היום בדיוק לפני שנה כבש רובין ואן פרסי שלושער מול אסטון וילה ויונייטד חגגה את האליפות ה-20 בתולדותיה. אף אחד לא האמין ששנה אחר כך, המועדון שלא פיטר מאמן כבר 27 שנה ייאלץ לעשות את זה מהמקום ה-7 בליגה, עם המאזן הגרוע ביותר של אלופה בפרמייר-ליג ובלי 100 מיליון פאונד של ליגת האלופות בעונה הבאה.
שבועיים לאחר השלושער, ביקרתי במתקן האימונים בקרינגטון, יום לפני המשחק מול צ'לסי שכבר לא קבע כלום. אף אחד לא ידע עדיין את מה שיתפרסם שלושה ימים אחר כך: סר אלכס פרגסון פורש בסוף העונה. במהלך ארוחת הצהרים עם טוני סטראדוויק מאמן הכושר של הקבוצה, רנה מולנסטיין ורייאן גיגס, התלוצצנו על כך שכשהבוס יפרוש יונייטד, תצטרך למנות שני מאמנים: זה שיחליף, וזה שיחליף את המחליף. למרות "הנבואה" אף אחד לא ציפה שזה יהיה כל כך מהר, אבל דיוויד מויס מסתבר עשה כמעט הכל כדי להגשים את הנבואה.
כולם כבר ניחשו לאחר ההפסד לאולימפיקוס ביוון שמויס לא ימשיך, השחקנים כבר "הריחו" את זה וכששחקנים "מריחים" שימיו של הבוס ספורים הם כבר "מתנהגים" בהתאם. גם המשחקים מול באיירן מינכן שהיו מעין מלחמה על הכבוד של המועדון לא ממש הראו שהשחקנים נלחמים על עבודתו של המאמן.
לפני כשלושה שבועות נקבעו מדידות לחליפות ייצוג לשחקני יונייטד לקראת מסע המשחקים בקיץ שיכלול את ארה"ב. אחד מהשחקנים הבכירים לא הגיע למדידות וכשהתקשרו אליו לשאול מדוע הוא ענה: "הבנתי שהבוס כן הגיע למדוד חליפה, אז אם הוא יהיה שנה הבאה אני בטוח לא אהיה".
כבר בקיץ שעבר הבינו ביונייטד שיש להם בעיה, למרות עצתו של פרגסון לשמור על אותו צוות מאמנים לפחות לשנה החליף מויס כמעט את כולם והביא צוות צעיר וחסר ניסיון מהותי. כל זאת יחד עם ההתלבטויות של מויס על שחקנים כגון טיאגו אלקנטרה, ההתעקשות על פלאייני, לייטון ביינס ופאביו קונטראו ממדריד (מחליפים לאברה), המו"מ הארוך והלא מוצלח עם ססק פברגאס הוביל לזה שיונייטד שילמה 27 מיליון פאונד על פלאייני ששבועיים קודם אפשר היה לקנות אותו ב 24 מיליון.
יחד עם פרישתו של אלכס פרגסון איבדה יונייטד את ניהולו של דיוויד גיל כיו"ר שהחליט לעזוב. במקומו מונה אד וודוורד אחד מהאנשים המוערכים על ידי הגלייזרים בעקבות הסכמי חסות גדולים שהביא למועדון. אבל לוודוורד לא היה שום ניסיון מול סוכנים או כיצד לנהל מועדון שכרגע איבד את המאמן הכי מצליח בהסטוריה.
כדי "לרכך" את המהלומה צירף מויס את רייאן גיגס לצוות המקצועי כמאמן/שחקן דבר שהחזיק מעמד שבועות מעטים כשגיגס הפסיק להגיע לפגישות של הצוות המקצועי בטענה שמויס במילא לא מקשיב לאף אחד. גיגס לא היה היחיד שהבין שמויס לא מתאים, גם שאר השחקנים הוותיקים כמו פרדיננד, פטריס אברה ורובין ואן פרסי דיברו די בגלוי על שיטות האימונים המיושנות של מויס וחוסר היכולת שלו לתקשר עם השחקנים.
מויס העביר את כל האימונים, המסר העיקרי היה הגנה והגנה, דבר שיונייטד מעולם לא הצטיינה בו יותר מדי. מהר מאוד הראו השחקנים את אי שביעות הרצון שלהם בתצוגות נפל שבוע אחרי שבוע. מויס לא איבד את חדר ההלבשה כפי שאומרים, הוא מעולם לא קיבל אותו ממש, את פרגסון השחקנים לא ממש ראו כל הזמן אבל הרגישו אותו באזור, את מויס הם ראו כל הזמן, אבל לא ממש רצו לראות. חוסר ההערכה למויס ולצוות שלו ניכר היה באימונים, גם לפני משחקים חשובים נראה היה שלשחקנים לא ממש אכפת.
השיא הגיע כשקפטן הקבוצה נמניה וידיץ' הודיע על עזיבתו בסוף העונה כשמספר ימים אחר כך אינטר פרסמה את תמונתו חותם על החוזה בקבוצה. זאת הייתה אולי הפעם הראשונה בהסטוריה של המועדון ב-27 שנה האחרונות ששחקן עזב את המועדון מרצונו מבלי לקבל רמז על כך מאיש.
51 משחקים ניהל דיוויד מויס כמאמן יונייטד, 51 הרכבים שונים, גם בימיו של פרגסון הייתה רוטציה בסגל אבל בשביל לעשות רוטציה כזאת את קודם צריך להיות פרגסון. אף שחקן לא הרגיש בטוח במקומו במיוחד לאחר ההצהרות החוזרות ונשנות של מויס שבשנה הבאה נביא 6-7 שחקנים חדשים.
מרבית השחקנים יהיו מרוצים הבוקר, אולי חוץ מווין רוני שעשה ככל העולה על רוחו במועדון מאז הגעתו של מויס, אבל גם הם יודעים שלא משנה אם זה יהיה ואן חאל או סימאונה או אפילו הישארותו הקבועה של גיגס כמנג'ר, הטלטלה החזקה שעובר המועדון רק החלה וקרוב לוודאי שתמשך מספר שנים. דיווויד מויס שבר הרבה שיאים במועדון, שיאים שהחזיקו עשרות שנים, אחד הקשים למועדון היה ההפסד הכפול לליברפול 3:0 באולד טראפורד. השיא האחרון שהצליח לשבור הבוקר היה העובדה שהוא אימן את המועדון לתקופה הקצרה ביותר מאז 1927.
