מכירים את זה שממש בא לכם משהו? נגיד, בקבוק בירה. אתם יושבים באוטו, בשיא החום, ומפנטזים על בקבוק בירה קר ומרענן. אח. כמה הייתם משלמים בשביל התענוג. אתם יודעים שזה הכי לא קשור עכשיו, ואתם באמצע היום, אבל בירה קרה. בקבוק שמזיע בחום של אוגוסט. לא תשלמו? ברור שכן.
אז אפשר להבין את פלורנטינו פרס, בעלי ריאל מדריד, שמפנטז על גארת' בייל בברנבאו. אח. כמה הוא היה משלם בשביל התענוג. הוא יודע שזה הכי לא קשור עכשיו, שזה רק יוסיף צרות ודאגות, אבל גארת' בייל. לא ישלם? ברור שכן. ולא סתם ישלם. גם ישבור שיאי העברות, בפעם השנייה בתוך 4 שנים, עם סכומים דמיוניים וחולניים. איזה כיף להיות עשיר.
נפתח בגילוי נאות. הכותב הינו אוהד ריאל. גם אם הטוקבקים יטענו אחרת ויפקפקו באמינות האהדה הזאת. ודווקא בגלל הנתון הזה, הבחילה מהסכום ההזוי שמוכן להוציא פלורנטינו עבור בייל רק גדלה. הבטן מתהפכת לרקע צלילי שקי הכסף שמועברים ממדריד ללונדון. הספירה האחרונה נעצרה על 120 מיליון יורו. שמעתם את זה כבר בחדשות, קראתם את זה כבר באחד מעיתוני היבשת. אתם מכירים את הנתון. השאלה אם עיכלתם אותו. 120 מיליון יורו. מאה עשרים. מה זה המספר הזה? פרקטית, איך זה נראה? מה אפשר לעשות עם כזה סכום? באופן כללי, הכל.
תסתכלו על הקבוצה הזאת. מרטן סטקלנבורג; דניאל קרבחאל, פליפה סנטנה, ברונו אלבש, לוקה דין; טיאגו אלקנטרה, איסקו, פרננדו גאגו; קרלוס טבס, מריו גומז, דויד וייה. מרשים, נכון? שוער סגן אלוף עולם, הגנה שמשלבת שחקנים ותיקים וצעירים, קישור עם כישרון אדיר ושני אלופי אירופה עד גיל 21, והתקפה - מה נגיד - חלום. סופרסטארים אחד-אחד. ומה משותף ל-11 השחקנים האלה? שכולם נרכשו בחלון ההעברות הנוכחי, כלומר, יש להם תג מחיר עדכני. לא השאלות, לא העברות חופשיות. ממש שחקנים שעלו כסף. כמה כסף? 119.9 מיליון יורו. 100 אלף פחות משוויו של גארת' בייל.
הטירוף של פלורנטינו פרס לא התחיל אתמול. למעשה, הוא אחד הגורמים העיקריים לעובדה ששמה השני של ריאל מדריד הוא 'כסף'. את הקדנציה הראשונה שלו כנשיא המועדון, בין השנים 2000-2006, הוא הכתים בפרוייקטי גלאקטיקוס היסטריים עם הנחתת שמות כמו לואיס פיגו, זינדין זידאן, רונאלדו הברזילאי, דיוויד בקהאם, מייקל אואן ורוביניו. למה הכתים? כי כשאתה מוציא מאות מיליוני יורו על רכש מפוצץ במקום על פיתוח שחקני בית, אתה לא יכול שלא לצפות לביקורת. את הקדנציה השנייה, שהחלה ב-2009, הוא פתח בדיוק באותה הדרך. הפעם עם רכש שחצה את רף רבע מיליארד היורו בעונה, כשהוא שובר על הדרך את שיא ההעברות עם כריסטיאנו רונאלדו (94 מיליון), ומוסיף שחקנים כמו קאקה, בנזמה וצ'אבי אלונסו. מאז הוא נרגע. עד עכשיו.
