אתמול:
אחרי שהיו קרובים לנצח במשחק הראשון בחוץ, ואיבדו את דייויד לי לכל הפלייאוף, ביל סימונס מ-ESPN אמר שהוא חושב שהסדרה גמורה, כי גם גולדן סטייט הפסידה "את משחק החוץ שהייתה אמורה לנצח בו", וגם איבדה את לי. "בעצם, זה אומר שהם צריכים לנצח 5 מ-7 כדי לקחת את הסדרה הזו, כי את הראשון היו אמורים לקחת", הסביר. ורק אתמול אחד העיתונאים ב"אראונד דה הורן" תהה מדוע וודי פייג' מהדנבר פוסט חושב שהסדרה גמורה. "הרי לא מזמן דנבר ניצחה 15 משחקים ברציפות, אתה כל כך בטוח שהם לא מסוגלים לנצח עכשיו שלושה, עם שניים מהם בבית?".
אבל האמת היא שגולדן סטייט פשוט טובה בהרבה מדנבר לאורך כל הסדרה, ואם לקחת את ההיגיון של סימונס, אז בעצם גולדן סטייט הייתה צריכה להתכונן כבר לסן אנטוניו אחרי 0:4 מדהים על הנאגטס.
בדיעבד, אפשר לדלות שני אלמנטים שהיינו צריכים לשים לב אליהם מראש ולצפות לכך שגולדן סטייט תיתן פייט אימתני. דבר ראשון, האולם הביתי של הווריורס. מה שהקהל באוקלנד עושה שווה לקבוצה נקודות על הלוח. הים הצהוב, הרועש, הקופץ, הנלהב והמוטרף הזה של אוהדים באוראקל ארנה, שנראה כאילו כל רגע הוא עומד להפרץ ולשטוף את הפרקט, פשוט מכניס את השחקנים של הווריורס לזון ומטמטם את שחקני האורחת. ראינו את ההשפעה של זה בסדרת הסיבוב הראשון הפסיכית ב-2007, כשהמדורגת 8 גולדן סטייט ניצחה את סגנית האלופה, והמדורגת 1 בליגה, דאלאס מאבריקס, ומה שאנחנו רואים עכשיו מאוד דומה לזה.
אלמנט שני שהיה יכול לתרום לנו בניסיון לחזות כיצד תתפתח הסדרה הזו הוא העובדה שעל הקווים של הנאגטס עומד ג'ורג' קארל – שאימן את סיאטל כשזו הייתה למדורגת 1 הראשונה אי פעם שמפסידה למדורגת 8, דנבר (למרבה האירוניה), ב-95. קארל הוא אחד ממאמני העונה הסדירה הטובים בתולדות הליגה, כשהקבוצות שלו מתבססות על הנוסחה של עומק+איזון בסגל+דגש על התקפה. זה מתכון מצוין להצלחה בעונה הסדירה, אבל פחות בפלייאוף, בו הרוטציות מתקצרות, ההגנות מתחזקות והמשחק הופך איטי יותר. והרזומה של קארל, שרק 4 פעמים עבר את הסיבוב השני, באמת עדיין חסר הצלחת פלייאוף גדולה.
והסימנים האלה הם לא סתם "חסרי משמעות", כי זה בא לידי ביטוי בסדרה שאנחנו רואים. גולדן סטייט משחקת נהדר בבית ואת העוצמות של הקהל שלה אפשר להרגיש גם דרך מסך הטלוויזיה (או המחשב), ודנבר – קבוצת התקפה טובה אבל קבוצת הגנה חלשה – נראית מבולבלת וחסרת משמעת בהגנה. מארק ג'קסון, מאמן בשנתו השנייה, עושה עבודה טובה יותר מקארל, שהקבוצה שלו נשברת הרבה יותר מדי פעמים במהלך פוזשן הגנתי ונותנת לווריורס הרבה זריקות קלות. אז כן, עם המשחק הלילה אצלם בבית, דנבר אמורה לחזור למשחק שישי באוקלנד. אבל גם זה לא צפוי לעזור לקארל לעבור את הסיבוב הראשון בפעם השנייה בלבד ב-14 שנה.
