החוף המזרחי ב-NBA אמנם נחשב כבר למעלה מעשור לקונפרנס הפחות טוב של הליגה, אבל למרות זאת, העונה הנוכחית נפתחה כשהוא טומן בחובו לא מעט קווי עלילה שמראש ידענו שיהיה שווה לעקוב אחריהם. האלופה מיאמי בצמרת, הניקס והנטס המתחדשות בקרב על ניו יורק, וגם "הצ'אנס-האחרון-באמת" של בוסטון - כולם מספקים עניין עבור חובבי הספורט. עבור עכברי ה-NBA, גם התחתית, עם ניסיון ההתאוששות של הבובקאטס מעונה גרועה ברמה היסטורית והכישרון של קיירי אירווינג, מהווה מוקד התרחשות.
אבל מה עם "הבטן הרכה" של המזרח? מה עם יתר הקבוצות משיפולי הצמרת, שמחפשות מקום בפלייאוף אבל יודעות שלכל היותר הן יכולות לחלום על הסיבוב השני? שם אפשר היה לצפות לעונה די נשכחת. בתוך כך, אינדיאנה, שכוכבה הגדול ביותר, דני גריינג'ר, בכלל פצוע ולא שיחק דקה העונה, לא הייתה אמורה למשוך תשומת לב מיותרת. וכשהיא עמדה על מאזן שלילי של 8:6 ב-23 בנובמבר, אפילו הפלייאוף נראה רחוק ממנה.
אלא שמאז, הפייסרס ניצחו 25 מ-36 המשחקים שלהם - קצב של 57 ניצחונות בעונה - משהו שבאינדיאנפוליס ראו רק פעמיים ב-40 השנים האחרונות. כרגע, עם מאזן 19:31, הם מדורגים במקום השלישי במזרח, משחק וחצי מניו יורק השנייה ומשחק וחצי לפני שיקגו וברוקלין.
בלי גריינג'ר - הסקורר הבולט אבל לא שחקן שמייצר לאחרים או שמצטיין בהגנה - הפייסרס פשוט התחזקו כקבוצה, ובמיוחד בצד בו צריך למנוע נקודות. גם בשנה שעברה, הראשונה המלאה של פרנק ווגל על הקווים, הם היו קבוצת הגנה חזקה, אבל העונה הם כבר ניצבים במקום הראשון בליגה בתחום. רק קבוצה אחת בליגה סופגת פחות נקודות מהפייסרס, ואף קבוצה לא מעמידה קצב הגנתי טוב יותר פר 100 פוזשנים.
בהתקפה אינדי מתבססת על כמה עקרונות פשוטים, בהם סבלנות והנעת כדור (חמישה שחקנים מוסרים אצלה בין 2.5 ל-5 אסיסטים למשחק), וביתר הזמן הם שמים דגש על ניצול היתרונות הפיסיים שלהם. באחד האימונים הראשונים של הקבוצה העונה ווגל קרא לג'ורג' היל, פול ג'ורג' ורוי היברט. הוא אמר להם לעמוד אחד ליד השני עם הידיים מתוחות לצדדים. "רק רציתי להראות לקבוצה כמה ארוכים ואתלטיים אנחנו", הסביר לאחר מכן. לפייסרס יש מעט מאוד שחקנים בסגל שאינם שומרים מצוינים, וכקבוצה הם מסוגלים לעצור או להגביל כל קבוצה או כוכב בליגה.
האם כל זה יספיק להם כדי לצאת מאותה "בטן רכה" ובאמת לאיים על מובילות המזרח מיאמי וניקס? ובכן, הפייסרס ניצחו אותן העונה, אבל האם יש להם סיכוי בסדרה? חלק מרכזי מהתשובה טמון בגריינג'ר, שאמור לחזור בסוף החודש. הקבוצה רצה טוב בלעדיו ופול ג'ורג' נראה כמו האיש שייקח אותה קדימה בשנים הקרובות. לכן שמו של גריינג'ר עלה כמה פעמים לאחרונה בשמועות לטריידים. אבל לאחרונה נראה שבאינדיאנה ירדו מהאפשרות הזו, והצורה בה יצליחו לשלב אותו בשיטה שמתקתקת תהיה קריטית להצלחתה בפלייאוף.
