הרבה שמות נזרקו לאוויר בעונת המלפפונים, אבל ירדו באותה מהירות כמו שעלו. באופן סנסציונלי למדי, השם הבולט שמקושר כבר זמן ממושך הוא של לואיס סוארס. כדי להבין את החשיבות של "אל פיסטולרו" במרסיסייד, מספיק רק לראות עד כמה בעלי ליברפול, ג'ון וו. הנרי, דומיננטי בסאגה. מאז רכש את הקבוצה ב-2010, ספק אם האמריקאי היה מעורב כל-כך בנושא של שוק ההעברות, כותב בטוויטר בנושא ומכריז בפומבי ש"סוארס לא עומד למכירה מסיבות מקצועיות". בצד השני של הנהר, עומד ונגר, נחוש כמו שלא היה כבר הרבה שנים: "לא ויתרתי עדיין על סוארס. אם הייתי קורא כל דבר שכותבים, הייתי מוותר, אבל אני אעשה זאת בדרך הנכונה. אני אופטימי", אמר.
יש סיבה למה ארסן נעמד על רגליו האחוריות, למה הוא באמת מאמין שזה יכול להיות שלו וכבר הגיש שתי הצעות, שנדחו - הוא הפנים שמשהו צריך להשתנות, שאין לו יותר את תירוץ המשכנתא על האצטדיון החדש להיאחז בו. לראשונה אחרי כמה עונות הוא שמר על שחקניו הבכירים והוא צריך חיזוק נקודתי כדי לחזור לקדמת הבמה. הסקורר מאורוגוואי בהחלט עונה להגדרות ואם יהיה חיבור, ארסנל תצטרך להשתנות כדי שזה יצליח, שינוי שצריך להתחיל מהשחקן.
נאמנות לא תמצאו כאן
באחד הטורים האחרונים של ב"טלגרף" הבריטי, כתב הנרי ווינטר ש"הקבוצה שתחתים את סוארס תקבל שחקן ארסי ובוגדני". את הכתוב אפשר לייחס לסקנדלים הרבים שסובבים את השחקן באנגליה, אבל גם בעיקר לכך שהוא מרגיש מיצוי ושנמאס לו ממקום מהר. בכל פעם שהייתה לו אפשרות להתקדם, הוא עשה את המוות כדי להשיג את מבוקשו, זה קרה כשעבר מכרונינגן לאיאקס, מאיאקס לליברפול וגם בימים אלה, כשהוא רוצה לעזוב לצפון לונדון ומנסה אפילו אופציות משפטיות כדי לעשות זאת, בטענה שיש לו סעיף בחוזה שמאפשר לו תמורת 40 מיליון ליש"ט (סכום שארסנל הציעה ונדחתה) לעזוב.
סיפוריו של סוארס מזכירים את כל הכוכבים שעזבו את ארסנל בשנים האחרונות, כולם הלכו בטענה שהקבוצה אינה שאפתנית ושיש להם הזדמנות ללכת למקום שהסיכוי בו לזכות בתארים הוא הרבה יותר גדול, כשכמובן גם צריך לציין את ההיבט של המשכורת. כששחקנים כמו גאל קלישי, סמיר נאסרי ורובין ואן פרסי הגיעו לאמירויות, הם קיבלו ויקבלו שריקות בוז, כי מבחינת התותחנים, מדובר בבוגדים.
כרגע הספק ש"לואיסיטו" יגיע לקבוצה הוא ענק, אבל על יושבי האמירויות להפנים: גם אם יחתום לארבע שנים, אל תצפו למצוא בו את טוני אדאמס החדש. אם תצרף אליה את סגן מלך שערי הפרמיירליג בעונה שעברה, ארסנל תקבל דחיפה אדירה, אבל יש עוד מקומות בהם צריכה הקבוצה להתחזק, ונגר מתמהמה לעשות זאת וזה עלול להשאיר את הקבוצה בבינוניות. אם יקרה מצב ריאלי בו סוארס לא יספיק לארסנל כדי לזכות בתארים הסבירות שתסריט ה"לא מרוצה" שלו יחזור על עצמו, כשהפעם הלונדונים יהיו הצד הנפגע ובשנייה אחת, עוד שם יתווסף ל"רשימה השחורה" של האוהדים באדום-לבן.
