אמנם אנחנו לא באותם ימים של תחילת העשור הקודם, אז כל 5 או 6 הקבוצות הכי טובות בליגה הגיעו מהמערב, והיום לא רק שהאלופה והפייבוריטית היא מהמזרח (מיאמי), אלא ששתי קבוצות נוספות (שיקגו ובוסטון) היו רואות עצמן מועמדות לגיטימיות להגיע לגמר, אלמלא פציעות לשני הרכזים המעולים שלהן. ככה שכיום, מבין 3 המועמדות הבכירות לתואר, הראשונה היא מזרחית, ושתי הבאות הן מהמערב (אוקלהומה סיטי וסן אנטוניו), אבל רוז ורונדו בריאים מכניסים לשורה השנייה של המועמדות את בולס ואת סלטיקס, אפילו לפני ניקס, פייסרס, נאגטס, קליפרס וממפיס.
אבל בפועל, כיום 5 מ-7 הקבוצות הכי טובות הן מהמערב, וזה לא נעצר כאן כמובן. אפשר לטעון גם ש-8 מ-11 הקבוצות הטובות בליגה הן מהמערב (כלומר, רק מיאמי, ניקס ופייסרס טובות יותר לפחות מהמקום ה-8 במערב). ואני לא חושב שיותר מדי אנשים יחלקו עליי אם אומר שיוטה, דאלאס ופורטלנד (לפני ההתרסקות של סוף העונה, כשכבר איבדו סיכוי לפלייאוף), שכלל לא עלו לפלייאוף, כולן טובות ממילווקי, שכן שם. לעניות דעתי, יוטה ודאלאס גם טובות מאטלנטה, שסיימה 6 במזרח (אבל לא מבוסטון, למרות שהיא סיימה 7).
בכל מקרה, קצת סטיתי מהנושא – אז נחזור לפואנטה: המערב עמוס מאוד בקבוצות מוכשרות, וזה באמת מבאס שקבוצה כמו ממפיס, למשל, תעוף בסיבוב הראשון. בדיוק כמו מילווקי. אם זה יקרה, זו תהיה השנה השניה ברציפות שהקבוצה הזו מודחת כבר בשלב הזה, למרות שמדובר באחת הקבוצות העמוקות והמאוזנות בליגה.
2. אבל אני לא רק מתלונן (הפעם). אני גם מציע פיתרון. כמה וכמה רעיונות מאוד מעניינים, שיכניסו קצת חיים ועניין מחודש בעונה הסדירה של ה-NBA, וגם במבנה הפלייאוף, מסתובבים באוויר. חבל רק שאף אחד מהם לא יקרה. גם הריאליים והמתבקשים שבהם. אחרי הכל, מדובר בליגה מאוד שמרנית מהבחינות האלה (ואדם סילבר, שיירש את דייויד סטרן בעונה הבאה, ממש לא אמור להיות פתוח יותר). ובטח שאף אחד לא ישקול לערבב קצת את השיטה בה מסדרים את הפלייאוף. אבל אני אשתעשע עם זה עכשיו בכל זאת.
הנה רעיון לחלוקה אחרת. למשל: 4 הראשונות במזרח ובמערב מקבלות יתרון ביתיות בסיבוב הראשון, אבל נפגשות עם יריבות מכל הליגה, לפי המאזן.
ככה, לצורך העניין, היינו מקבלים פלייאוף שכזה:
"מזרח", סיבוב 1: מיאמי (1 בליגה) - דאלאס (16 בליגה), ניקס (7) - לייקרס (11), נטס (8) - ווריורס (10), פייסרס (9) - ממפיס (6).
"מערב", סיבוב 1: אוקלהומה סיטי (2 בליגה) - בוסטון (15), ספרס (3) - אטלנטה (14), נאגטס (4) - שיקגו (13), קליפרס (5) - יוסטון (12).
השיטה הזו תוסיף עניין, גיוון, ותמיד תתקן חוסר צדק. הרי בכל מקרה החלוקה למזרח/מערב היא כבר מזמן חסרת משמעות, גם גיאוגרפית (ידעתם שב-71 שיקגו הפסידה ללייקרס בסיבוב ה-1? או שניו אורלינס, ממפיס ומינסוטה "המערביות" נמצאות כולן פחות או יותר בשליש הכי מזרחי של ארה"ב?).
