קשה להאמין כשמביטים על שיא העולם שנופץ היום, שהזמן הזה הוא אנושי. זה מדהים. מצד שני, התוצאות האלה במרתון הופכות הגיוניות. הרי רק בברלין בעשור האחרון נופץ השיא 6 פעמים. ואנחנו מתקרבים ליום בו רץ מרתון יירד משעתיים.
בואו ננסה להבין לרגע את הקצב בו רצו הבוקר בברלין. קצב של 2:54 דקות לקילומטר, ואני אהיה עדין אם אגיד ש-80 אחוז מהאוכלוסיה לא יכול להחזיק בו קילומטר אחד של ריצה. מתחת לשלוש דקות למרתון שלם זה פשוט לא נתפס. כדי אולי להבין עד כמה זה מהר, עלו על הליכון בחדר הכושר, כוונו אותו למהירות של מעל ל-20 קמ"ש ורוצו קילומטר שלם. רק ככה, וגם זה בספק, ניתן יהיה להבין. בטלוויזיה זה נראה טיול בוקר, אבל כשאתה מתנסה ולו לרגע בקצבים אתה מבין עד כמה זה מהר.
עשיתי חצי מרתון על אותו ציר בברלין ואתה מרגיש כאילו שאתה רץ בירידה. מעבר לכך הפרס הכספי גדול, הארגון נדיר ויש מקבץ מדהים של עלית הרצים שסוחבים אחד את השני. למשל, הפעם היו 4 רצים שרצים מרתון באזור 2:03–2:04 שעות. בקילומטר ה-15 הייתה לי תחושה שאין סיכוי ששיא העולם יישבר, כי הקצב פשוט היה מהיר מדי, אבל היציבות של המובילים הייתה מופלאה. ולא רק זה, בקילומטר ה-35 הקצב עלה, מה שהביא לדבר לא שכיח של נגטיב ספליט מדהים. החצי הראשון בוצע ב-61:45 דקות והשני בלתי נתפס עם זמן של 61:11 . ולא רק זה, בדרך כלל המרתוניסטים שמגיעים לשבור שיא עולם רצים 10 ק"מ ראשונים ב-29 גבוה (נושק ל-30 דקות). הפעם החבורה המובילה עמדה אחרי עשרה ק"מ על 29.24, שזה נמוך ועדיין הם לא הגיעו מחומצנים ל-12 ק"מ האחרונים.
ההכנה לברלין היא לא כמו לעוד מרתון. הגרמנים מזמינים את רצי העלית חודשים מראש ואלה באים לברלין בשיא המוכנות. דניס קימטו ועמנואל מוטאי הכינו את עצמם ליום הזה ולא כעוד מרתון בסדרה של מרתונים. זה "המונדיאל" השנתי שלהם. חצי שנה של הכנות מתנקזות ליום הזה. זו עבודה של בין 170 ל-180 ק"מ בשבוע. אימוני טמפו, אינטרוולים, פעמיים ביום אימון. היתרון של רצי העלית בקניה הוא שהם גרים במרכזי ספורט ועובדים יחדיו, מה שמושך אותם אל הקצה בכל אימון ואימון.
האם נרד מגבול השעתיים? אני חושב שבעוד עשור, בקצב ההתקדמות הנוכחי, גבול השעתיים יגיע ויישבר. המרתון בשנים הללו בפריחה ויש חבורה מדהימה של רצי עלית. אולי זה יהיה קרוב ממה שחשבתי. אפילו 5 שנים. קנניסה בקלה רץ באיזור ה-2:05 בפריז בשנה שעברה, הוא רץ 10 ק"מ ב-26 דקות. אם מתלבש לו, הוא יכול להתקרב לשם ולאיים על גבול השעתיים. בכל שנה יש כוח פורץ חדש. הרי עד תחילת 2014 דניס קימטו לא היה שם מוכר בצמרת המרתון העולמית והוא מסמל את הכוח הצעיר שעולה בכל שנה בענף הזה. היו שנים שבהם שלט אחד כמו היילה גברסילאסי במשך עשור, אבל התקופה כעת שונה ויש תחרות אדירה בצמרת.
ואי אפשר בלי שאלת הסמים במרתון. אי אפשר להגיד ב-100 אחוזים שאין סמים כי הכסף הגדול מדבר, אבל אני מאוד מקווה ומאמין שהקנייתים והאתיופים נקיים. הבדיקות מאוד קפדניות. לאחר כל מרתון, בטח שבברלין, נלקחים המובילים לבדיקות שתן. ואין חוכמות בנושא. אבל חשוב להבין כאן דבר אחד מאוד מהותי: הקנייתים והאתיופים לא צריכים סמים, יש להם יתרונות עצומים על הרץ המערבי. אימונים במשך השנה בגובה 2,500 מטרים שמוסיפים 2-3 אחוזים למהירות ולספיקת החמצן שלהם במאמץ. הם אוכלים רק אוכל אורגני בלי שום נגיעה לג'אנק פוד. וזה לא רק מונח שם, אלא מילדות בסביבה בה הם גדלים כשרצים קילומטרים לבית ספר עם תיק על הגב. אתה עושה ספורט מגיל קטן כדי להתקיים. בשביל לשרוד. זה מה שמוביל אותך.
יש גם מסורות שבטיות של רצים. מסורת בה מלמדים אותך מגיל קטן אומץ וחוסר פחד, דברים להם זקוק ספורטאי. וכמובן אימונים מודרניים בעצימות מטורפת שבסופו של דבר מובילים לתוצאות. בעבר כבר תפסו מספר מרתוני סטים, בעיקר בגלל סוכנים אירופאיים שיעשו הכל בכדי להרוויח כסף על חשבון הרצים, אבל הרוב נקיים. לכן שיא עולם במרתון הוא אחד הדברים המרגשים, המוערכים והבלתי נתפסים שיש. חג מרתון שמח היה בברלין.
הכותב הוא מרתוניסט ושיאן ישראל בריצות 1,500, 3,000 ו-5,000מטרים ומנהל מועדון הריצה GRC.
