למרות שתקראו את הכתבה ותחשבו "עימות אחד עם אוהד וכבר הם מחפשים כותרות", האמת רחוקה מכך. הכתבה הזאת הייתה רואה אור גם בלי המקרה, אך הוא בהחלט נתן את החותמת הרשמית לכך שרן בן שמעון, מאמן הפועל תל אביב, נמצא בלחץ. לחץ גדול. מה שכן, השורה התחתונה קצת השתנתה. אם לפני אותו עימות – ובכלל לא בטוח שבן שמעון הוא האשם בעימות הזה – היה סימן שאלה סביב מידת הלחץ והיכולת של המאמן להתגבר עליו, כעת נראה שנקודת האל-חזור קרובה מתמיד. סימן שאלה התחלף בסימן קריאה.
חמש שנים לאחר שהגיע למכבי תל אביב בעקבות ההצלחה בקריית שמונה, בן שמעון הגיע לחודורוב עם ציפיות גבוהות אפילו יותר. ציפיות ממאמן שכבר זכה באליפות עם קבוצה קטנה, לא דבר של מה בכך. "ציפיות זה האישיו בכדורגל", מנתחת מיכל יערון, פסיכולוגית ספורט ומוסיפה: "המשחק הזה הוא מרכז תרבותי אצלנו, אולי החזק ביותר. יש עליו קונצנזוס חברתי ולכן הלחץ הסוציולוגי גורם להשפעה מנטלית מאוד חזקה. בן שמעון לא מתמודד עם כדורגל או טכניקה, אלא עם ציפייה עצומה של המועדון".
עוד לפני ראש השנה, בן שמעון חווה משבר ראשון. ברמה הספורטיבית, אבל בעיקר ברמת הציפיות. האדומים הודחו מאירופה על ידי פאנדורי, והמאמן נעמד מול המצלמות ואמר: "יש לי יותר עבודה ממה שחשבתי". ההנהלה והקהל לקחו בקלות יחסית את ההדחה המוקדמת מאירופה, אבל מסתבר שניצני העצבים מאותם ימים עדיין קיימים במערכת. הלחץ של בן שמעון עצמו, שיודע שפישל עוד לפני ראש השנה, קיים. בגדול.
פתיחת העונה החלשה נמשכה, וב-24 בנובמבר הכל התפוצץ. "כולכם פה ביזיון", צרח המאמן על שחקניו לאחר ה-4:2 הביתי למכבי חיפה – ויממה לאחר מכן חזר בו. "אני בן אדם וגם אני עושה טעויות. השתוללתי והייתי עצבני, אני רוצה להשתפר כמו כולם". משהו בזיגזג הזה, בחוסר היציבות, מאפיין את רן בן שמעון מודל 2013/14. המאמן שקיבל את המושכות כדי להחזיר את השקט למועדון, ונראה ששקט וסבלנות זה הדבר האחרון שיש שם כרגע. "רן חייב להתעלם מהכל ולבודד רעשים, בזה נמדד מאמן גדול. הוא חייב להוות משענת מנטלית לספורטאי שלו", מסבירה יערון ומחריבה בנושא התקשורתי: "אם ניקח לדוגמא את נושא הנזיפה כלפי השחקנים בתקשורת (לאחר ההפסד לחיפה). אסור היה לו להגיד מלה רעה בתקשורת. אקט ההאשמה הוא אקט של חולשה".
גם שחקנים בהפועל לא מתעלמים מהמצב: "רן מלחיץ את כולם עם ההתנהגות שלו, עם הפאניקה שהוא משדר על הקווים ומחוצה להם". לדעת מיכל יערון, זו בדיוק הבעיה: "מאמן צריך להיות אבא. העיניים של כל סגל השחקנים עליו וזו מודעות שחייבת להיות נטועה אצל כל מאמן. הוא נמדד רק בכישלונות ובדרך שלו להתמודד עם מצבי המצוקה והפסדים. ההצלחה תמיד תהיה של הקבוצה ולא שלו".
עבור בן שמעון, הפועל היא למעשה הקבוצה השניה הגדולה בקריירת האימון. הקבוצה השניה אליה הוא מגיע עם ציפיות ועם מחויבות להישגים. "אני לומד מהטעויות כל יום בחיי, וגם מהסיטואציה ההיא למדתי", אמר בן שמעון כשהגיע להפועל ונאלץ להתייחס לקדנציה בקריית שלום. אבל האם הוא באמת למד?
"יש מאמנים שפשוט לא מצליחים בקבוצות גדולות. הקדנציה של עודד קטש במכבי ת"א היא דוגמא טובה. יש כאלה עם כישורים מנטליים, ויש כאלה שאין להם את זה", מסבירה יערון, אך מסייגת: "לעמוד ברגעי לחץ זה משהו שאפשר ללמוד. דייויד בלאט לא הצליח בשנתו הראשונה במכבי, אך חזר ועכשיו הוא מתמודד בצורה נפלאה עם הסיטואציות שנקרות בפניו".
להבדיל מבלאט, שחזר לקדנציה שנייה באותו המועדון, בן שמעון חזר לקדנציה שנייה בקבוצה גדולה, אך דווקא ביריבה הגדולה ביותר. רגע לפני הדרבי, כל הלחץ מתנקז אליו. הוא פוגש את הקבוצה שבה נכשל, רוצה להוכיח שהוא מסוגל לנצח אותה ובעיקר יודע שהפסד לא יתקבל בהבנה אצל האוהדים. "ברור שאם הוא היה מגיע למשחק מול מכבי כמאמן רמה"ש היה לו קל יותר, ומונחים כמו ביזיון או כישלון לא היו צצים במקרה של הפסד", מסכימה פסיכולוגית הספורט.
בן שמעון, שמעביר כמעט ללא עזרה את האימונים, מרבה לערוך לשחקניו שיחות אישיות ועוצר לא פעם את האימונים כדי להעיר לחניכיו. בחדר ההלבשה של האדומים מספרים על מאמן שלא כל כך מחובר לשחקנים, פוליטיקאי. מערבב. ככזה, המאמן מנסה להשתמש לעיתים תכופות בתקשורת – דרך טובה להעברת מסרים להנהלה, לקהל ולשחקנים - אבל לעיתים טועה, דורך על עצמו ומעצים את הלחץ. אחד מאותם מקרים, היה לאחר ה-1:0 בטדי. "הכוונה של הפועל השנה היא לא להתחרות במכבי תל אביב", אמר בן שמעון ומבלי שהתכוון הצהיר בגלוי: "הפועל לא מתמודדת על אליפות".
עם תקציב של 45 מיליון ש"ח ורכש נוצץ שכלל את איתי שכטר, גילי ורמוט ומספר שחקנים נוספים, ובעיקר כשאתה מאמן הפועל ת"א – יש דברים שלא אומרים. מה שאפשר להגיד כמאמן ק"ש או א.א.ק לרנקה, אי אפשר להגיד כמאמן של מועדון עם היסטוריה מפוארת וקהל אוהדים כל כך גדול. ואולי את זה בן שמעון עדיין לא הפנים.
