מכבי תל אביב תצא מחר (שישי) ב-18:00 למשחק חוץ בקובאן, בנסיון להתאושש מההפסד לנס ציונה. מלבד הבעיות המקצועיות, ואולי לצידן, הצהובים צריכים להתעסק העונה בביקורת נוספת - סימן השאלה סביב הזהות הישראלית של הקבוצה, כשנראה כי רק יוגב אוחיון וגיא פניני הם "צברים" שבאמת נספרים ברוטציה של בלאט. רגע לפני המשחק, נתנו לכם הגולשים זמן להביע את דעתכם בנושא, ובחרנו שלושה טקסטים, בעד ונגד.
פה זה ישראל, לא אמריקה - אלעד אפשרי
מכבי תל אביב, הקבוצה הטובה ביותר בישראל, הנציגה היחידה שלנו ביורוליג וזו שאמורה להראות את הכדורסל הנהדר שיש לנו בישראל, עם סגל שבתוכו שני ישראלים בלבד. איפה נשמע דבר כזה? למכבי על הנייר יש שישה ישראלים (דבר העוזר לה בחוק הרוסי שיש בארץ) אך צברים יש רק שניים:
גיא פניני ויוגב אוחיון.
במכבי הבינו שהמטרה מקדשת את האמצעים ועם הישראלים הבינוניים שיש בארץ הם לא יוכלו לבנות קבוצה שמועמדת לטופ של אירופה. נכון שטיוס, לנדסברג, ג'ייק כהן ובלו נחשבים ישראלים לכל דבר אך הם מתאזרחים, גדלו כל חייהם בארצות הברית וצברים הם לא.
במכבי צודקים שהרכיבו את הקבוצה על בסיס זרים ומתאזרחים כי המטרה האמיתית היא לא לטפח ישראלים ושחקנים צעירים אלא לזכות בתארים בכלל וביורליג בפרט. עם כל הכבוד למטרות ולדרישות של ההנהלה מבלאט, צריך להבין שקבוצה ישראלית צריכה להכיל בסגל רוב ישראלי ולגדל ילדים צעירים גם אם בשנים הבאות לא יצליח להם באירופה. יש הרבה מאוד שחקנים צעירים מצוינים שיכולים להשלים למכבי את הדברים שחסרים להם, אך מכבי לא מסתכלת על הישראלים ורק מחפשת זרים שיוציאו אותה מהבוץ שהיא נמצאת בו. בעיניי ובעיני רבים, לראות בחמישייה של קבוצה ישראלית חמישה זרים, זה לא ממש נראה כמו קבוצה שאמורה לייצג את המדינה שלנו.
לניצחון אין דרכון – רן פררו
כל אוהד ספורט, שמרן ככל שיהיה, יודע דבר אחד: בספורט נמדדים בניצחונות ובהפסדים.
כלומר, אם ניצחת - כל הכבוד! השגת את המטרה. הפסדת? תנסה בפעם הבאה. אך האם משנה היא הדרך בה אתה משיג את הניצחונות האלה? או, לחילופין, בה אתה סופג תבוסה צורמת?
כל זאת מביא אותנו לסוגייה הבלתי-נגמרת, בה השחקנים הישראלים הצברים במכבי לא מקבלים מספיק דקות בשנים האחרונות, מה שהגיע לשיא (יש שיגידו "שיא שפל") בעונה הנוכחית - בה הצברים היחידים שמקבלים דקות הם בעיקר יוגב אוחיון ומעט גם גיא פניני, כשרוב הדקות ה"ישראליות", המעטות במילא, מתחלקות גם בין מתאזרחים, כדוגמת דיוויד בלו וסילבן לנדסברג. לאחרונה נשמעים הרבה קולות הסולדים משיטה זו של מכבי, וזועקים: "היכן הזהות האבודה של מכבי?"; "קשה להזדהות עם קבוצה של אמריקאים!" ועוד שלל הערות אחרות. כעת הגיע הזמן לשים לזה סוף!
הגיע הזמן שכולם יבינו דבר אחד: רוצים זהות ישראלית? חפשו אותה במקום אחר (רמז: נבחרת ישראל). מכבי היא קבוצת כדורסל מקצוענית, ומטרתה היא אחת: לנצח. האם זה באמת משנה אם מי שקלע את הסל האחרון הוא אינגלס או פניני? נשאל את השאלה בצורה אחרת: האם השחקן הישראלי הצבר צריך לקבל דקות רק כי הוא ישראלי, ולא כי הוא פשוט טוב יותר? היכן הצדק בכך?
