- "אתם עדיין האחות הקטנה מהפריפריה שסובלת מרגשי נחיתות''.
- ''אתם עדיין סופרים את האליפויות שלכם מימי המשטרה הבריטית?!",
- "מכבי זו רק מכבי ת"א. אל תקראו לעצמכם מכבי, אתם מכבי חיפה",
- "רגע, תזכיר לי מתי ניצחתם בקרית אליעזר".
אם יש משהו שמעיד על עוצמת היריבות בין הקבוצות, זה מעבר, או יותר נכון, אי מעבר של כוכבים בין שתיהן. כשבנינו את ההרכב הזה (עמוק לתוך הלילה), הדבר הראשון שקפץ לעין היא העובדה שבשנים האחרונות נוצר עידן חדש בכל הנוגע להעברות. בזמן שיש לא מעט עסקאות מתוקשרות בין אקסים של הפועל ת"א לאקסים של מכבי ת"א ולהיפך, עיין ערך ערן זהבי (למרות תקופה קצרה בפלארמו), טל בן חיים, יוסי שבחון, ברוך דגו, ג'ון פנטסיל ומגעים רשמיים לגבי שחקנים כמו אביחי ידין וטוטו תמוז, דווקא בגזרת הצהובה-ירוקה כמעט ולא קיבלנו העברה באמת מעוררת מחלוקת בשנים האחרונות.
השחקן האחרון שעשה את הדרך הישירה היה.. רוני גפני (לפני 5 שנים) אחרי שלא קיבל דקות בצד הירוק. לבטח לא מעבר של שחקן מרכזי. אז נכון שאפשר למצוא כאלה ששיחקו בשני המועדונים כמו למשל תמיר כהן, אלן מסודי ומאור בוזגלו אבל שלושתם עברו בדרך בתחנות אחרות ולבטח לא היו מזוהים עם אחד מהמועדונים כאשר ביצעו את הצעד הזה. יותר מזה, הערב בקרית אליעזר לא יהיה שום שחקן על הדשא ששיחק בעברו אצל היריבה. לא במכבי ת"א ולא במכבי חיפה (חוץ מיואב זיו שרשם הופעה אחת במכבי חיפה אי שם בגיל 19). נתון די מדהים.
אז פישפשנו בדפי ההיסטוריה (בגבולות הטעם הטוב) ובחרנו את ההרכב הזה. העקרונות שלנו בבחירה: רק שחקנים ששיחקו בשתי הקבוצות, ההישגים שלהם בשתי הקבוצות וכמובן, הכישורים שלהם. ניסינו לשלב בין הדברים. אולי הצלחנו, אולי טעינו (אז טקבקו לנו) אבל דבר אחד בטוח: לא הייתם רוצים שהקבוצה שלכם תפגוש את הקבוצה הזו.
שוער: חיים לוין
גבר בפוטו פיניש על בוני גינצבורג בגלל התארים. לוין זכה באליפות אחת, שלושה גביעים ואליפות אסיה לקבוצות. שיחק שנתיים במכבי חיפה (1957-1959) לפני המעבר למכבי ת"א והפגין את הכישרון הגדול שלו כשהיה שותף לאחת הקבוצות הטובות של הירוקים באותו עשור. חוץ מזה, מגיע לו להיות ב-11 רק בגלל סיפור המעבר הפיקנטי שלו. על פי השמועות, יוסל'ה מרימוביץ' ממכבי ת"א שוחח עם גורם במכבי חיפה וסיפר לו כי לוין סובל מעיוורון צבעים, דבר שפוגע ביכולת שלו במשחקים שנערכים בשעות הערב. בחיפה "ניצלו'' את המידע הזה והסכימו להיפתר ממנו תמורת הכנסה של שני משחקים. יענקל'ה לא היה אוכל את זה.
בלם: ניר קלינגר
הבאנקר הכי גדול של ההרכב הזה. השחקן שהצליח בגדול בשני המועדונים, לבטח יותר מכל שחקן אחר. שתי אליפויות בחיפה ובורג מרכזי בקבוצה הגדולה של שנות השמונים. שלוש אליפויות ושני גביעים במכבי ת"א ואולי האיש שסימל את מעבר השליטה בין המועדונים בתחילת שנות התשעים. עוגן. שחקן של מאמן. כלבויניק. נשמה. הכל תופס. ואפילו מחזיק בנתון מרשים לתפקיד שלו: 86 שערים במדי שתי הקבוצות (21 במדי חיפה, 65 במדי מכבי ת"א). גם כאן סיפור העברתו מקבל תפנית דרמטית כששנים לאחר מכן, הצהיר כי מותו של אבי רן גרם לו לעזוב את מכבי חיפה לטובת תל אביב, על אף ההצלחות. "חיינו בתוך חלום שחור שלא התאוששנו ממנו שנתיים, לפחות ברמה האישית".
