישי – עד כדי כך שהוא הותיר אפילו את המאמן מסימיליאנו אלגרי (שבאמצע העונה כבר הוכרז פחות או יותר רשמית על חיפוש מחליפו) בתפקידו. אפשר אולי להבין את המנטרה של סילביו ברלוסקוני, שעם הכלכלה האיטלקית הממשיכה להיטלטל בין קטסטרופה לטרגדיה, ועם ההרשעה הפלילית ואימת המאסר שרדפו אותו, הסיח דעתו מהמועדון והקבוצה, והמשיך במדיניות הקיצוץ ושימת הקצוץ.
אבל מילאן המצחיקה, שהוציאה 16 מיליון יורו, כמעט מחצית מהם על רכישת שחקן שכבר מזמן שלה (כריסטיאן זאפאטה), מתחילה עונה ראשונה מלאה עם מריו באלוטלי, והשבוע באיינדהובן היא אף חשפה את הטריק האמיתי של השיטה הטרייה: הסתגלות ושיפור תוך כדי תנועה. זוהי אף מילאן שמפתה העונה את אוהדיה המסורים עם מנוי ב-210 יורו לעונה – 50 שקלים למשחק. הם יבואו, יראו, ידחפו וינצחו. ובקצב הזה הרי ברור לחלוטין שהקפיצה הגדולה העונה תהיה מהמקום השלישי לראשון.
ואם לא נאפולי, רומא ומילאן, אזי ברי שתהיה זו טוסקנה הקסומה שהכתר יתור אחרי צימר הולם בין גפניה ונופיה האקזוטיים, ויתנחל לו ברוב הוד והדר באחד הכרמים המקיפים את הארטמיו פרנקי די פירנצה, ביתה של פיורנטינה הנאווה והגאה, שלא חגגה את שמחת בית הסקודטו מאז 1969! והרי אין כלל צל צלו של ספק שהוויולה תנגן כינור ראשון.
נכון שהיא נאלצה לוותר על מנצח זוהר כסטפן יובטיץ' (מנצ'סטר סיטי), אבל במקומו הובא הכישרון העתיר של פאלרמו, הסלובני יוסיפ איליצ'יץ' רב הגוונים, ויחד עם הכספית של חואן קוואדרדו (אודינזה) והניסיון של מאסימו אמברוזיני (מילאן), הם יוכלו לשרת חוד עם מריו גומז (באיירן) וג'וזפה רוסי (שב מפציעה) שביום בהיר אפשר לבלום אותם רק עם כיפת ברזל.
גם על הקווים יש לפיורנטינה אס. המוניטין של וינצ'נזו מונטלה (39) צמח ופרח באחרונה באיטליה למימדים מפתיעים בהתחשב בזמן הקצר (שלוש שנים) שחלף מאז המיר את מדי השחקן בחליפת המאמן. אבל על גבו של מונטלה כבר הודבק תג "הדבר הבא", מה שאומר שהוא ופיורנטינה התוססת שלו יעבירו כבר הפעם את הסחורה.
או שלא. כנראה שלא. בוודאי שלא. על טורינו לא נאמר או נכתב שום משפט חכם, שנון או מיוחד, אבל בפראפראזה על דברי המלחין ג'וזפה וורדי ("קחו את היקום, רק תנו לי את איטליה"), אפשר לטעון כאן די בביטחון כי גם אם תלכו ותחברו את נאפולי, רומא, מילאן ופיורנטינה ביחד, תנו לי את יובנטוס והיא לא תספור אותן.
מה שיובה כן תספור השנה הוא סקודטו שלישי רצוף, מה שלא עשתה מאז 1935 (אז השלימה סימפוניה של חמש אליפויות רצופות). לא צריך תואר בשום מקצוע על מנת להסביר את הסיבה: הגברת הזקנה פשוט צעירה, רעננה ועולה על כולן.
גם אם אנטוניו קונטה לא היה מחזק בפגרה את ההתקפה תוך ניסיון לשיקום הקריירות של פרננדו יורנטה וקרלוס טבס (ב-9 מיליון יורו, חה חה חה, 100 מיליון פחות מגארת בייל), ולא שם ידו על אנג'לו אוגבונה, מגן-בלם מחונן להפליא שיחליק בקלילות רכה אל הנעליים של קייליני, ברצאלי ובונוצ'י, ובנבחרת אף מזכירים את נסטה ובארזי ודומיהם – יובה היתה עדיין גדולה בכמה מספרים על כל האדומים-שחורים, צהובים-אדומים, תכולים, סגולים וסגולותיהם.
על אחת כמה וכמה כאשר הסגל של הביאנקונרי תוגבר, האצטדיון הביתי הפרטי הפך מבצר, וכל מיני סרחי עודף כמו ניקולה אנלקה, פליפה מלו וניקלאס בנדטנר, הפכו לשמות מן העבר. יובנטוס מודל 2014 חזקה מתמיד ומכולן. אנטוניו קסאנו, שינסה לככב בפארמה, אמר ש"יובה תיקח אליפות כבר באוקטובר". אפשר להבין אותו. מה שאומר שאם דווקא הפעם יובנטוס תמעד – זו תהיה עונה שתיזכר לעד.
תחזית (הכוללת ברכות לעולה החדשה סאסוואולו על הופעת הבכורה בסריה A, ומברכת את רומיאו ויוליה ששוב יוכלו להשקיף מהמרפסת בוורונה על דרבי עירוני):
1. יובנטוס
2. מילאן
3. רומא
4. פיורנטינה
5. נאפולי
6. אינטר
7. אודינזה
8. לאציו
9. קטאניה
10. קליארי
11. פארמה
12. בולוניה
13. סאסוואולו
14. גנואה
15. סמפדוריה
16. טורינו
17. ורונה
18. אטאלנטה
19. קייבו
20. ליבורנו
גמר גביע איטלקי: פיורנטינה - רומא
כדורגלן העונה: קרלוס טבס (יובה) והיועץ האיטלקי שלי, גלעד רבינר, טוען: פול פוגבה
תגלית העונה: סימונה זאזא (סאסוואולו)
פלופ העונה: גונסלו היגוואין (נאפולי)
המאמן המפוטר הראשון: סטפנו קולנטואונו (אטאלנטה).