ובכל זאת, ארסנל צריכה את לואיס סוארס. כי זה השם הגדול היחיד שכרגע ריאלי שיגיע אליה וייתן לה את השדרוג לו היא זקוקה. לצד כל הפרובוקציות, הנשיכות והאמירות הגזעניות, אי אפשר לקחת מסוארס את זה שהוא כדורגלן מהרמה הגבוהה ביותר ו-ונגר כבר הודיע שהוא יתמודד עם האתגר. הוא יהיה חייב כי מדובר בסופרסטאר, משהו שכל-כך חסר בארסנל ושנלקח ממנה קיץ אחרי קיץ. אם יחתים את החלוץ, זו גם תהיה הצהרה של ארסן ונגר: "חזרתי".
ארסנל?! כן, ארסנל
"סוארס טוב מדי לליברפול ובטח שהוא טוב מדי לארסנל. אני לא יכול להבין למה הוא רוצה לעבור לקבוצה שלא מסוגלת לאיים על תארים. הוא לא צריך להיות בקבוצה שמשחקת בליגת האלופות, הוא צריך להיות באחת שזוכה בה", כתב ג'יימי קראגר בסוף השבוע האחרון בטור שלו ב"דיילי מייל". יש הרבה אמת בדבריו של הבלם בדימוס, אבל הוא לא ציין דבר אחד: נכון לעכשיו, מלבד ארסנל, לא עומדות על שולחנו של הפיסטולרו הצעות אחרות.
ריאל מדריד, שהוזכרה בהקשרו גם, עסוקה בעיקר עם גארת' בייל ואם תשלם על הוולשי בסביבות ה-100 מיליון ליש"ט, קשה לראות מצב שהיא תנסה לרכוש גם את סוארס. לכן, התותחנים נותרו הפייבוריטים להחתימו. האוהד הממוצע, בדומה לקראגר, מתקשה לראות קידום עבור סוארס במעבר לארסנל, אבל מבחינת האחרון, כרגע זה המקום האולטימטיבי עבורו: מלבד דיווח על משכורת של 160 אלף ליש"ט בשבוע (שיא מועדון), הוא יעבור לקבוצה שבעונות האחרונות טובה מזאת הנוכחית שלו, מסיימת מעליה בטבלה והכי חשוב, תחזיר אותו אחרי ארבע עונות לצ'מפיונס, שזו המטרה העיקרית של האורוגוואי: "בליברפול הבטיחו לי שאם לא נגיע לצ'מפיונס, הם יאפשרו לי לעבור למועדון שכן ישחק שם. אני מצפה מהם לכבד את זה".
זה נכון שהתותחנים לא מהווים כרגע איום רציני על האליפות ושאמירתו של ונגר ש"מקום רביעי הוא כמו תואר" היא מגוחכת, אבל בסופו של יום, זה מה ששומר את הפיתוי להגיע לארסנל, ועכשיו הגיע הרגע של הקבוצה למנף את זה.
העסקה עוד רחוקה מלהיסגר, ספק גדול אם תהיה, אבל ונגר צריך להילחם עליה, כי למרות המכות שהקבוצה שלו ספגה (הרבה בגללו), הוא עדיין מחזיק ביתרון עצום, כזה שיכול להביא לו מישהו שישנה את כל התמונה. כי לא מדובר בשחקן שצריך תקופת הסתגלות, אלא בשחקן שכבר הוכיח את עצמו בפרמיירליג ויוכל גם להביא מספרים יותר טובים משהביא ואן פרסי לארסנל לפני שנתיים, זה לא בטוח יביא תארים, אבל בהחלט ישים את הקבוצה בעמדה הרבה יותר טובה לשחזור ימים יפים יותר. וכמה אירוני זה יהיה שאת הכבוד האבוד למועדון שמתגאה בזה שיש לו כל-כך הרבה "קלאסה" יחזיר דווקא השחקן הכי "ערס" שיש.
