אף אחת מהן היא לא הקבוצה של המדינה שלנו, או משתלבת בטיול נהדר בברצלונה, מדריד או לונדון אבל הכדורגל שלהן מלא איכות, קצב, טכניקה אישית וקבוצתית. וכן - כדורגל גרמני פתוח, התקפי, מלא כישרון ושחקנים זריזים. ההיפך הגמור מהכדורגל המכני הנוסטלגי הגרמני.
זוהי הקצפת של ליגה גרמנית, נהדרת ברובה, שאימצה לעצמה כדורגל התקפי, ססגוני, שמושך רבבות צופים לכל מגרש ומבוסס על שחקנים גרמנים מהזן החדש: מהירים קטנים וזריזים, כשכמעט כולם מלוטשים בטכניקה אסתטית עם הכדור. מלא תנועה ללא כדור ויציאה מהעמדות. גם הנמוכים והטכניים מאוד חזקים ומלאי קואורדינציה. תוצרים של עבודה מגיל צעיר דבר שנותן להם יתרון עצום בתגובות מהירות בהגנה ובהתקפה.
המהפך בחשיבה הגרמנית בעשור האחרון הוא חלק מתוכנית ארוכת טווח (שעדיין באמצע הדרך). במרכזה עומד שיתוף של ההתאחדות והקבוצות אשר מחייב תוכניות אימון ברורות מגיל ילדים, אקדמיות שכוללות צוותי אימון ופיתוח איכותיים בכל גיל ובכל מערך, קריטריונים לשיתוף שחקני בית בסגל הבוגרים ומענקי עידוד לשם כך. בקרוב אצלנו, או (כנראה) שלא...
שתי הקבוצות שפותחות כרגע פער די מדאיג מהאחרות הן באיירן ודורטמונד. הבווארים הם אחד המועדונים הגדולים והעשירים בעולם עם תקציב של פי כמה מדורטמונד וסיימו עונה מושלמת עם כל התארים. אליפות, גביע, וגביע אירופה לאלופות והכל שנה לאחר שדורטמונד הדהימה את כולם וזכתה בדאבל.
באיירן גם עוסקת (כמו מכבי ת"א בכדורסל) בשיטה של קניית שחקנים נהדרים מהיריבות שלה כדי להחליש אותן. השנה קנתה מדורטמונד את גצה לפי סעיף שחרור וניסתה לקנות את לבנדובסקי. המהלך לא צלח, אבל הטעם המר אצל הפולני כלפי הנהלת הסגנית נותר.
באיירן תחת פפ גוארדיולה מנסה לשנות קצת את השיטה שעזרה לה לדרוס את גרמניה ואירופה. לשחק יותר את הכדורגל של ברצלונה תחת פפ - המון חילופי תפקידים ומיקום וניסיון לשחק לפעמים עם חלוץ תשע מדומה. כדוגמא אפשר לקחת את פיליפ לאם שמשחק מגן וקשר לחילופין. שאקירי וריברי לפעמים משחקים בשלישיה האמצעית ולפעמים על הקו. מולר לפעמים על הקו ולפעמים חלוץ מטרה וגם רובן לפעמים משחק בעמדת החלוץ וגם מבקיע לא מעט. טיאגו (שעוזר ליישם את מודל בארסה הקלאסי) וקרוס מחליפים מקומות בקישור, אך השאלה אם חאבי מרטינס בעמדת הבלם היא הברקה או בעיה.
אין סוף אפשרויות. אין סוף שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר. באיירן היא מועמדת רצינית לשחזר את ההישג מהעונה שעברה. פפ רגיל ללחץ. המועדון רגיל ללחץ. ועדיין לאור רמת הציפיות כל הפסד יעורר הדים ומיני משבר.
מצד שני, רובין הוד של הכדורגל הגרמני: דורטמונד. הקבוצה של קלופ הפסידה את גצה המוכשר והנהדר, החליפה בלם בסגל אבל בסך הכול הביאה שתי אופציות התקפיות נהדרות בדמותם של מחיטריאן, ואובמיאנג.
שחקנים כשרונים עם מספרים נהדרים בקבוצות הקודמות שלהם. עד כה הסקאוטינג של דורטמונד היה כמעט מושלם ובחר בשחקנים ששדרגו את עצמם לרמות הכי גבוהות באירופה. זו הדרך היחידה שלה לקרוא תיגר על הבווארים גם הפעם. הסגל של דורטמונד דליל בהרבה והיא עדיין חייבת שחקן או שניים לסגל. גם בעמדת המגנים.
גונדוגן הנפלא מוסט לעיתים מעמדת הקישור האחורי לעמדת הפליימייקר כדי לתת עוד אופציה התקפית. לראשונה בשנים האחרונות קלופ גם תרגל בהכנה שיטה של קשר אחורי אחד עם שניים לפניו כשלישיה הפוכה. כשלפניהם שלישייה התקפית. מול באיירן ב-2:4 בסופר קאפ הוא חזר לשיטה הרגילה. אולי זהו קלף שהוא שומר להמשך הדרך כי הוא יצטרך הרבה קלפים מפתיעים להתמודד ראש בראש עם האלופה עד הסוף.
כמובן שאי אפשר לשכוח את לברקוזן, שאלקה ועוד קבוצות נהדרות שיפתיעו. את בן שהר שנקווה ונאחל שייצג אותנו בכבוד בהרטה ברלין. מה שבטוח - יהיה סופר מעניין. ואחרי גמר ליגת האלופות בעונה שעברה יש כבר הרבה יותר אנשים שעוקבים אחרי הליגה הגרמנית.
