בינינו, המשחק הזה לא באמת משנה, כי הסיכוי שליברפול תשתחל לארבע הראשונות קלוש מאוד. זה לא מנע מהאוהדים לבוא, לשיר, לתמוך ,לזמזם את ההמנון ולחגוג את הניצחון המרגש כאילו שחילקו איזה פרס בסיומו. מיותר לציין שבפאב לא היו אוהדי נוטינגהאם פורסט. גם לאוהדי טוטנהאם, שאמורה להיות בליגת האלופות בשנה הבאה, לא היה זכר. ככה זה, לפעמים קבוצה כמו ליברפול, שהעבר שלה נוצץ מההווה, יכולה לספק יותר ריגוש מהקבוצות המצליחות של השנה. בדיוק כמו שסרט של אלפרד היצ'קוק או סטנלי קובריק משנות ה-50' יכול להרשים אותך יותר משובר הקופות העכשווי.
ביום שישי הקרוב ליברפול תחגוג 121 שנה להיווסדה (15.3.1892). אחרי שחגגנו לה 120, הגיע הזמן לבדוק מה גורם לליברפול להישאר אטרקציה גם 22 שנים (ומעלה) אחרי האליפות האחרונה. ניסיתי לברר איך אפשר לגרום לכך שהרומנטיקה סביב המועדון המשפחתי והאהוב הזה תישאר עוד הרבה שנים ושהיא לא תיהפך חלילה לגרסה נוספת של נוטינגהאם, בעבר אלופת אירופה והיום היחידה מביניהן שלא משחקת בליגה הבכירה במדינה שלה. למעשה, הייתי רוצה לבדוק מה יהיה עם ליברפול עוד 120 שנה. בגלל שזה לא ריאלי, אולי נסתפק בלבחון איפה היא צריכה להיות עוד 20 שנה.
למרות חוסר ההצלחה, המותג "ליברפול" נשאר חשוב למפרסמים והשם עדיין פותח דלתות. החוזים עם חברת ההלבשה "ווריור" ועם "סטנדרט צ'ארטרד בנק" הם מהגבוהים בכדורגל העולמי. חברת "פורבס" מדרגת אותה כקבוצה השמינית בשוויה אחרי מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד, ברצלונה, ארסנל, באיירן, מילאן וצ'לסי. הבעיה של ליברפול היא שיש לה איצטדיון שמכיל רק 45 אלף מקומות, וזה מקשה על התמודדות מול ארסנל (60 אלף מקומות והכרטיס היקר באנגליה) ויונייטד (75 אלף והכרטיס השני ביוקרו). אין לליברפול את הלוקסוס לטעות עם רכש. כל שנה בלי איצטדיון פרטי עולה ביוקר, כל שנה בלי ליגת האלופות מרחיקה אותה מהצמרת האנגלית. אולי לתמיד. הדו"חות הכספיים של שנת 2012 מאשרים זאת: הפסד של 40 מיליון פאונד שמעמידים את החוב של המועדון על 88 מיליון פאונד. נכון, לא מדובר בסכומים אסטרונומיים, אבל שעון החול של ליברפול הולך ומתקתק.
הבשורה הטובה לאוהדי ליברפול היא שהישועה של קבוצה עם קהל אוהדים נאמן קרובה ממה שנראה לעין. מספיק להסתכל על הקבוצות שמדורגות אחריה בדירוג הקבוצות הרווחיות בכדורגל העולמי שמפרסמת חברת "דלויט" בכל שנה. ליברפול מדורגת שם תשיעית, יובנטוס ובורוסיה דורטמונד אחריה והן אלה שצריכות לשמש לה כציון דרך.
ב-2007 יובנטוס עוד הייתה בליגה השניה אחרי פרשת "הקלצ'יופולי". שחקנים בכירים עזבו אותה, איצטדיון "דלה אלפי" המיושן הוזנח, הקבוצה שיחקה באולימפיקו שלא היה בבעלותה והעתיד לא נראה מבטיח. אבל רכישה שפויה של שחקנים צעירים וצירוף שחקנים חופשיים (פירלו ממילאן, פוגבה מיונייטד, יורנטה שיצטרף הקיץ מבילבאו) גרמו לכך שלאט לאט החשבונות התאזנו והקבוצה חזרה להיות גורם מרכזי בכדורגל האירופאי. הבוננזה האמיתית הגיעה כשה"יובנטוס סטדיום"- המגרש היחיד בסרייה A שנמצא בבעלות פרטית, נפתח ב-2011 והוא מספק הכנסה נקיה וגבוהה למועדון. ההכנסות לחצי הראשון של 2012/13 עלו ל-149 מיליון יורו, גם בזכות החזרה לליגת האלופות שהכניסה 45 מיליון יורו. ולמרות שהמועדון יפסיד כספים בהמשך בעקבות תשלומים על קניית השטח סביב האצטדיון, הגברת נמצאת במצב פיננסי מבטיח לקראת השנים הבאות.