בלם: מרקו בלבול
אז נכון שהוא לא זכה במכבי ת"א בתארים, אבל 5 אליפויות (כולל התואר "השחקן המבוגר ביותר של מכבי חיפה שזוכה באליפות) 3 גביעים, 339 הופעות במדי מכבי חיפה ו-62 הופעות במכבי ת"א מציבים אותו ישר בהרכב שלנו. גדל בכרמל, קיבל הזדמנות בעונת 87/88 ולמרות שלא ניחן בכישרון יוצא דופן, ידע לסגור מצוין, נחשב לאחראי מאוד והוערך על ידי מאמניו. סיפור המעבר? גרנט סימן אותו והביא אותו למכבי ת"א, רק חבל שזו היתה הקדנציה הפחות מוצלחת של אברם בצהוב. זה הסתיים בלי תואר (ועם הרחקה נגד.. מכבי חיפה) אבל לפחות עם חברות גדולה עם גרנט, שהחזיר אותו ביחד איתו לחיפה. מאז הוא מוגדר כחלק מ"האשרם" של גרנט.
מגן: משה גלאם
אחד המגנים השמאליים הגדולים שהיו לנו, בייחוד לנוכח המצוקה האדירה בעמדה הזו. אליפות אחת, גביע אחד. 188 הופעות בירוק עם 22 שערים ו-23 בישולים. בנוסף, 48 הופעות במדי מכבי ת"א כולל 7 שערים. מספרים מדהימים למגן. היה חלק מקבוצות החלומות של הירוקים שכללה את אייל ברקוביץ', אלון חזן, אלון מזרחי, ראובן עטר וסרגיי קנדאורוב והגיעה עד שמינית הגמר בגביע אירופה למחזיקות גביע. כמו בלבול, גם הוא הגיע לצהובים רק אחרי האליפויות של גרנט וקשטן, אבל לפחות תפס מקום מרכזי בהרכב.
מגן: חיים מגרלשווילי
הקדנציה הראשונה שלו במכבי חיפה הסתיימה בשתי אליפויות כשהוא זוכה ל-66 הופעות בהרכב למרות מאבקים מול אדורם קייסי ונג'ואן גרייב. למכבי תל אביב הגיע לאחר קדנציה קצרה בוויטסה ארנהיים, ואף זכה להניף עם הקבוצה את גביע הטוטו ולכבוש שער מול הירוקים (טוב, היינו צריכים לסחוט לא מעט עקרונות בשביל למצוא מגן לרשימה). הוא חזר למכבי חיפה ב-2011/12, אך שתי הופעות בלבד וחוסר שביעות רצון גרמו לו לעזוב בינואר.
קשר: טל בנין
בין הבודדים בהיסטוריה שהצליח להיות שחקן מוביל ובולט בשני המועדונים. עם החיפאים, רשם שלוש עונות (121 הופעות ו-23 שערים) ודאבל ענק כחלק מהטריו הגדול עם עטר וברקוביץ'. בצהוב (108 הופעות ו-14 שערים), קטף שני גביעים ואליפות אחת אבל לבסוף גורש על ידי בחור אחר בהרכב הזה, ניר קלינגר (הזכרנו כבר שיהיה בעיות אגו בהרכב שלנו?). אגב, בנין הוא היחיד שיכול לתת איזשהו פייט לקלינגר בהרכב הזה. על פי הרקורד בשני המועדונים.
