אפשר להקביל את תפקידו של מאמן כדורסל למנצח על תזמורת. במקרה של מכבי תל אביב, השחקנים - כפי שנראו מול קוצ'ה לבוראל ויטוריה - נשארו כליזמרים. במקום שיהיו מטאדורים ויילחמו על חייהם במשחק, ישנה אווירה שכאילו בכל רגע השור הולך להעיף אותם. ככה זה לא יכול להימשך, אבל עדיין - צריך לקבל פרופורציות.
זו חוכמה קטנה לזרוק את הכל על המאמן או לחשוב לפטר אותו אחרי הפסד אחד, כי ככל שהוא קשה ולא נעים, למכבי עדיין יש אפשרות לסיים במקום הראשון בבית. ואם כבר כאבים, אגב, אז ההפסד בדרבי כאב הרבה יותר, למרות שגם הוא לא קבע מי תהיה האלופה במאי.
לדייויד בלאט, על כל פנים, יש אפשרות לרפא את המחלות, שחלקן הפכו לכרוניות - ואת זה אפשר היה לראות גם בהפסד בנוקיה. בעיית הירידה להגנה השתפרה, משתי סיבות: מכבי קלעה ב-60 אחוז ל-2 נקודות והיו לה רק 10 איבודים. הבעיה האמיתי היא שחלקם הגיעו בסוף המשחק, כאשר הלחץ עלה למקומות שחלק מהשחקנים כנראה לא בנויים לעמוד בהם.
ארבע בעיות עיקריות נשארות:
1. מ-35-40 כדורים שנאספים בריבאונד, חטיפות ואיבודים, מכבי לא מצליחה לרוץ ולייצר סלים קלים במתפרצות או בהתקפות מעבר. האם זה תלוי ברכז, או שאולי בשיטה?
2. ריבאונד הגנה. כל מאמן מתחיל מזהה שאפשר לוותר על ירידה להגנה ולעשות סל קל על מכבי בריבאונד התקפה. אתמול היו לא פחות מ-21 נקודות כאלה. בקבוצה שבה טייריס רייס, יוגב אוחיון, סופו ושון ג'יימס לוקחים בערב את אותו מספר של ריבאונד הגנה, אז יש בעיה. ג'יימס, אגב, הוא היחידי שיש לו תירוץ. הוא, כמו באסטון בזמנו, הולך לחסום כל כדור וקשה לבקש ממנו לתקן שגיאות הגנתיות של גארדים וגם לקחת את הכדור החוזר.
3. כשסופו על המגרש, הקובצה כופה את המשחק עליו. על כל סל שהוא קולע, הוא מאבד כדור. יותר מזה, שאר השחקנים נפתחים לעמדות קליעה שלא מאפשרות הליכה לריבאונד ו/או ירידה טובה להגנה. על למעלה מ-30 החטאות, מכבי לוקחת 20 אחוז ריבאונד התקפה. נגדה, יש קבוצות שלקחו פי שניים מהסוכריה הזו.
4. הבעיה החמורה מכולן היא אולי זו שהתרחשה אחרי ההפסד: חדר ההלבשה אתמול היה שקט בצורה מדאיגה בסיום המשחק. צריך שם איזה שאראס, אריאל מקדונלד, מוטי ארואסטי או מוטי דניאל שייתנו בעיטה לאיזה כסא, יאגרפו ארון כלשהו או יהפכו שולחן. כי כנראה יש שחקנים במכבי שעדיין לא הפנימו איפה הם נמצאים, ומישהו חייב להעיר אותם.
