ב-30 השעות לערך שבילו פה הקטאלונים, שררה אופוריה באוויר. ציפי לבני מתוסכלת כי עוד לפני שישבה למו"מ הקדחתני שכל כך חיכתה לו עם אבו מאזן והמתווך האמריקאי קרי, התחוור לה שללא התראה מוקדמות צ'אבי והמתווך הארגנטיאני מסי השחילו את השלום המיוחל ממש מתחת לאפה. פתאום התברר לנו שקמה מדינה חדשה, "פלסטין", וזה אפילו עוד לפני שהצביעו עליה באו"ם. אבל למה להיות קטנוניים על הסכם זה או אחר ועל סכסוך ארוך שנים? עד שבארסה כבר פה, לפחות ניתן להם הרגשה של אידיליה.
הקטאלונים נעו להם בכיף על הציר בין חברון לירושלים, ציר שבו חיילים נעים ברכבים ממוגנים, כאילו מדובר במסע בחבל גאליסיה. רגע אחד הם מחליפים פסים בדורא ובמשנהו מטקטקים על כר הדשא ביפו, אין מה להגיד, אוטופיה. כמעט כולם היו מבסוטים מהקרנבל. כולם, אולי פרט לשחקנים שלא ממש הבינו את תפקידם בכל הסיפור הזה. בסך הכל בשביל החבר'ה הצעירים מדובר בעוד מסע מיני רבים שהם מקיימים בקיץ, ולא באמת משנה להם איפה ולאן.
"תאמין לי, אי אפשר להאמין לתקשורת", בוודאי אמר אחד השחקנים לחברו. "מלחמה, סכסוך, אבנים. הכל שטויות. זה כסכסוך זה? יותר רגוע פה מאשר בשער של ואלדס במשחק ביתי מול חטאפה. שיבואו פעם אחת לספר ויראו את המחתרת הבאסקית. אז, אולי, יבינו מה זה סכסוך", ענה לו החבר בשיח הדמיוני. אבל כמו כוכבים הוליוודיים אמיתיים, שחקני בארסה מילאו את תפקידם בצורה מושלמת, פרט לאיזה פיהוק שהתפלק פה ושם, או משחק קטן באייפון בזמן שנשיא המדינה ורוה"מ נואמים. טוב, בתור מי שרגילים לנאומים כאלו, אנחנו יודעים שאי אפשר להאשים אותם.
וחוצמזה, ככה נראים שחקני הקבוצה הטובה בעולם? רובם מגרדים את המטר שבעים מלמטה, נראים כמו ילדים בני 17, חצי מהפרצופים בכלל לא מוכרים ואם לא הייתם אומרים שזאת בארסה היינו בהחלט עלולים לחשוב שמדובר במחנה אימון שגרתי של אורתדוכסים לוד. מה שדווקא כן הצליח לעורר עניין בקטאלונים הצעירים היה הביקור בכותל. אמנם מסי ישר חיפש איך לעקוף את החומה, אבל משהבין שמדובר בקיר שלא כל כך פשוט להזיז החליט לשתף פעולה ולהשחיל פתק בין חיבורי האבנים. המחזה של שחקני בארסה עם כיפות על הראש נראה היה טבעי עד כדי שעובר אורח עלול היה לחשוב שמדובר בתלמידי ישיבה שבאים לבקש פטור מהקב"ה.
נתניהו קידם את המו"מ, פרס היה מדוייק בחימום
גם רוה"מ נתניהו הצטרף לחגיגה ואמר: "אם מסי, צ'אבי ואיינייסטה היו יושבים על שולחן המו"מ, כבר מזמן היה פה שלום". אמר ולא הבין כמה הוא צודק. דווקא הביקור הזניח לכאורה, וחסר הקשר לכדורגל, השיג בדיוק את מטרתו. מסתבר שכשמדובר במסי וחבורתו, זה לא משנה איזה דת או לאום כתובים לך בתעודת הזהות, כי לפחות בחלק הזה של המזרח התיכון, כולנו קטאלונים.
מה שבאמת לא היה קשור לביקור היה האימון המשונה בבלומפילד. לא רק שהעזו להפריע לשחקנים באמצע הטיול השנתי עם, רחמנא ליצלן, כדורגל, הם גם נאלצו להזיע בחום של כמעט 40 מעלות. ואם זה לא שבר את הקטאלונים, אז הנחיתו עליהם את עינת שרוף ששרה "עוד יבוא שלום עלינו" על מנת להשיג נוק אאוט מושלם. עוד שלום כזה ואבדנו. אבל גם זה לא שבר את השחקנים האמיצים, והמכה האמתית באה מכיוון בלתי צפוי. דווקא האיש שמקפיד לטפח באדיקות את חזון השלום במזרח התיכון בעט במו רגליו, ועוד על מסי. הנשיא פרס ניגש לבעיטת הפתיחה של האימון בבלומפילד והפתיע את הפרעוש עם שמאלית ישר לחמינדוס. "לפה, אני לא חוזר", חשב לעצמו בוודאי החבר ליאו. וכך בהינף בעיטה ירד לו לטמיון השלום המדומה שהביא עמו הביקור ההיסטורי של הקטאלונים בארץ הקודש.
עכשיו הם כבר ביעד הבא, והאמת? טוב שכך, גם ככה כבר התחיל להימאס לנו מהם. בוודאי הם ינופפו כעת לשלום ויפלרטטו עם אלפי מעריצים אחרים, בעוד אנחנו נחזור לסורנו ונמשיך להתקוטט עם שכנינו. גם השלום ששכן פה לרגע נעלם כלא היה, אבל עדיין נותרה בליבנו התקווה, שהוא יחזור. מי יודע, אולי בביקור הבא.