גארת' בייל שחקן נהדר, על כך אין ספק. אבל מדיניות הרכש המוטרפת של פרס, שמגיח אחת לכמה שנים ומתחרפן על חלון ההעברות, הפכה את ריאל לסמל של הצלחה אינסטנט. של בניית קבוצות כוכבים, ולא הצמחת כישרונות מקומיים.
דווקא העונה נראה היה שהבלאנקוס פונים לכיוון אחר, של הצערת הסגל ומתן במה לשחקני הבית. ואז השתחרר לפרס הבורג. "אני לא יודע אם בייל שווה את הסכומים שמדובר עליהם", אמר השבוע צ'אבי. ברור שדבריו של הספרדי הותיק נגועים ביריבות בין קבוצתו, בארסה, לזו ממדריד. ועדיין, צ'אבי אומר את מה שלכולם עובר בראש. שלא משנה כמה השחקן הזה מדהים, אתה חייב לשים לעצמך את הגבול.
נחזור להרכב החלומות. הרעיון של בניית הרכב כזה נולד בדיוק מאותה תגובה ראשונית למספר הבלתי נתפס, 120. חוסר ההבנה את מימדי הנתון הזה. הניסיון להמחיש עד כמה מדובר בסכום מפלצתי, שאם היה מושקע בצורה נבונה, יכול היה להרכיב קבוצה נהדרת. שחקנים שכבר עשו דבר או שניים בכדורגל, כמו גומז, גאגו וטבס, או כישרונות צעירים מבטיחים, כמו איסקו, טיאגו ודין. השקעה לטווח רחוק, עם ראייה קדימה, ובסכומים הגיוניים וטעם טוב. וזה בדיוק העניין. הטעם.
בסופו של דבר, בייל הוא לא האישיו כאן. הוא רק סימפטום לתופעה נוראית שעוברת על הכדורגל, של חציית גבול הטעם הטוב והוצאת סכומי עתק על שחקנים בודדים, רק כי יש את הכסף בנמצא. כל כך הרבה דברים שליליים נאמרו ונכתבו על השתלטות הקטארים על קבוצות כדורגל. אמרו שעם הכסף מהנפט במפרץ הפרסי הם מאיימים לחרב לנו את המשחק. לשנות את החוקים. אבל האמת היא שאת טירוף הכסף הגדול אפשר למצוא בכל מקום. גם בלב האליטה האירופאית.
אומרים על דניאל לוי, בעלי טוטנהאם, שהוא אחד האנשים שהכי קשה לעשות איתם עסקים. במקרה שלנו, אפשר להגיד שהוא פשוט איש חכם. הוא זיהה שפלורנטינו התעורר משנתו ונדלק על בייל, והוא ידע שאם הוא ימשוך אותו מספיק - הוא יוציא סכום היסטרי שיאפשר לו לבנות קבוצה משלו לצמרת הפרמיירליג. כי מהטירוף של הכסף הגדול, יש גם מי שמרוויח.
גם פרס עצמו מקווה לצאת עם רווח כלשהו מהעסקה, כשהמטרה היא להחזיר את ההוצאה בתוך כמה שנים של מכירת מרצ'נדייז הנושאים את שמו של בייל. זה יפגע באגו של רונאלדו? אולי. זה יגרום לכאב ראש לאנצ'לוטי? כנראה. זה ייתן לפרס עוד כמה שנים של שקט בלי הוצאות כבדות? אין לדעת. על כל מקרה, זאת תהיה העברה מנופחת עם משקולות ענק על רגליו של הוולשי, שיצטרך להוכיח שהוא שווה את הסכום שהשקיעה בו ריאל. בינתיים, איסקו עושה את זה מצוין במשחקי ההכנה. והוא הגיע תמורת 30 מיליון 'בלבד'. מציאה.