קשר: ג'ובאני רוסו
חוץ מלהגיד הרבה פעמים את המילה "חומוס" ו-"שכונה", ג'ובאני רוסו גם היה שחקן כדורגל ענק. סמל אולי לזרים איכותיים שכבר לא מגיעים לפה. אז נכון שאת השנים הגדולות שלו הוא עשה במכבי חיפה ובהפועל חיפה, אבל לנוכח היכולות שלו, מגיע לו להיכנס לרשימה הזו. 181 הופעות בירוק כולל 38 שערים, 3 אליפויות וגם מסע נהדר בליגת האלופות עם אחד ההרכבים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. באזור חיוג 03, הקרואטי מזוהה עם פרויקט הגלקטיקוס, אבל במדים הצהובים הוא רשם לא מעט הופעות (68) וגם 8 שערים, כולל עונה לא רעה בכלל תחת אלי "השריף" כהן שהסתיימה עם 7 כיבושים ומקום שלישי.
קשר: איציק זוהר
בטח חלק מכם מרימים גבה. אבל כן, איציק זוהר שיחק במכבי חיפה. אחרי סיבוב קצר בקריסטל פאלאס, הירוקים (שפתחו את העונה בצורה רעה) הנחיתו את הכוכב בינואר 1998 ואפילו זכו בגביע באותו עונה. נו, הגביע האחרון שמכבי חיפה זכתה בו. זוהר אגב רשם באותה עונה 13 הופעות (הגיע באמצע העונה) וכבש 6 שערים. הספק לא רע בכלל. הירוקים תמיד יזכרו לו את ההופעה הגדולה בסיבוב ח' של הגביע כשכבש צמד ובישל פעמיים נגד נתניה.
טוב ועכשיו לתקופה עם הג'ל. במכבי ת"א היה שותף כמובן לדור הזהב של שנות ה-90. שתי אליפויות. גביע אחד. 88 שערים. 275 הופעות. אה, וגם נחשב לקשר הכי מוכשר בארץ באותה תקופה (טוב, אחרי הבא אחריו בכתבה הזו).
קשר: אייל ברקוביץ'
כן אנחנו יודעים. גלקטיקוס. עגלקטיקוס. סיום מאכזב לקריירה. הרחקה. קללות לעבר מאיר לוי. הכל נכון, אבל אי אפשר להשאיר פיגורה כמוהו מחוץ להרכב הזה, בייחוד כשהסיפור כל כך פיקנטי. הקוסם היה מוכן לעשות הכל כדי לסיים את הקריירה במועדון נעוריו, אבל יענק'לה סירב וברקו נחת בקרית שלום תמורת סכום מגוחך יחסית למישהו במעמדו. המטרה היחידה שלו היתה לנקום בשחר. זה הסתיים עם 31 הופעות, שני שערים, אחד יקר מפז מול מכבי חיפה בפנדל, והרבה מאוד חומר למחשבה. טוב וכמעט שכחנו את התקופה במכבי חיפה. 268 הופעות, 50 שערים, 86 בישולים (!), 2 אליפויות, 3 גביעים וכמה מופעי ענק (כולל ב-0:5 על מכבי ת"א).
חלוץ: עופר מזרחי
האמת, התלבטנו בין שני 'המזרחיים', אלון ועופר, אבל בסוף הלכנו על עופר. 1. בגלל ההשפעה במכבי חיפה. 2. כי הוא באמת עשה משהו במכבי ת"א. נתחיל בתקופה היפה בחיפה: 188 הופעות, 49 שערים, גביע אחד ודאבל (אבל היה פצוע באותה עונה) וגם נחשב לאגדת נוער בכל אזור הכרמל. אז נכון שלצהובים, הוא הגיע כבר אחרי השיא אבל עדיין סיפק מספרים יפים: 13 שערים ב-35 הופעות. רק שהעונה ההיא של גרנט הסתיימה באכזבה גדולה. לא נורא, הוא יתנחם בעובדה שנכנס ל-11 של הכתבה הזו.
חלוץ: רוברטו קולאוטי
החלוץ הגדול האחרון של מכבי חיפה. תביטו על המספרים: 62 שערים ו-24 בישולים ב-137 הופעות וכמובן, שתי אליפויות עם רוני לוי. בשיאו, היה החלוץ הקלאסי האולטימטיבי לליגה שלנו אבל אחרי גלות בגרמניה, חזר למכבי ת"א הרבה פחות חד ועם משכורת הרבה יותר שמנה. לפחות הוא זכה באליפות גם בצד הצהוב (והשתחל לרשימה מכובדת וקצרה של שחקנים שזכו בתואר עם שתי הקבוצות) ובסופו של דבר להעמיד שורה סטטיסטית סבירה למדי עבור חלוץ: 32 שערים ב-107 הופעות.