כשמנצחים - הבעיות האלה זניחות. מכבי של אמצע שנות האלפיים שזכתה פעמיים ברציפות בגביע אירופה, התבססה על השלשה הליטאית-אמריקאית-קרואטית: שאראס-פארקר-וויצ'יץ'. גם הפועל ירושלים, כשעשתה את ההישג ההיסטורי לפני כמעט עשור כשזכתה בגביע יול"ב, נשענה בעיקר על וויל סולומון, קלי מקארתי וטונג'י אוואג'ובי. אני מציע לכל אותם אוהדים להפנים כי המתכון להישגים בספורט המקצועני היא עבודה קשה, כישרון וחוסן מנטלי - ולכל השלושה האלה אין תעודת זהות ישראלית. אם יש לך אותם, אתה תקבל את הקרדיט, בין אם קוראים לך טל בורשטיין או דריק שארפ.
להיות ישראלי – טל ענבר
להיות ישראלי זה ללכת אחרי הקבוצה שלך לאולמות עם שמות הזויים כמו "הפחים" ו"הקופסא". להיות ישראלי ללכת לפארק ביום שישי לשחק כדורסל ולקלוע שלשה תוך זעקת "ג'מצי". להיות ישראלי זה לשבת ביום חמישי לראות מכבי, ולהרגיש בחו"ל, כי אין שחקנים ישראלים מספיק טובים" בשביל להיות שם...
פעם היה מין חלום כזה לכל מי ששיחק כדורסל בגיל נוער להגיע לבוגרים ושרפי גינת יכריז בשמו. היום, רפי גינת כבר לא שם, יד אליהו הפך לנוקיה וקטשפר הם היקמן וסמית'. עד לפני 10 שנים מכבי ייצגה את ישראל באופן מכובד, השחקנים הישראלים היוו חלק מרכזי מהקבוצה, מהצמד המוזכר לעיל ועד אחרון המוהיקנים, טל בורשטיין. היום בקושי שני חבר'ה בעלי ת"ז כחולה משחקים בקבוצה (לא נחשיב את משלימי הסגל בני העשרה, לא מחוסר כבוד אלא כי ספק עם מישהו מודע לשמם...)
הקבוצה איבדה את הזהות שלה וביחד עם זה אחוזי הרייטינג נפלו, אליפויות בארץ כבר לא באות באותה קלות, כי ג'ייק כהן לא גדל ויודע שבפחים יש חשמל יותר מבתחנת הכח של חדרה ובמלחה יש חלקים בפרקט שמרוב שזינקו עליהם כל כך הרבה, הכדור כבר לא קופץ שם. ולא רק הוא, האשמה נופלת על מאמן הקבוצה ובגדול. אם שחקן כמו מורן רוט שאחרי שנים של עשייה ועבודה קשה שהפכה אותו להיות הגארד מהמובילים בליגה שנתיים ברצף, זוכה לגערות של שחקן נוער אחרי שזרק לא טוב ונשלח לקצה הספסל וכאשר הוא הופך את המשחק אפילו להתייחסות לא זוכה זה אומר דיינו.
ליאור אליהו, שחקן שיכל בקלות להפוך לסמל נשלח לביתו בגין חופן דולרים (ששימשו להביא עוד גארד זר ובינוני, על חשבון רוט) אבל סמלים מסתבר יש רק על החולצה. בשנים האחרונות ניצלה את כוחה הפיננסי על חשבון קבוצות אחרות כדי להאדיר עצמה על פניהן ולא באמת כדי לפתח את עצמה, החל ברביב לימונד שהועבר אליהם מנהריה בשביל להיות שחקן ספסל, דרך אלישי כדיר ומקל שהובאו אחרי שלקחו אליפות ונשלחו למקומות אחרים כדי שחס וחלילה לא ייקחו אליפות שוב למכבי, עם מקל זה לא כל כך הצליח (פעמיים). ועכשיו נעימי, שאפשר לומר שמכבי "נתקע איתו".
בורשטיין, הנפלד, שלף, ג'מצי ועוד ישראלים רבים שנהנו ששיחקו למשך שנים עד לפרידה המכוערת מהם. הזהות היא לא ישראלית אלה יהודית אמריקאית והקבוצה, כבר לא מחוייבת לדגל, שפעם היא כל כך חשוב. חוק רוסי עם ישראלים שהם בכלל אמריקאים ולא יודעים את מילות ההמנון - ספק אם מישהו היה יכול לחשוב על כך בחלומות הכי וורודים שלו.