אבל כל זה לא מסביר דבר אחד: מדוע, גם בעונה כל כך מוצלחת, אינדיאנה מדורגת רק חמישית מהסוף בממוצע אוהדים למשחק, עם 14.5 אלף למשחק? נכון, זו אמנם קבוצה הגנתית בעיקרה, אבל היא מנצחת, יש בה כמה כוכבים צעירים מבטיחים, ואינדיאנה זו מדינת כדורסל (ויסלחו לי הקולטס).
ובכן, אינדיאנה זו באמת מדינת כדורסל... אבל לאו דווקא מקצועני, אלא קודם כל תיכונים ומכללות. דמויות הכדורסל הבולטות של המדינה הן לארי בירד (יותר בזכות העובדה שנולד וגדל במדינה ושיחק באוניברסיטת אינדיאנה סטייט, ופחות בזכות העובדה שאימן וניהל בפייסרס בין 97' ל-2012) ובובי נייט, שאימן משך שנים רבות את ה"הוז'רס".
את מי? כן, את ה"הוז'רס". הוז'רס (Hoosiers) כינוי לתושבי מדינת אינדיאנה, וגם שמן של קבוצות הספורט של אוניברסיטת אינדיאנה. ועם כל הכבוד ל"הוז'רס" מהפוטבול או מנבחרת השחייה של האוניברסיטה, כשאומרים "הוז'רס" מתכוונים לדבר אחד: לקבוצת הכדורסל. בעצם, לשני דברים - לקבוצת הכדורסל, ולסרט הנפלא משנת 86' עם ג'ין הקמן, על קבוצת כדורסל תיכונים במדינה.
במשך עשרות שנים, קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה הייתה מהטובות בארצות הברית. באליפות הראשונה שלה זכתה ב-1940, וב-39 העונות שאימן שם בין 71' ל-2000, בובי נייט הוסיף לה את הזכיות השלישית, הרביעית והחמישית שלה (76', 81' ו-87'). מייק דייויס, שירש אותו, הגיע לגמר נוסף ב-2002 אבל מאז התכנית הלכה והידרדרה, והקבוצה החליפה עוד שני מאמנים לפני שמינתה את טום קרין ב-2008. קרין, שאימן את דוויין ווייד במארקט, ניצחה רק 6 מ-31 המשחקים בעונה הראשונה שלו - אבל הצליח להפוך את הכיוון בו הלכה הקבוצה ולהחזיר עטרה ליושנה.
אחרי שלוש שנים קשות, קרין וההוז'רס שלו השתפרו פלאים בעונה שעברה והגיעו לשמינית גמר טורניר המכללות. המדרגים כל כך האמינו בקבוצה שלו לקראת פתיחת העונה שהם דירגו אותה במקום הראשון בארה"ב ערב המשחק הראשון. למרות עול הציפיות, הקבוצה פתחה את העונה ב-0:9, אבל אחרי ההפסד הראשון ירדה למקום השישי בדירוג הארצי. לפני שבוע, במאזן 2:20, ההוז'רס חזרו למקום הראשון אחרי שניצחו בקרב ישיר את המדורגת ראשונה ויריבתם לליגת "הביג טן", מישיגן.
האולם של קבוצת המכללות, בניגוד למשחקי הפייסרס, מלא בכל משחק וכל 17,472 המקומות בו תפוסים - וכך היה גם בקרב מול מישיגן. אמנם מאז הספיקה הקבוצה להפסיד לאילינוי (קבוצה טובה, אבל לא בין 25 הגדולות) והיא תאבד את המקום הראשון שוב, אבל זה לא מה שחשוב. ההוז'רס רוצים לזכות באליפות הביג 10 ומשם להמשיך לטורניר ה-NCAA. זה המבחן הגדול, המארצ' מאדנס, ולשם קרין והשחקנים שלו מכוונים. לשם, גם הקהל באינדיאנה מכוון. אחרי שייגמר טורניר המכללות יהיה לו זמן לפייסרס, וזה יקרה בדיוק כשב-NBA יתקרבו לפלייאוף. אין מה לומר, כיף להיות אוהד כדורסל באינדיאנה בימים אלה.
