לאחר 17 שנים כתובע ההתאחדות לכדורגל, נפרד שלום אבן עזרא מהתפקיד ומהמוסד אשר היה חלק בלתי נפרד ממנו. בטקס הסיום שערכה ההתאחדות לכבודו אמר יושב הראש, אבי לוזון: "אני מצטער שאתה עוזב ולו בשל הסיבה שנותרתי לבד במערכה בה הותקפנו על ידי גורמים שונים".
אבן עזרא נולד לפני 73 שנים במושב צור משה, להורים אשר נמנו על מייסדי המושב. למרות שעבר לפני זמן רב לרמת גן, את חינוכו ובגרותו הוא חייב למושב. לאחר שחרורו מהצבא כקצין בתפקיד קרבי ביחידות נבחרות, החל ללמוד משפטים וב-1970 הפך לעורך דין. בתחילת הדרך ייצג קבוצות ושחקנים עד אשר נתבקש על ידי השופט דב לוין ז"ל לשמש כתובע ההתאחדות לכדורגל, תפקיד אותו ייסד ובו שימש לראשונה וזאת לאחר המלצת 'ועדת עציוני'.
את דרכו בספורט החל כאתלט. אבן עזרא היה אחד האצנים הטובים בארץ בזמנו עם תוצאה של 11.2 שניות במאה מטרים. כדורגל שיחק להנאתו בהפועל פרדסיה והפועל בית ליד עד שקיבל הצעה קוסמת ממכבי נתניה ולאחר מכן אף צורף למחנה אימונים של הפועל ת"א. עם הגיוס לצה"ל פרק הכדורגל נגמר. הצבא היה הדבר החשוב ביותר למי שעדיין משמש כאב בית הדין הארצי למשמעת של עורכי דין ובעברו היה דיין באיגוד הכדורסל, דיין בכל ענפי הספורט, וחבר בית הדין של משטרת ישראל. והכל בהתנדבות מלאה.
"נעשה לך מה שעשינו לרבין"
"תפקיד התובע, מעצם הגדרתו, הוא כפוי טובה ורווי אמוציות של כל מי שעמד לדין בגין עבירות משמעת. לא פעם הרגשתי כבודד בצריח. על מנת להיות תובע ראוי לתפקיד ולמטה חשוב שהאישיות תכלול מספר מרכיבים", אומר אבן עזרא בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט לסיום הקדנציה שלו ומפרט: "אהבת הכדורגל והעוסקים בו, ויכולת עמידה בלחצים אינסופיים".
איזה סוג של לחצים?
"מכל מיני גורמים, החל בחברי כנסת ושרים וכלה באסירים בבתי סוהר הנוהגים עד היום לשלוח מכתבים ולנהל שיחות. אבל הלחצים העיקריים מגיעים דווקא מתחום הכדורגל כמו חברי הנהלה, חברי מזכירות וממלאי תפקידים".
שרוצים מה?
"שאעמיד לדין את האיש הזה, או האדם ההוא".
ואוהדים מאיימים?
"היו עליי איומים רבים מצד אוהדים, אבל במשטרה תמיד אמרו לי שמי שמדבר לא עושה. אמרו לי לפחד דווקא מאלה שלא מדברים. הייתה תקופה שהתקשרו כל יום בעשר בלילה ואמרו לי שהם בדרך אליי הביתה. השתעשעתי איתם, אמרתי להם 'תבואו אחד על אחד ונראה מי פוגע טוב יותר'. כשהייתי צעיר לא הייתה לי בעיה אבל כשהתחתנתי והקמתי משפחה רחבה אז השתניתי. בליל הסדר לפני כמה שנים שני אנשי יס"מ שמרו על הבית שלי. כל אורח שבא חיטטו לו בסירים כדי לראות שאין משהו מסוכן. אחרי שציירו לי על האוטו גרפיטי 'נעשה לך מה שעשינו לרבין', השוטרים ביקשו ממני לא להניע את האוטו ולחכות שהם יגיעו כדי להניע לי. אפילו מהכלא התקשרו ומישהו האשים אותי שאני הורדתי את מכבי יפו ליגה".
"אף אחד לא אמר שהוא מעריך אותי"
לאלימות פיזית לא הגיעו?
"בי לא פגעו. בחור שדומה לי סיפר לי שכשהוא היה בקניון איילון, ניגשו אליו שני אנשים ואמרו לו 'אתה אבן עזרא?', ועוד לפני שהוא ענה הם הכניסו לו בומבה. האלימות המילולית נגדי הייתה לא פחות קשה".
איך באמת חיים עם הביקורת?
"אני מאוד רגיש לזה וחרף שנותיי הרבות לא התגברתי על כל הביקורת נגדי. פעם בכיר בכדורגל כעס עליי עקב החלטה מסוימת, אז שאלתי אותו אם פעם הוא הודה לי אחרי החלטה טובה. הוא הוריד את הראש ואמר לי שהשאלה שלי סתמה לו את הפה. יכול להיות שהיו לי החלטות גרועות יותר מטובות, אבל בטובות אף אחד לא אמר שהוא מעריך אותי".
