הגדולות שולטות - נדב רון
דבר אחד בלט יותר מכל במחזור הפתיחה של ליגת האלופות, השליטה של הקבוצות הגדולות והעשירות. למעט ההפסד של צ'לסי בבית לבאזל, תוצאה סנסציונית לכל הדעות, והתיקו המפתיע של יובנטוס בקופנהגן, האימפריות פשוט טיילו. ברצלונה הביסה את אייאקס, ריאל מדריד הבקיעה שישייה בחוץ מול גלאטסראיי, באיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי ניצחו בקלות גם הן ועושה רושם שזה פחות או יותר הכיוון העונה.
יש פערים גדולים מאוד בין הטופ של הכדורגל האירופי לבין קבוצות כמו סטיאווה בוקשרט, ויקטוריה פלזן, צסק"א מוסקבה, אוסטריה וינה וכו', ולא נראה שאף קבוצה בסדר הגודל הזה תצליח להתברג לאחד משני המקומות הראשונים בשלב הבתים, מה שלמעשה יגרום לכך שרק בשמינית הגמר תחל ליגת האלופות האמיתית.
הבית שנראה מעניין יותר מכל בית אחר הוא זה של ארסנל, מארסיי, דורטמונד ונאפולי ונראה שלא משנה מי שתי הקבוצות שיעלו לשלב הבא – זה לא יפתיע אף אחד. מנגד, הבית של סלטיק, אייאקס, מילאן וברצלונה, נראה סגור לחלוטין כשאין סיכוי שבארסה והרוסונרי לא יעלו.
טעם מר על החימר – אור יפתח
בטור שנכתב כאן באתר לפני תחילת ההתמודדות בין ישראל לבלגיה, הסביר לירון בכר שמשטח החימר הוא לא בדיוק כוס התה של שחקני הטניס הישראלים. אני לתומי חשבתי שזה תירוץ קלוש, אבל מדקה לדקה, ככל שהתקדמו המשחקים, הבנתי שזו המציאות.
דודי סלע אוהב לשחק נקודות קצרות מכיוון שהוא חסר סבלנות לעומת טניסאים שמתמחים על החימר, ולכן לא היה לו סיכוי במפגש הזה. וכשהמחבט מספר 1 של הנבחרת לא מייצר נקודות, קשה להצליח. הניצחונות הגדולים של הנבחרת הגיעו תמיד בזכות ניצחון מדהים של דודי או אמיר וינטרוב על טניסאי טוב מהם בהרבה, אבל כנראה שהמקום של נבחרת הדייויס שלנו הוא בבית האיזורי ולא בבית העליון.
אנדי רם ויוני ארליך ראויים לכל מילה טובה, אבל כנראה שמקום בין ארבע הגדולות, כמו שהיה אז במפגש נגד ספרד, כבר לא יחזור. בואו נחתום כבר עכשיו על המקום בו אנחנו נמצאים, כי זה יכול להיות אפילו גרוע יותר. מי יגיע אחרי שסלע ואמיר וינטרוב יפרשו?
למרות הכל, הצלחה גדולה – ליאת נמרודי
פאו גאסול, חואן קרלוס נבארו, דירק נוביצקי ועוד רבים וטובים כולל גל מקל ויתרו על אליפות אירופה בכדורסל כדי להתכונן לעוד שנת NBA. הוויתור הזה גרר אצל קברניטי הענף לא מעט חששות שככה יראה היורובאסקט – חלש, אנמי, חסר ברק.
ההיפך הוא הנכון. אולי אין כוכבים בלתי מעורערים, אבל באליפות הנוכחית ראינו הגנות חזקות, נבחרות שמשחקות חזק, נלחמות, עושות המון תרגילים בהתקפה. ליטא וקרואטיה שמוכיחות בכל פעם מחדש שלא משנה מה הסגל שלהן, הנבחרות שלהן פשוט נהדרות. הקהל בסלובניה שהגיע למשחקים ומילא אולמות (לא במשחקים של ישראל, זה נכון), ונבחרות כמו ספרד וצרפת שבכל פעם שלחצו על הדוושה פשוט השאירו אבק ליריבות. אפשר רק לקוות שבאליפות הבאה באוקראינה, גם נבחרת ישראל תהיה חלק מהטופ האירופי. אחרי האליפות הנוכחית וכמות הבעיות שצצו, רק שינוי קיצוני יעזור.
