מעולם לא שתיתי תה עם יוסי בניון ואת אלי גוטמן אני מכיר רק מהמסך הקטן. אני מכריז בזאת על ניקיון כפיים ונטול כל אינטרס. אני לא בא להביע את דעתי על היכולת המקצועית לא של זה ולא של ההוא, אני כאן כדי ללחוש למר גוטמן שהחיים זה לא שחור או לבן, ישנם מקרים שאינם מעידים על הכלל.
הקביעה של גוטמן על כך שחולצת נבחרת ישראל תיכנס תחת המשוואה ישחק - יקבל, לא ישחק – לא יקבל מקובלת עליי לחלוטין עם סייג אחד קטן/גדול. קוראים לו יוסי בניון.
מנהיגות היא יכולתו של אדם להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת. מספיק להביט במבטים של שחקני נבחרת ישראל על יוסי בניון בכל אימון כדי לדעת שיוסי מוביל בבטחה את קטגוריית המנהיג. מספיק לראות את העיתונאים המחפשים לשמוע את מוצא פיו של בניון לפני ואחרי כל משחק כדי להבין שהוא הדמות שכולם רוצים לשמוע.
אני מאמין כי מנהיגים נולדים ולא נוצרים. גוטמן יכול להצהיר אלפי פעמים ולהאמין בלב שלם שהמנהיג שלו בנבחרת הוא X, Y או Z, אך האם היצירה המלאכותית הזאת של המאמן תגרום לשחקנים להביט על אותו שחקן כמנהיג? סבירות גבוהה שהתשובה לכך היא לאו מוחלט.
בניון הוא מנהיג. הכריזמה שלו, ההשראה שלו על מי שלידו, ההערכה האדירה אליו - הכל ביחד משתלב ויוצר את האדם שכולם מכנים מנהיג טבעי וככזה גוטמן חייב אותו בנבחרת ישראל.
לא ביקשתי שישחק - בשביל זה יש מאמן, אך יש ספורטאים שעצם הנוכחות שלהם מוציאה מכולם, כולל מהמאמן אגב, את המיטב.
יש מנהלים שמפחדים מנוכחות של מנהיגים לידם, חוששים מהזרקור שייעלם מדמותם במקרה של הצלחה. גוטמן יכחיש נמרצות שזאת הסיבה (ואולי אף אאמין לו) אך אני לא מצליח למצוא הגיון בו המנהיג הדגול והגדול של נבחרת ישראל לא יהיה שם.
התוצאה חשובה, הדרך הרבה יותר. יוסי בניון הוא לא רק השפיץ של הנעל הוא הרבה הרבה מעבר וברגע שגוטמן יבין זאת, נבחרת ישראל תעשה את הקפיצה שעם ישראל כולו מייחל שתעשה.
