אז כדי לומר שאני מופתע שהוא חזר, עליי לומר שלא חשבתי שהוא יחזור, ולמען האמת לא נראה לי שחשבתי על הנושא בכלל, עד שלשום. ויחד עם זאת, עכשיו שזה כבר פה, מדובר בחתיכת אירוע ביזארי ומרענן. בכל זאת, לחזור אחרי 9 שנים מחוץ למסגרת שגם אם אינה מוגדרת "תחרותית" במאת האחוזים, היא ללא ספק מקצוענית ודורשת איזשהו סוג של כושר מינימלי? לא סיפור סטנדרטי בשום צורה. ברור שספר, אחד הפספוסים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי, לא יתן פה 25 דקות לערב, וזה אולי אפילו סוג של קוריוז ונכון שהוא רק בא לסתום חורים בחולון. אבל 2004 נו.
מ שישר הקפיץ אצלי את הפיוז: את מי הייתי מחזיר לו יכולתי? שאלה שהעסיקה אותי אל תוך הלילה. קודם קובעים כללים. מה, אפשר להחזיר כל אחד? לא נראה לי, זה יהיה טיפשי (קבלו סטייה: דייויד אנקראם). אז נתמקד בישראלים. ומהישראלים כן כל אחד? לא. רק כאלה שלא פרשו בגלל פציעה גומרת קריירה (הלכו קטש ואמישה) ורק כאלה שיכולים לעשות נזק בליגה כיום (הלך יניב גרין).לא, לא נזק גופני לעצמם. יותר בכיוון של 10 דקות משחק איכותיות, כדי לתת מנוחה לאחד הכוכבים. אז קבלו את החמישייה המחליפה הכי מרגשת בתולדות הליגה:
רכז: עדי גורדון, בן 47
נקודות בקריירה: 4,103, מקום ברשימת קלעי כל הזמנים: 36, עונות בליגה: 13.
בשיאו שחקן של 15 ו-5 אסיסטים למשחק. אני מוכן להמר שגם בגילו יש לו צעד ראשון לא רע בכלל וניתור יותר מסביר מהמקום. היי, אנחנו מדברים על ליגה שבה ניצן חנוכי עולה בחמישייה, אז גורדון לא יכול לתת 10 דקות? יכול. יש מצב גם שעם איך שירושלים נראית הוא בדיוק מה שהיא צריכה, אם כי בכלל לא בטוח שאם היה חוזר היה עושה זאת לאדום של הבירה. הוא אמנם לקח עם ירושלים שני גביעים אבל האנרגיה שם כל כך שלילית כבר שנים, שלא בטוח שהוא ירצה לסכן את הקארמה שלו. יש לי תחושה שחיפה של היום מתאימה לו יותר.
שוטינג גארד: ווילי סימס, בן 55
נקודות בקריירה: 3761, מקום ברשימת קלעי כל הזמנים: 44, עונות בליגה: 15.
בשיאו, אחד הגארדים הגדולים שהיו פה. סוג של דייויד ריברס מוקטן. צפיתי בכמה משחקים בחמש פלוס גולד לאחרונה לקראת הדרבי, ותנו לי לומר לכם, ב-1988 ווילי סימס הקדים את זמנו ב-20 שנה והיה משתלב מעולה גם היום. לא היו קומבו גארדים כאלה באותן שנים. אני מזכיר לכם שהמודל לרכז המצטיין באותם ימים היה חן ליפין. על הרקע הזה, וגם בלי שום רקע, סימס היה אתלט נדיר, חתולי, זריז וחכם, שומר מעולה, עם ניתור עצום מהמקום ויכולת שליטה בקצב. אז האתלטיות כנראה דעכה, אבל אין כמו שליטה בקצב של בחור בן 55.
סמול פורוורד: דורון ג'מצ'י, בן 52
נקודות בקריירה: 9611, מקום ברשימת קלעי כל הזמנים: 1, עונות בליגה 23
ב-1999, במדי מכבי ראשל"צ, ג'מצ'י בן ה-38 נתן 20.2 נקודות למשחק ב-65% מ-2 ו-45% מה-3. ג'מצ'י, אולי הכישרון ההתקפי הגדול בהיסטוריה שלנו, היה ונשאר הישראלי שהכי התאים לנ.ב.א, מבחינת צורת המשחק והאתלטיות. מאיך שהוא נראה במשחקי ותיקים למיניהם, יש לו עדיין מה לתרום גם בליגה שלנו וקליעה לא הולכת לשום מקום. מצד שני הוא אחד הבלתי נסבלים, וקשה לראות איך מישהו מקבל אותו בזרועות פתוחות. ניסוי מרתק.
פאוואר פורוורד: נדב הנפלד, בן 45
נקודות בקריירה: 2,898, מקום ברשימת קלעי כל הזמנים: 69, עונות בליגה 14.
אולי ההימור הבטוח מכולם, אין ספק שהוא יכול לתרום 10 דקות בליגה שלנו ואפילו יותר. אחרי פרישה חמוצה נטולת משחק פרידה, זה יכול לסגור פה מעגל יפה. אני לא מוטרד מעניין האתלטיות, הנפלד היה באמת "יונה" רק בקונטיקט, אחר כך בשנים במכבי, ויותר ויותר עם כל שנה שעברה, הוא הפך לסוג של פרגית דשנה, יונה ממולאת אם תרצו. ועדיין, לא צריך לעופף באוויר כדי לסגור לריבאונד או לחתוך קווי מסירה. נקודות היו בונוס כבר אז.
נקודות בקריירה: 1,970, מקום ברשימת קלעי כל הזמנים: 160, עונות בליגה: 15
דווקא היום, אחרי ניצחון עצום בדרבי, מגיע להפועל בחזרה את אמסלם. את אוסישקין אי אפשר להחזיר, מצבו של מוסינזון לא ברור, טפירו כבר כנראה לא יגיע לעונת פרישה, אמסלם זו אופציה טובה. והיי, מה עשה האיש הנדיר הזה אז שהוא לא יכול לעשות היום? דחיפות, ריבאונדים, סלי זבל מתחת לסל ויש לכם 10 דקות שקטות של אחד המנהיגים הגדולים בכדורסל הישראלי אי פעם. בלי סנטר מחליף ראוי, לכו תדעו, אולי אפילו במכבי יהיו מוכנים לעסקה הזו.