ניסו לשחד אותך פעם?
"התפקיד הזה פתוח לשוחד וטובות הנאה. עמדתי בזה. אחד מבעלי הקבוצות ניסה לשכנע אותי עם חבילות של כסף שהניח לי בשקית. בהתחלה היו דברים כאלה לא פעם, אבל אנשים הבינו שממני לא יוציאו הרבה מים וזה לא עובד".
"7 שחקני הצעירה היו צריכים להיות מורחקים מהכדורגל"
והוא?
"שבעת שחקני הנבחרת הצעירה שהוגשו נגדם כתבי אישום על שעברו על נורמות התנהגות ראויה בנבחרות ישראל ובילו עם נערה ערב משחק מול בוסניה. כל השבעה היו חייבים להיות רחוק מהכדורגל והם קיבלו עונש קל יחסית כי הורשה להם להמשיך ולעסוק במקצוע. אני זוכר שאותה נערה הגיעה אליי למשרד, היא הייתה בת 18 וחודש והמשטרה לא רצתה לטפל בתיק הזה. היא אמרה שאם אזמין אותה להעיד היא תתאבד. היא הייתה במצב נפשי קשה מאוד ולא הייתי מוכן לקחת את האחריות על עצמי. אם היא הייתה מדברת הם היו מורשעים קשה אבל הם ידעו שהיא לא תבוא להעיד".
בדיעבד היית נוהג ככה שוב?
"כן, כי לא רציתי לקחת את האחריות על חייה, אבל לא שכחתי את הסיפור הזה וגם לא אשכח".
לא הצלחת למגר את תופעת הגזענות, בניגוד לתופעת החזיזים והאבוקות שהופסקה בעיקר בגלל היד הקשה שהנהגת
"לא התחייבתי למגר את תופעת הגזענות, אבל זה נכון שלא הצלחתי וזה משגע אותי. זו תופעה מושרשת בדמו ובחלב שינק אדם מאימו. החינוך מתחיל מהלידה. עם חזיז ואבוקה לא נולדים, עם גזענות כן. אני קטן מדי כדי למגר את הסיפור הזה לבד אבל אני לא יכול לחיות עם גזענות. זו הסיבה שאני ממעט ללכת לכדורגל".
מה הפתרון?
"אני כבר שנים צועק שהפתרון חייב לבוא מהשחקנים עצמם. פשוט לא יעלה על הדעת ששחקנים יעמדו בחיבוק ידיים כשנגד חבר שלהם מופעל אקט גזעני. צריך שראש הקבוצה ולא משנה אם אלו החברים שלו או היריבים שלו, יפנה לשופט ויגיד לו לשרוק לסיום, ואם לא אז לרדת מהמגרש. אני אומר לך שזה יעשה כזה רעש בעולם, שקבוצת כדורגל ישראלית ירדה מהמגרש בגלל קריאות גזעניות. זה פתרון מאוד כואב, אפילו מטורף, אבל לא ניסו אותו. תמיד אמרו לי שזה רעיון מצוין, אבל דחפו אותו לכיס. הגזענות חייבת להיפסק והאמן לי שגם בתי הדין שלנו ובפיפ"א יסכימו עם מהלך כזה וייתנו לו יד".
"אם יש גזענות, אני לא רוצה כדורגל"
את מי אתה אוהד?
"אין לי התייחסות מסוימת לקבוצה אלא יותר לאנשים שבה. פעם אמרו שאני אוהד של הפועל ת"א, אחר כך אבי כהן זכרו לברכה אמר שאני שרוף מכבי ת"א, יש כאלה שחושבים שאני בכלל איש בית"ר. אני חרד לגורלה של מכבי נתניה כי שיחקתי שם, אבל אי אפשר להגיד שאני אוהד קבוצה כזו או אחרת".
גם יושבי ראש של ההתאחדות ניסו להתערב?
"פעם בכיר מאוד בכדורגל ביקש ממני שלא להעמיד לדין איזה פלוני-אלמוני שאימן את קרוב משפחה שלו. הבהרתי שאצלי דברים כאלה לא עוברים ואני מבקש ממנו לא לפנות אליי בנושאים כאלה. לא חלף הרבה זמן ושוב אותו אדם ביקש שלא אעמיד לדין מאמן בכיר בעבירה של חוזה כפול. אותו מאמן הורשע וקיבל קנס גבוה. הוא התנפל עליי, ותקף שאני עוזר לכולם חוץ ממנו. כשביקשתי דוגמאות, הוא השתתק. 3 שנים אחרי זה הוא לא דיבר איתי".
עבדת בתקופת עזריקם מילצ'ן, גברי לוי, איצ'ה מנחם, ואבי לוזון. הם הבכירים ביותר. במי מדובר?
"לא אגיד במי מדובר. הוא הבין את המסר".
יש החלטות שאתה לא שלם איתן?
"עשיתי טעויות. אדם שצריך לקבל מאות החלטות בשבוע יפלוט שטות אם יגיד שלא טעה, זה הרי אבסורד. טעיתי בעשרות החלטות, השאלה עד כמה הן היו משמעותיות ומהותיות".
