אחרי שלוש וחצי שנים בהן קיבל אליפות היסטורית וגביע, הבעלים השייח' מנסור החליט לפטר את רוברטו מנצ'יני. קורה לפעמים שמועדון מפואר לא זוכה בתואר בעונה מסוימת. מבחינת הבוס, האיטלקי נכשל במטרה העיקרית – ליגת האלופות. זו הייתה העונה השניה ברציפות בה התכולים לא עוברים את שלב הבתים, למרות ההשקעה הכספית העצומה.
על מנת להגיע לארץ המובטחת, בסיטי החליטו ללכת על מנואל פלגריני, מי שעשה קסמים במפעל היוקרתי עם מועדונים צנועים כמו ויאריאל ומלאגה, מתוך אמונה שבקבוצה חזקה ועתירת תקציב כמו שלהם, יהיה לו הרבה יותר קל להגיע לשלבים המתקדמים. הבעיה היא שהנבחר שלהם כבר שיחק בהצגה הזאת, ואיך נתייחס לזה בעדינות? שובר קופות זה לא היה.
אבק מהכוכבים
אם דיברנו על יאיר לפיד, אז "איפה הכסף?" ששאל והפך למשפט היכר שלו, זה משהו שפלגריני בשום אופן לא יכול להוציא מפיו. העבודה הנהדרת שעשה עם ויאריאל הביאה אותו בקיץ 2009 לריאל מדריד, כשמיד לאחר החתמתו, נרכשו קאקה, כריסטיאנו רונאלדו, צ'אבי אלונסו וכרים בנזמה בסכום כולל של 250 מיליון יורו, תקציב הרכש הגדול ביותר בהיסטוריית המועדון.
עם כל העושר שפתאום זכה בו, המשימה של פלגריני להתקדם בצ'מפיונס הייתה אמורה להיות הרבה יותר פשוטה, אבל קפיצת המדרגה הסתיימה בהתרסקות: ריאל הודחה בשמינית הגמר על ידי ליון ואם לא די, הודחה מהגביע על ידי אלקורקון מהליגה השניה והפסידה את האליפות לברצלונה, מה שהוביל לפיטורי הצ'ילאני אחרי פחות משנה בתפקיד.
גם חברתית היו למאמן בעיות עם כוכבי הקבוצות אותן אימן, כשהסיפור המפורסם הוא הסכסוך עם חואן רומן ריקלמה, האחראי העיקרי להצלחתו בצוללת הצהובה. החיכוכים הבלתי נגמרים בין פלגריני לקשר הביאו למצב שהשניים פשוט לא החליפו מילה ביניהם ובסופו של דבר לחזרת השחקן לבוקה ג'וניורס.
סביר להניח שסיטי מחפשת במאמנה החדש מישהו שיימנע מסכסוכים שישפיעו על מצב הרוח בחדר ההלבשה, במיוחד אחרי שלמנצ'יני, כמו איטלקי שמכבד את עצמו, לא היו חסרים סקנדלים: השעיית קרלוס טבס, הדחיפות עם מריו באלוטלי והזמנה מסמיר נאסרי לקרב אגרוף. תחת החזות האדישה, הצ'ילאני הוא לא האדם הכי קר רוח שתמצאו, במיוחד בכל מה שקשור לשחקנים שכוחם גדל עם הזמן. ההיבטים הכלכליים והחברתיים הם שני דברים שמאוד דומיננטיים בסיטי מודל 2013, שבמקום להיפטר ממנצ'יני כמו שרצו, עלולים לקבל גרסה דרום אמריקאית שלו.
צעד קדימה, שניים אחורה
גם בריאל וגם במלאגה, לא ספרו את פלגריני בקבלת ההחלטות המקצועיות. עם כל הרכש המאסיבי שהובא למאמן החדש, הבלאנקוס החליטו לאזן את ספרי החשבונות עם מכירתם של ווסלי סניידר ואריאן רובן, למורת רוחו של המאמן שטען שההולנדים הם "החלק החשוב ביותר של הקבוצה". באנדלוסיה, לאחר ההשקעה הגדולה של השייח' עבדללה א-ת'אני, הבעלים הוריד הילוך מתמיכתו בקבוצה ושלח, בין היתר, את סנטי קאסורלה ונאצ'ו מונריאל לארסנל, מאחורי גבו של המאמן, שלא הסתיר את אכזבתו ואיים בהתפטרות.
המנהל הטכני של סיטי, צ'יקי בגירסטיין, הוא התומך הגדול ביותר בהחתמת פלגריני, אבל גם האיש הכי חזק מקצועית באיצטדיון איתיחאד. בגירסטיין מאמין שהקבוצה צריכה לעבור לשיטת משחק של 3-3-4, מערך שהמאמן המיועד שלו לא התנסה בו. גם אם הצ'ילאני ייאלץ לקבל עליו את השיטה, עד שילמד אותה, הסיטיזנס שוב יכולים למצוא את עצמם מחוץ לצ'מפיונס כבר אחרי שלב הבתים.
אם פלגריני היה מגיע לפני 4-5 שנים לסיטי, אפשר היה לומר שהם בסדר גודל של ויאריאל ומלאגה. אבל כיום הם כבר רוצים גם להיות אלופי אירופה, ומהר. לא בטוח שמקום לחוץ כזה הוא המתאים לו: עונת ההתאקלמות שלו, אם תסתיים בכשלון, עלולה להיות גם האחרונה במועדון שכספי פיצויים זה הדבר האחרון שמטריד אותו. זאת גם הפעם הראשונה שפלגריני יאמן במדינה שאינה לטינית, והוא יצטרך את הזמן כדי לשלוט לחלוטין בשפה ובמנטליות.
הזדמנות אחרונה?
פלגריני נעמד בגיל 59 בצומת הדרכים החשוב ביותר עד כה בקריירת האימון שלו: להוכיח שהוא לא רק אנדרדוג. על פניו, ציינו את כל הסיבות שבגללן הוא יוכל להיכשל, אבל עכשיו כשהוא שוב מקבל הזדמנות במועדון צמרת, צריך גם להיאחז במעט אופטימיות. ויש כמה סיבות.
בניגוד לפיאסקו במדריד, אין צל של מאמן אחר שמרחף ועומד בתור לקבל במקומו את השרביט, כמו בזמנו עם ז'וזה מוריניו. הוא ממזמן היה הבחירה המועדפת של סיטי לאמן אותה, ובתור אחד שמכיר היטב את המעמד של השלבים המוקדמים של הצ'מפיונס להם שואפים בסיטי, פלגריני יעשה הכל על מנת לשחזר את ההישג בקבוצתו החדשה. ומעל הכל, להראות שהוא יכול לנהל גם מועדון גדול.
לפעמים אנשי כדורגל מוציאים מעצמם הרבה יותר כשהם עם הגב לקיר. למרות הקידום, זה המצב של פלגריני, שיוצא עכשיו לקרב הגדול של הקריירה שלו. הוא צריך להראות קבלות וכמה שיותר מהר, אבל אם לא יעשה את זה, כנראה שלעולם הוא לא ידע עד כמה רחוק באמת הוא יכול להגיע.
