2010. ווסלי סניידר מוביל את אינטר של ז'וזה מוריניו לטרבל היסטורי ואת הנבחרת שלו לגמר הגביע העולמי. מסי זוכה בכדור הזהב.
2011. כריסטיאנו רונאלדו מגדיר מחדש את המושג מכונת שערים. מסי זוכה בכדור הזהב.
2012. ריאל מדריד של כריסטיאנו לוקחת אליפות, שבה היא שוברת את כל השיאים. מסי זוכה בכדור הזהב.
רגע, שכחנו את 2009. ליאו, הפיצ'יצ'י (מלך השערים), מוליך את ברצלונה לעונה הגדולה ביותר בהיסטוריית המועדון. מסי זוכה בכדור הזהב. כדור הזהב של "פראנס פוטבול".
קצת היסטוריה. כדור הזהב של "פראנס פוטבול", המגזין היוקרתי, חולק בין השנים 1956-2009, כשבכל שנה השחקן הטוב באירופה מקבל את התואר לאחר החלטת ועדה מיוחדת. במקביל, פיפ"א חילקה את הפרס כדורגלן השנה בעולם, כאשר מ-2004 ועד 2009 השחקנים שזכו בכדור הזהב, זכו גם בפרס כדורגלן השנה בעולם. ב-2010 הוחלט לאחד כוחות, להרחיב את חבר השופטים לשחקנים, מאמנים ועיתונאים ועל פי דבריו של ספ בלאטר באותם ימים: "הזוכה האמיתי הוא הכדורגל, כי יהיה לנו רק פרס אחד עבור השחקן הטוב ביותר בעולם".
האמנם? התקופה האחרונה הציפה את המלחמה הקרה שהתנהלה והפכה אותה לגלויה. הערב שבו אותו בלאטר שתה קצת ופלט הרבה - נתן את האות. התגובה של רונאלדו, או אם תרצו ההצדעה, לא איחרה להגיע וכל הדיבורים על ארגון מושחת, בו בין היתר מזייפים קולות בתחרות המדוברת, צפו ועלו מחדש. כל סטודנט למשפטים יודע כי שופטים מחליטים על התוצאה של הקייס ואחר כך מבססים את הטענות.
כאן, חייבים לעצור ולהגיד – לתת לליאו מסי כדור זהב בכל שנה- זה לא מנותק מהמציאות. בין אם זה כמויות השערים הלא הגיוניות שהוא כובש, או בין אם זה התארים שהקבוצה שלו משיגה או הכי חשוב: העובדה שהוא משלב בין שני הדברים. ועדיין, צריכה להיות דרך. דרך שידועה לכולם, קריטריונים ברורים, כללים. כרגע, במצב הקיים- שחקנים, מאמנים ועיתונאים הופכים את כל הבחירה הזאת לפוליטיקה אחת גדולה. דבר שבאמת גורם לתהות האם מסי מקבל את הפרס רק בגלל שהוא "ילד טוב"?
ומה עם הילד הרע, "המפקד"? השלים עם המצב. הוא כבר יודע שהוא הפחות אהוב בקרב יריביו, אוהדיהם ואפילו השופטים. בהתאם לכך, רונאלדו השתחרר וחווה כנראה את התקופה הטובה ביותר בקריירה שלו עם 26 שערים מתחילת העונה, כאשר בארבעת המשחקים אחרונים כבש תשעה שערים. רק לשם השוואה, לזלאטן (יריבו הערב) יש 19 שערים או אם תרצו, כי אנחנו יודעים שזה מה שחשוב ל-CR7 , מסי עד כה עם 16 שערים. אפשר להוסיף את ניימאר אליו ולהגיע יחדיו ל-21. מדהים. אין ספק. אבל מה שיותר מדהים ואת זה בפיפ"א פחות בוחרים להדגיש בפרוספקטים לבחירת הזוכה בכדור הזהב, היא העובדה שכריסטיאנו עם 70 שערים ב-2013. כן נו, אותה המצאה של כמות שערים בשנה קלנדרית. ובכן, זה 21 שערים פחות מה-שיא של ה-שחקן. 2.33 שערים למשחק עד סוף השנה זה דבר שהוא קשה על סף הבלתי אפשרי, אבל זה בדיוק מה שמניע את הפנומן הפורטוגלי. רוצים להמר נגדו?
עם כל המספרים האלה והקייס המקצועי, יש לציין, לקבלת כדור הזהב, כריסטיאנו פנוי למשימה החשובה שהתחילה בהצלחה ביום שישי. אותה משימה שעלולה להשפיע על שאר העונה שלו - לעלות למונדיאל. המחשבה על מונדיאל, בברזיל, ללא רונאלדו (ויסלח לי זלאטן) – זה פשוט כתם גדול מדי בקריירה שלו ופספוס אולי אפילו יותר גדול, לנו הצופים. אתה יכול להיות טוב, אפילו הטוב בעולם, אבל בסופו של יום כדורגל זה משחק קבוצתי. ואולי, זה מה שמסמל יותר מהכל את הבעייתיות בכדור הזהב. האם הוא ניתן לשחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה של השנה? האם הוא ניתן לזה שהבקיע הכי הרבה שערים? האם הוא ניתן לשחקן הכי דומיננטי, זה שהקבוצה לא יכולה בלעדיו?
ב-14.1.2013 יחולק כדור הזהב המאוחד בפעם הרביעית. אותו פרס שמאז המתכונת החדשה יש לו רק זוכה אחד. אותו פרס שכל כך משפיע על דעת הקהל ברחבי העולם. אותו פרס שהגיע למימדים מפלצתיים ואפילו קצת מגוכחים, כאלה שב"פראנס פוטבול" לא חשבו שהוא יגיע אליו. לפי הדיווחים, הפורטוגלי, לא יהיה שם. או כמו שהוא אמר "כדור הזהב? אמשיך לדבר על המגרש". אז הוא ימשיך ואוהדי הכדורגל, ימשיכו ליהנות. חלקם בשנאה, חלקם באהבה, חלקם בקנאה, חלקם בהערצה וחלקם אפילו קצת במבוכה. וההיסטוריה? היא תספר על כדורגלן שהיה לא פחות גדול מהמתחרה שלו, אבל היה ילד רע הרבה יותר.