התעקשת להעמיד לדין, לדוגמא, את מכבי ת"א למרות שידעת שהאוהדים עושים בכוונה ללוני הרציקוביץ' כדי שהוא יספוג קנסות
"ברגע שהובהר לי חד משמעית שקבוצה של אוהדים אינה מרוצה מתפקודו של לוני הרציקוביץ' ובאמצעות פגיעה במכבי ת"א פוגעת בו באופן אישי, זה שינה את כל תפיסת העולם התקנונית שלי. אם אני רוצה למנוע מעצמי מידה לא מבוטלת של ביקורת אני חייב לפעול על פי התקנון, אבל פה החלטתי לשבור את הסטיגמה הזו גם אם אספוג ביקורות, כי מצב כזה לא יכול להישאר כמו שהוא. אני שמח שחזרתי בי ולוני לא נפגע יותר, אבל יש לי פצע עמוק אחר שאין סיכוי שיגליד לעולם".
יש לא מעט ביקורת על בתי הדין העליון שמקלים בעונשים של בתי הדין המשמעתיים
"בבתי הדין יושבים אנשים נפלאים ואין ספק שאלו מבינים היטב את תפקידם. הייתה לי לפעמים ביקורת על החלטות בתי הדין אותה הבעתי במקומות הראויים כמו ערעורים או טיעונים בבתי הדין".
כמעט שני מיליון שקל מכניסה ההתאחדות בשנה מהקנסות המטורפים מצד הקבוצות
"אתה יודע כמה פעמים אמרתי לבית הדין 'עזבו 50 אלף או 40 אלף ותתנו עונש אחר'. ההתאחדות ללא תתעשר מזה".
ורדיוס בלי קהל? זה הורס את הכדורגל
"את זה אני לא אוהב. רדיוס עם קהל זה הפתרון הרע במיעוטו אבל בלי קהל זה בעייתי. שחקני תיאטרון לא יכולים להופיע בלי קהל וכך גם כדורגלנים, אבל אם אתה שואל אותי עם יד הלב - קריאות גזעניות או כדורגל – אני מודיע שאני לא רוצה כדורגל. מבטיח לצעוק את זה עד סוף ימי כדי שהגזענות תיעלם".
המאבק האמיתי
כמי שעבר כמה יושבי ראש, מי עשה הכי טוב לכדורגל?
"לא הסתכסכתי עם אף אחד מעובדי ההתאחדות ולדעתי הם עושים את מלאכתם נאמנה ותחת ביקורת קשה ולעיתים קרובות לא מוצדקת. אבי לוזון הוא מהטובים שבין יושב הראש. אני כבר לא יודע מה הוא עוד צריך לעשות כדי שיגידו שהוא עשה טוב לכדורגל. לדעתי אם הוא היה שקול יותר זה היה מצטייר אחרת בתקשורת. הוא למד לקח, לצערי על בשרו. לקח את הכדורגל ואת מכבי פ"ת יותר מדי ללב ולא יכול היה להתנתק - אבל זה שהוא מודע לכל פרט - או מכיר כל שחקן מגיל נוער זה מדהים בעיני".
בשש השנים האחרונות אבן עזרא נלחם לא רק על נושאים משפטיים. ב-2007 גילו אצלו הרופאים סרטן במעי, אחרי שסיפר על כאבי בטן עזים ודימומים. "לא נתנו לי הרבה זמן לחיות בהתחלה", הוא מרחיב ומספר על הקרב הכי גדול שלו, "שאלו אותי כמה זמן אני רוצה לחיות. ביקשתי לפחות עד שהנכד שלי, שהיה אז בן ארבע וחצי, יעלה לכיתה א'. רציתי להיות נוכח ברגע הזה. מאז חלפו כמה שנים ואני עדיין בחיים. עשו איתי הרבה טעויות, עברתי שבעה ניתוחים ואחד מהם לא היה מוצלח בלשון המעטה. הם עשו שטות והם מודים בכך היום".
"בשנים האחרונות אני עובר כל הזמן תיקונים. כל היום על סמים נרקוטים בגלל הכאבים. פעם בשבוע מאושפז בבית החולים. אני נלחם ונאבק כמה שאני יכול והרופאים מרוצים ואומרים שאני פועל יוצא מן הכלל למרות כל הגרורות ושלא נראה שאני מתקרב להחזיר ציוד", חושף אבן עזרא בגילוי לב: " כשאעזוב את העולם, אעזוב מרוצה. הצבתי לעצמי מטרות ואת רובן השגתי. עשיתי כמעט הכל. נולדתי להורים נפלאים במושב ולעולם לא אשכח את זה. גדלתי ברפת ובלול ולא עם כפית של זהב. הקמתי משפחה לתפארת עם שמונה נכדים וכל אחד מהם שמגיע לבקר אותי לפעמים כשאני סובל מכאבים מרגיע אותי. הכאב הזה כשהם באים עובר כאילו לא היה, וזה מה שחשוב".