ביתיות שווה נקודות אם הקבוצות שוות ביכולתן, אבל כמו שמילאנו תיפקדה במשחק 3 אי אפשר לומר שזו קבוצה שוות כוחות למכבי. גם קבוצות יותר טובות ממנה לא הצליחו, או ניצחו בנקודה או שתיים, קבוצות פחות טובות ממכבי. כל המשחקים של שני בערב נגמרו מתחת ל-80 נקודות, כשגם ברצלונה וצסק"א לא קלעו בחוץ ביותר מ-30 אחוזים מהשלוש.
מכבי גרמה לארמני, החל מהדקה החמישית, לקחת זריקות רעות תחת לחץ מהשלוש והורידה אותה באותה כמות זריקות מ-13 סלים לארבעה. מכבי שמרה עם יותר משחקן אחד על שחקן החוץ עם הכדור וכך מנעה גם את החדירות הרבות שהיו במשחק הראשון. בלי שני כלי הנשק האלה אין לאיטלקים מה למכור, מאחר שעם כל הכבוד סמואלס ולוואל הם לא שחקני פנים שמחייבים שמירה של יותר משחקן אחד.
כולם מסתכלים על 16 הנקודות של בלו בהתקפה, אבל הוא צריך לקבל קרדיט באותה מידה על ההגנה שהוא עשה על וואלאס וקאנגור, שהיו דומיננטיים בניצחון במילאנו והפעם עשו רק שתי נקודות בגלל ההגנה האגרסיבית שלו עליהם. אין ספק שהקרדיט שטייריס רייס מקבל לאחרונה נותן את אותותיו והבחור יוזם הרבה יותר מיוגב אוחיון. רייס חודר מצוין לסל והוא כמעט בלתי ניתן לעצירה כשנותנים לו את צד שמאל פנוי. אין סיבה להתייחס שוב ליכולת של דווין סמית'. מוס שומר טוב ושניהם התקזזו עם 7 נקודות, אבל סמית' וג'ו אינגלס תרמו למאמץ הקבוצתי בהגנה 6 עבירות.
מכבי עשתה 28 עבירות (22 מהן על האקט, לנגפורד וג'רלס) ושלחה אותם ל-15 זריקות יותר מהקו, אבל המסר היה ברור: אין סלים קלים בנוקיה. לא מוקדמים בהתקפות מעבר ולא מאוחרים בחדירה בהתקפה מסודרת. אחוזי הקליעה החלשים של האיטלקים ביטלו את היתרון שהיה להם במספר הכדורים שהרוויחו מריבאונד התקפה ומאיבודי הכדור המיותרים של מכבי.
גם כשמכבי הובילה ב-15 הפרש, דייויד בלאט יזם יותר הגנתית. לחץ, החליף הגנות והכריח את לוקה באנקי לחפש פתרונות שאין לו בארסנל. ההגנה של מכבי הכריחה את האיטלקים לשחק רחוק מהסל ולאותם תרגילים שדייויד כבר מכיר לא היה סיכוי לשנות את המשחק.
לקראת המשחק המכריע על העליה לפיינל פור צריך לקחת בחשבון שמילאנו תזרוק את כל מה שיש לה על הפרקט. וזה לא שיש לה הרבה. בתוך 48 שעות קשה לשלוף שפנים. גם שפת הגוף שלהם משדרת כניעה, אבל מי שאין לו מה להפסיד הוא לא פחות מסוכן. כמו שבמשחק השני לוקה באנקי הימר על איזורית, הוא יכול גם פה להמר על משהו שמכבי לא ראתה עוד. אלא שבגלל מצבה בסדרה, צריך לפגוע במילאנו בנקודות החלשות, ויש לה הרבה כאלה.
ויש גם מילה רעה. צרם לי שמי שהמועדון בחר להיות קפטן של הקבוצה, שון ג'יימס, בחר להישאר בארה"ב כאשר החברים שלו נלחמים על הפרקט כדי להביא את הקבוצה לפיינל פור ואולי גם לו את הבונוס על ההישג. הייתי רוצה לראות אותו עומד על הספסל ומנופף עם מגבת כדי לדחוף את חבריו במאבק הזה.