ושימו לב שבמקרה מתקבלת סדרה בין הניקס לייקרס. אני אומר "במקרה" כי זה באמת מקרי, אבל מבקש שתשימו לזה לב כי זה הפוטנציאל של שיטה כזו – להטריף אותנו עם דברים כמו ניקס-לייקרס. דברים שבסיטואציה אחרת לא ממש יכולים לקרות. דייויד סטרן יעזוב את הליגה בלי לראות את חלומו הרטוב מתגשם – לברון ג'יימס נגד קובי ברייאנט בגמר. השיטה הזו הייתה יכולה להפגיש אותם כבר מזמן. אז זה לא יהיה בגמר. אתם חושבים שזה ישנה? ניו יורק ולוס אנג'לס, שני השווקים הגדולים בעולם (ובהפרש), נפגשו בפלייאוף פעם אחת בכל ההיסטוריה. מה רע לקיים שיטה שתאפשר לזה לקרות יותר? הרי בכל מקרה כבר אין בליגה יריבויות אמיתיות כמעט בכלל. וגם אם יש, אז השיטה הנוכחית לא תפגע בהן. בנוסף, זה לא ששיטת "מעורבבת" שכזו מונעת מטורניר המכללות להיות אירוע מטורף ומלהיב.
אני אמשיך לפנטז לי על ניקס-לייקרס בסיבוב הראשון. ואצלי בראש, קובי בריא ומשחק.
3. ואם נחזור לרגע לנקודה הראשונה – שהיא האיכות של ממפיס – אז כן, זה מבאס אותי לראות קבוצה כזו עפה בסיבוב הראשון (היא, או קליפרס). ובמקרה של ממפיס, צריך לרחם עליה כפליים.
הגריזליז פוגשים כעת קבוצה משוק עצום, הקליפרס של אל.איי. קבוצה שנהנית בימים אלה מהתקופה הטובה בתולדות המועדון, ושאם תדע למנף אותה ואת השוק שלה להסכמי טלוויזיה עצומים והכנסות נוספות, תוכל להפוך לכוח קבוע בצמרת הליגה. כבר היום הפיירול של קליפרס הוא 73 מליון (מקום 10). לעומתה, לממפיס פיירול של 63 מליון, מקום 26 מתוך 30.
אין ספק בכלל שזו תעודת כבוד רצינית להנהלה של הגריזליז – להעמיד קבוצה איכותית כל כך, במחיר כזה. אבל העניין הוא שהם היו חייבים להוריד את הפיירול שלהם כדי לא לשלם מס מותרות. במקרה של קבוצה כמו ממפיס, ההוצאה הנוספת הזו הייתה מגיעה סביר להניח מהכיס של הבעלים. במקרה של קבוצה כמו קליפרס (או כל קבוצה משוק גדול), ההכנסות הנוספות מאפשרות להתמודד עם המסים האלה.
כדי להוריד את הפיירול הם העבירו במהלך העונה את רודי גיי לטורונטו. מצד אחד, יש כמה וכמה דרכים מקצועיות להצדיק את הטרייד הזה. את ההצלחה הכי גדולה שלהם בפלייאוף, עליה לסיבוב השני לפני שנתיים, הם עשו בלעדיו. והוא לא בדיוק מצדיק את השכר שלו (16.46 מליון השנה, 37 על פני השנתיים הבאות). והם קיבלו תמורתו חלקים טובים וזולים. אבל מה שקרה זה שממפיס נותרה בלי אף שחקן שהוא כוח התקפי אמיתי, כזה שיוצר לעצמו. נכון – כמו שחקני כנף בכדורגל – שחקני כדורסל שהם "כוח התקפי אמיתי, כזה שיוצר לעצמו", עולים יותר כסף מאשר התרומה הכללית שלהם. אבל בפלייאוף, איפה שהדגימה קטנה יותר, כל פוזשן חשוב יותר, וחשיבות ה"כוכבים" עולה – קשה מאוד להצליח בלי כלים כאלה. האמת, זה בלתי אפשרי. אז זה לא שעם גיי ממפיס הייתה לוקחת אליפות. אבל בלעדיו, יותר סביר שתעוף כבר עכשיו, וגם הסיכוי שהיה לה להגיע לגמר המערב, נמוך יותר.
4. זהו גורלה של קבוצה כמו ממפיס גריזליז ב-NBA. היא ממוקמת במזרח ארה"ב, אבל משחקת במערב. והשיטה לעולם לא תשתנה כדי לעזור לה, לא במשהו "קצת"-מוגזם כמו שינוי החלוקה בפלייאוף, ולא במשהו בסיסי כמו הכללים הפיננסיים של הליגה (שהשינוי האחרון בהם דווקא פגע עוד יותר בקבוצות משווקים קטנים). מה שאנחנו, האוהדים הניטראליים, יכולים בינתיים לעשות זה להחזיק לה אצבעות שמשהו טוב בכל זאת יקרה לה.