היום:
יש לנו המון תירוצים והסברים מדוע ראסל ווסטברוק זורק כל כך הרבה. אני לא יודע כמה מכם שמו לב, אבל העונה הוא לקח 18.7 זריקות למשחק. מקום 3 בליגה. לעומתו, דוראנט – הסקורר הטוב בליגה ומלך הסלים ב-3 השנים האחרונות – זרק 17.7 (מקום 8). כן, פחות מווסטברוק. למרות שהוא מייצר 28.1 נקודות מ-17.7 זריקות (1.58 פר זריקה, מקום ראשון מבין 100 השחקנים שזרקו הכי הרבה העונה) ושווסטברוק מייצר 23.3 נק' (1.24 פר זריקה).
התירוצים שלנו: זה האופי של ווסטברוק. בשביל שיהיה במיטבו, הוא צריך לזרוק הרבה. אם יגבילו אותו, זה יפגע בו גם בדברים אחרים. והכי חשוב: אוקלהומה סיטי מנצחת, ודוראנט בסדר עם זה.
אוקיי. כל התירוצים האלה יכולים להיחשב "מקובלים". למרות שאני, באופן אישי, חושב שהם שגויים ושהם מנציחים מצב שפוגע בת'אנדר בסך הכל. אבל זו רק דעתי.
עם זאת, בלי ראסל ווסטברוק, ברור שדוראנט חייב לזרוק יותר. אם 19 זריקות מתפנות בלי ווסטברוק, סביר לצפות מדוראנט שייקח על עצמו בערך חצי מהן (ויעלה מכ-18 לכ-25), והחצי השני יתחלק בין השחקנים האחרים (מרטין, איבאקה, ג'קסון, פישר, ספולושה), שיכולים להרוויח מתשומת הלב ההגנתית שדוראנט (שמסירתו ממשיכה כל הזמן להשתפר) מקבל.
במשחק השלישי מול יוסטון דוראנט זרק 30 פעמים, וגם אם קלע רק 13 מהן (43.3%, חלש עבורו), עדיין ייצר 41 נקודות – 1.37 פר זריקה (מאזן טוב). אוקלהומה סיטי, אגב, ניצחה.
הבוקר... המ... שימו לב: דוראנט: 12 מ-16 מהשדה (75%. מדהים), 38 נקודות (נתון פסיכי של 2.37 נקודות פר זריקה). ביום כזה, אין ספק בכלל שהוא חייב לזרוק הרבה-הרבה-הרבה-הרבה יותר. אבל הייתי מבליג על זה אם א) אוקלהומה סיטי הייתה מנצחת ו/או ב) מישהו אחר בקבוצה היה תופס יום ממש טוב, שמצדיק את מיעוט הזריקות של דוראנט.
אבל מה קרה בפועל? א) אוקלהומה סיטי הפסידה ו-ב) יתר הת'אנדר קלעו 23 מ-56 מהשדה (41%!!!). האם זה יכול להיות שביום כזה, שהכוכב והסקורר העילאי שלך מדייק ב-75 אחוזים מהשדה, הוא מסתפק ב-16 זריקות, בזמן שהקבוצה שלו לא פוגעת?
וזה לא הכל, כי רג'י ג'קסון – מחליפו של ווסטברוק בחמישייה – לקח היום... אתם מוכנים? 18 זריקות! כן, 2 יותר מדוראנט, וממש קרוב לממוצע של ווסטברוק. והוא דייק רק ב-7 מהן (39%). וייצר רק 18 נק' (1.0 נק' פר זריקה).
האם זה נשמע למישהו הגיוני המצב הזה?!
