קצת מתמטיקה. קבוצות הליגה הצרפתית 'בזבזו' עד כה בחלון ההעברות הנוכחי 318.95 מיליון יורו על רכש, כשרק בליגה אחת באירופה הוציאו יותר (פרמייר ליג, 416.5 מיליון). ממוצע ההוצאות למועדון ב'ליג 1' עומד על כמעט 16 מיליון יורו, לעומת 20.8 למועדון במקבילה האנגלית. עד כאן הכל טוב. אבל כשצוללים פנימה ומנתחים את הנתונים, מגלים תמונה אחרת לגמרי. אם באנגליה מתחלק סך ההוצאות באופן יחסית שווה, בצרפת הסיפור שונה לחלוטין.
שימו לב לזה: מתוך 318.95 המיליון שהוציאו קבוצות הליגה הצרפתית, 257.1 מיליון (80 אחוז!) הגיעו מקופותיהן של מונאקו ופאריס סן ז'רמן. שאר קבוצות הליגה, 18 במספר, התחלקו ביניהן בסכום פעוט של 61.85 מיליון יורו, שהם בממוצע קצת יותר משלושה מיליון יורו למועדון (שווה ערך לתקציב של קבוצה בליגת העל). לצורך ההשוואה, בליגה הספרדית (המפורסמת בהיותה ליגה של שתי קבוצות) סך ההוצאות של קבוצות העונה עומד על 241.8 מיליון יורו. מתוכם, 142.5 מיליון (58%) שייכים לריאל ובארסה, והשאר – כמעט 100 מיליון – מחולקים באופן די שווה בין המועדונים השונים. הממוצע? 5.5 מיליון פר קבוצה. כמעט פי שניים מהממוצע בליגה הצרפתית.
אוקיי. אז עברנו על המספרים. אבל מה כל זה אומר? בגדול, זאת שאלת מיליון הדולר. או יותר נכון, שאלת 'קצת יותר מרבע מיליארד היורו'. התהליך שעוברת הליגה הצרפתית, שהתחיל בעונה שעברה עם שיח' נאסר אל חאליפי בפ.ס.ז' ונמשך העונה עם דימיטרי ריבולובלב במונאקו, הוא תהליך שבדרך כלל מסתיים באופן קיצוני. אין ספק שכניסתם של בעלי ממון לכדורגל היא דבר חיובי, אבל כמו בכל דבר בחיים – זה הכל עניין של טעם. השקעה נבונה בקבוצות מביאה שחקנים טובים, שחקנים טובים מביאים הצלחה, הצלחה מביאה אוהדים, אוהדים מביאים עוד כסף, והמעגל נמשך ונמשך. על פניו, מדהים. לא? אז זהו, שלא ממש.
ניקח לדוגמה את הפרמייר ליג, שהזכרנו קודם. רומן אברמוביץ' שינה ב-2003 את חוקי המשחק עם צ'לסי, כשרכש אותה ואיים לקנות עבורה כמעט כל מה שזז. הוא בנה לעצמו מועדון עם מטרות ברורות, ואין ספק שבשורה התחתונה הוא שידרג את מעמדו (גם אם לקחו לו תשע שנים להביא את גביע האלופות ללונדון). אליו הצטרפו הגלייזרים מפלורידה שרכשו את מנצ'סטר יונייטד, שיח' מנצור מאבו דאבי הגיע למנצ'סטר סיטי, סופרסטארים הונחתו אחד אחרי השני, בעלי הקבוצות מסביב פתחו את הארנקים, והפרמייר ליג עשתה את הדרך הבטוחה להפוך לאחת משתי הליגות הטובות בעולם (אם לא ה..), בעיקר בחומר השחקנים שהיא מציעה ואיכות המשחקים הנערכים בה. מי ששילם את המחיר הוא השחקן האנגלי, שנדחק לשוליים עם ההשקעה המסיבית ברכש, ויש שרואים בזה קשר ישיר לכישלונות של הנבחרת הלאומית בשנים האחרונות.
מהקצה השני של הסקאלה יש את הליגה הספרדית, או בשמה השני 'ליגה של שתי קבוצות'. במקרה הזה לאו דווקא מדובר באספקט הפיננסי כמו שמדובר במסורת, אבל גם לכסף יש משקל. בסופו של יום, ריאל מדריד וברצלונה שולטות ביד רמה בליגה, כשקשה מאוד לראות איזושהי קבוצה שיכולה לדגדג אותן. למרות ניסיונות לאורך השנים של ויאריאל, אתלטיקו מדריד, ולנסיה או בילבאו, ועל אף הרפתקאות כלכליות כמו שיח' אל ת'אני במלאגה, מעמדן של שתי האימפריות האלה יציב מכל ערעור. בד בבד, במקרה או שלא במקרה, הנבחרת הספרדית פורחת. אולי כי קבוצות משקיעות בשחקנים מקומיים ומעדיפות אותם על פני רכש, אולי כי פשוט אין תחרות ומעדיפים להשקיע את הכספים במחלקות הנוער, ואולי כי התשתיות ותרבות הספורט בספרד פשוט ברמה אחרת. על כל מקרה, התוצאה הסופית מדברת בעד עצמה.
בחזרה לצרפת. ההשקעה האדירה בפאריס סן ז'רמן ומונאקו מנחיתה שחקנים גדולים, דוגמת פלקאו, קבאני, איברהימוביץ', לאבצי או ז'ואאו מוטיניו, ואין ספק שמבחינה איכותית תתרחש קפיצת מדרגה. השאלה היא לאן זה ייקח את הליגה. האם זה ימשוך משקיעים למועדונים אחרים, כמו ליון, מארסיי או בורדו, או שמא יחרוץ את גורלו של הכדורגל הצרפתי לשלטון יחיד של שתי קבוצות בלבד. ואיך כל זה ישליך, אם בכלל, על הכדורגל הצרפתי והנבחרות הלאומיות? יותר מדי שאלות, מעט מדי תשובות. לשמחתנו, כבר לא צריך לחכות.