גם הגורל של דורטמונד לא נראה מבטיח עד לא מזמן. ב-2005 המועדון הגרמני היה על סף פשיטת רגל, ה"ווסטפאלן שטדיון" לא היה ברשותה והנכס היחיד שהיה לה הוא קהל של כ-80 אלף שהגיע למשחקים. כאן דורטמונד בנתה מודל כלכלי שהתחיל עם מכירת שם האיצטדיון עד 2021 והוא ייקרא עד אז "סיגנל אידונה פארק". המשמעות, כסף רב נכנס לקופה. אחרי שבעבר בורוסיה כמעט פשטה רגל בגלל רכש מאסיבי, המועדון עבר להתבסס על סגל צעיר שגדל במועדון (מריו גצה, נורי שאהין) והנהיג מדיניות בה פיתוח שחקנים הוא עד גיל 23. ככה לא מוותרים על שחקן שלקח לו זמן להתבשל (כמו שקרה לליברפול שמכרה בזול את טום אינס לבלקפול ורוצה כעת לרכוש במחיר גבוה בהרבה). דורטמונד רכשה שחקנים במחיר נמוך (מאטס הומלס 4 מיליון יורו, רוברט לבאנדובסקי 4.5) ולמעשה מוכנה למכור כל שחקן אם תגיעה עליו הצעה שאי אפשר לסרב לה. עם האיצטדיון הגדול בגרמניה והשישי בגודלו באירופה, אלופת גרמניה בשנתיים האחרונות מרוויחה כסף רב ביום המשחק וביחד עם מספר חוזי אימוץ הכניסה ב-2012 כ-215 מיליון יורו לשנה וסיימה עם רווח נקי של כ-14 מיליון. זה אמנם לא נחשב לרווח היסטרי, אבל כשלוקחים בחשבון את ההכנסות העתידיות מליגת האלופות וכסף מרכישת שחקנים אין פלא שהמניה שלה עלתה השנה ב-22 אחוזים.
יובנטוס ודורטמונד, שתי קבוצות רומנטיות עם קהל שהלך איתן ברגעים הקשים, הן הדוגמא ממנה ליברפול צריכה לשאוב השראה. לשתיהן יש איצטדיון מכניס, שחקנים צעירים ורכש חכם ושפוי בגיל טוב. צריך לזכור שגם היום ליברפול שווה יותר משתיהן ומכניסה לפחות 60 מיליון יורו יותר משתיהן. היא צריכה לנהוג כמוהן: להוציא לפועל את הרחבת אנפילד, שתגדיל את האיצטדיון ל-60,000 מקומות, להמשיך לטפח שחקני בית כמו וויזדום, סטרלינג וקלי ולשפר את הרכש. במילים אחרות, יותר פגיעות בול כמו סוארס, קוטיניו וסטארידג' ופחות פספוסים במחירים לא הגיוניים. אסור לשכוח, קארול, הנדרסון, אלן, בוריני ודאונינג עלו ביחד 100 מיליון פאונד, כשרק האחרון פתח בניצחון על טוטנהאם.
למעשה, אין סיבה שעם ניהול נכון ליברפול לא תחזור להיות תוך כמה שנים המעצמה שהייתה. זה מועדון עם DNA של הצלחה, עם מנג'רים אגדיים כמו ביל שנקלי ובוב פייזלי, שחקני עבר מפוארים כמו דלגליש וראש וגם כמה כוכבים עכשוויים שעוד ייכנסו לספרי המועדון. זה מועדון קהילתי עם רומנטיקה שלא נעלמה. הקהל שומר לה אמונים בפאבים בירושלים, דבלין ובנגקוק והאמונה תמיד קיימת. עכשיו רק צריך שהכל יתחבר למשהו מהותי ומוחשי. כמה כיף יהיה לראות את הקהל הזה לומד מחדש איך זה לאהוד קבוצה מצליחה.