ובכן, הוא לא. זו שערוריה. זו רשלנות. זה – במסגרת הדברים האמורים – לא פחות מפשע. ועכשיו, כשווסטברוק בכלל לא על הפרקט כדי לחטוף את האש, היא צריכה ללכת לכיוון אחד, ואחד בלבד: קווין דוראנט. זה לא יכול להיות, לא הגיוני, וגם לא נכון או צודק או יעיל או מקצועי או מה שלא תרצו, שבמשחק כזה הוא ייעצר על 16 זריקות מהשדה. ושרג'י ג'קסון יזרוק יותר ממנו. מסקוטי ברוקס החביב אני לא מצפה ליותר מדי ובעיני הוא לא האיש שיוביל את הת'אנדר להצלחה אמיתית. ובכל מקרה, זו לא הקבוצה שלו, אלא של דוראנט. ולכן, כל האשמה היא עליו. הרי כשרג'י ג'קסון מרשה לעצמו לזרוק יותר מדוראנט, איך אפשר לבוא בטענות לווסטברוק העילאי? ובכן, אי אפשר. כל הטענות צריכות ללכת לדוראנט. עד שלא ייפתר הסיפור הזה – אוקלהומה סיטי לא תזכה באליפות.
(אולי בעצם סם פרסטי צדק כשלא הביא את רג'ון רונדו בטרייד תמורת ווסטברוק?)
מחר:
הנושא הכי מדובר עכשיו ב-NBA, מלבד היציאה המבורכת מהארון של ג'ייסון קולינס, הוא עתידה של לוס אנג'לס לייקרס. ונדמה כי ישנו רוב בקרב עיתונאים ופרשנים בארה"ב לדעה הגורסת כי לייקרס לא צריכה להחתים את הווארד על חוזה חדש. הם טוענים שהאופן בו הורחק במשחק האחרון, עם כמעט 10 דקות לסוף הרבע השלישי (שלי הזכיר את האדום של רביבו נגד דנמרק), הוכיח שהוא לא מסוגל ואולי גם לא רוצה להיות הפנים של מועדון לחוץ ומתוקשר כל כך כמו הלייקרס. שזה גדול עליו, שהוא קורס תחת עול הציפיות והביקורות. שלבנות סביבו את הקבוצה תהיה טעות, ושהוא יכול להיות מספר 1 רק בקבוצה עם פחות לחץ.
ובעיני, זה הכל נכון – רק שזה מתעלם מאפשרות אחת קטנה, אבל קריטית – האפשרות לבנות את הלייקרס מחדש עם הווארד כמספר 2. שזה, כך מסכימים כולם, משהו שהוא מסוגל לעשות.
הרעיון הוא שבעצם הפציעה של קובי היא ברכה עבור הלייקרס, כי היא פותחת בפניה את המסלול הנכון לבנייה מחדש. זה חייב להתחיל בשחרורו של קובי תחת תקנת האמנסטי. הוא יפרוש זמנית, יחלים בשקט שנה בבית, יתן זמן לקבוצה להתחמש מחדש עם גמישות תחת תקרת השכר, ויחזור בחוזה מינימום לשנתיים בקיץ 2014. עד אז הווארד, שיקבל חוזה חדש, יתרגל לחיים בסטייפלס סנטר. ולייקרס צריכה גם לחשוב על להעביר את גאסול תמורת נכסים צעירים וטובים. גאסול הזכיר לכולם בחודש האחרון כמה הוא מעולה, וכשהוא נכנס לשנה האחרונה בחוזה יהיו לא מעט קבוצות שישבו לדבר על טרייד כזה.
עם הווארד, עם הנכסים שיגיעו תמורת גאסול, ועם גמישות גדולה תחת התקרה (גם השנה, ובמיוחד בשנה הבאה, בה לברון ג'יימס מסיים חוזה), לייקרס תוכל לחזור להיות מועמדת לאליפות כבר ב-14/15. קבוצה כזו, שתהיה בנוייה סביב כוכב-חדש + מי-שיגיע-תמורת גאסול + הווארד + קובי, תהיה מועמדת לגיטימית לאליפות גם ב-15/16. בעצם, היא תעניק לקובי עוד שנתיים לנסות להשיג את הטבעת השישית. וחשוב לא פחות, היא תהיה קבוצה שהווארד יוכל להיות בה "מספר 2". אולי אפילו 3 (כל עוד קובי שם). אמנסטי על קובי + טרייד על גאסול + חוזה חדש להווארד + כוכב חדש מהשוק החופשי הקיץ או בקיץ הבא. זו הנוסחה. עכשיו נראה אם הלייקרס מסוגלים להתעלות מעל לרגש (החיובי לקובי והשלילי להווארד), ולעשות את זה. במלים אחרות – אם קובי יתן אישור.
